"בלילה רקדנו ביחד ולמחרת הכנסתי אותו לשק"

הוא מעצב שיער, הוא די ג'יי, הוא מקועקע לגמרי אבל הולך עם כיפה על הראש וציצית. ישי איליא, שמצא את אחיו היחידי רני, מת בדירתו, מספר על הרגעים הקשים, על עשרות הקילוגרמים שנשרו ממנו ועל ההתחלה החדשה

השנתיים האחרונות בחייו של ישי איליא לא נטפו דבש, בלשון המעטה. חייו של מעצב השיער, שהמשיך לנגן וליצור מוזיקה גם אחרי שחזר בתשובה והפך לאחת הדמויות הצבעוניות בקריות, ספגו מהלומה אחר מהלומה ורק היום, במספרה החדשה שלו בקרית מוצקין, הוא יושב, מינוס 55 קילוגרמים ואולי מתחיל להבין.

קעקועים ותכשיטים ליד הכיפה והציצית. איליה
צילום: עצמי

איליא (45) נולד בכרמל והוריו נתנו את השם שי. כשהיה בן עשר, הוריו התגרשו ובגיל 14 עבר לחיות עם אביו וזוגתו דאז בקרית ים. בגלל שאביו היה מוזיקאי, כשהתחילה המוזיקה האלקטרונית, הוא נדלק. מהר מאוד הוא הפך לחיית לילה, הבליין האולטימטיבי ובגלל שהמוזיקה הזו לא הובנה בממסד איליה החל לארגן מסיבות מחתרתיות.

במקביל, תמיד התעסק בעיצוב שיער, התגייס כספר צבאי ומגיל צעיר חי ברמת חיים גבוהה. שריפה נדירה ממנה ניצל בנס גרמה לו להתקרב לדת, כל הסימנים שראה הצביעו על הדרך הזו וכך קרה. בתחילה היה קיצוני יותר, חרדי ממש וכמעט התחתן עם אישה חרדית, אבל לבסוף, חזר לצפון ונישא לאהבת נעוריו שנאותה לחזור איתו בתשובה. במשך עשור הם חיו בצפת, הולידו ארבעה ילדים וניתקו את עצמם מהעולם, מהאינטרנט ומהקרייתים. לפני כשבע שנים החליטו לחזור להתגורר בקריות. כשחזר לקריות, הוא חזר כישי, אחרי שרב הורה לו להוסיף אות נוספת לשמו. הקעקועים לא נעלמו, גם לא התכשיטים, מלבד כיפה שחורה וקטנה והציצית שנחבאת מתחת לחולצה, אין סממנים דתיים.

יחד עם החזרה לקריות, חזר איליא גם לסצנת המוזיקה, והפעם היא חוקית. בשנה וחצי האחרונות יש לו אולפן עם חבר ילדותו, בו הם יוצרים מוזיקה ואפילו מצליחים מאוד.  לפני שנתיים זועזע השקט בחייו, כשהתמוטט בבית והגיע אל בית החולים. "התעוררתי בבית החולים ולא ידעתי מה קורה אותי", הוא אומר השבוע. "אחר כך הבנתי ששנתיים אני חי עם כאבים, אבל מעביר אותם עם עראק ועישונים. היו לי אבנים בכיס מרה ועם ההזנחה, האבנים התרסקו והפכו לחול ועם השומנים בדם, זה זרק בוץ ללבלב. זה גרם לכאבי תופת, כמו התקפת לב באופן קבוע, לא עובר. היו חייבים להרדים אותי, ארבעה ימים עם אינפוזיה של נוזלים ואחר כך ניתחו אותי, הוציאו את כיס המרה שלם, כדי שלא יתפוצץ".

איליא, ששקל אז 145 קילוגרמים החל לאבד במשקל כבר בבית החולים. "פתאום אסור היה לי לאכול מטוגן, מעובד או חריף, רק קוטג' ועגבנייה, בלי מטבוחות וחצילים. 40 שנה אני אוכל הכל ופתאום בשנתיים האחרונות, אני לא יודע מה זה לאכול בורקסים או פיצות, אני לא יכול לאכול, זה לא מתעכל, זה גורם לי צרבת שבא לי למות, זה עובר רק כשאני מקיא. הבנתי את זה והתחלתי לאכול בריא, אוכל כמו של פעם. אם פעם הייתי אוכל חלה שלמה על הדגים והסלטים בארוחת שישי, היום אני אוכל אולי חצי חלה כל השבת. עם עוד קצת עצות של הרמב"ם, שאומר איך צריך לחיות, לדוגמא אוכלים כשרעבים ולא שעצובים, התחלתי להבין מה זו אכילה רגשית. ירדתי 55 קיילוגרמים, ממידה 58 הגעתי למידה 42, פתאום גיליתי עולם".

זה לא פשוט לחיות בלי כיס מרה, שמפרק את מיצי הקיבה, כי כיום, הם יורדים הישר לקיבה, מה שגורם לצרבת. כדי שזה לא יקרה, איליא אוכל דברים שמתעכלים מהר, אוכל בריא יותר. "תודה לאל שהתמוטטתי, כי עוד קצת וזה היה מתפוצץ ואלוהים ישמור. הייתי אדם שעושה התערבויות על אוכל, מפרק את הצלחות של הילדים כדי לא לזרוק אוכל ופתאום מרגיש תחושת שובע".

לא נפרדו. מימין: רני וישי איליה
צילום: עצמי

הרגשתי שאני צריך לשמור עליו

לפני כשנה, אחרי 17 שנים גם הזוגיות שלו הסתיימה והוא עזב את הבית, בדיוק כשאחיו רני חזר לחיות בישראל אחרי שנים באירופה ואסיה. איליא עזב את הבית ועבר להתגורר איתו בקרית ים.

"שנה שלמה היינו צמודים כל רגע, אם הייתי יודע שזו השנה האחרונה שלו, הייתי עושה את זה לפני עשר שנים. לא הבנתי למה אני כל הזמן מחפש לברוח אליו, גם הוא לא הבין. לפני שלושה חודשים הוא נפטר".

מותו של רני איליא באוגוסט האחרון היכה את הקרייתים בתדהמה. רבים זכרו אותו כבליין ולא ראו אותו שנים, אבל בשנה האחרונה פגשו בו במסיבות ובמקומות בילוי.

"בלילה רקדנו ביחד ולמחרת הכנסתי אותו לשק", אומר איליא בעצב. "זה היה סוף שבוע שחגגנו ארבעה ימים רצוף. הוא היה איתי בערב שתקלטתי בצריף והמשכנו לחגוג. באותו יום שישי יצאתי לבלות איתו, כאילו כלום. שנים לא יצאתי ביום שישי בגלל התשובה, אבל הרגשתי שאני צריך לשמור עליו ועשיתי את זה בלי נקיפות מצפון. כשחזרנו בשבת בבוקר, רני ירד בבית, רצה לנוח ואני המשכתי לאולפן של השותף שלי טל נשיא".

איליא היה באולפן עד שעות הצהרים, תוך שהוא מנסה להשיג את אחיו, גם הוריו חיפשו אותו. למרות שרני לא ענה, איליה ידע שהוא הלך לנוח ולא רצה להפריע לו. במוצאי שבת, בחצות נסע לצריף לחפש אותו, לבדוק אם מישהו ראה אותו. כשלא מצא, נסע אל הדירה בקרית ים. "אנחנו דופקים בדלת והוא לא עונה, אמרתי לעצמי שהוא ישן מת אחרי ארבעה ימים של קראחנה. הזמנו כיבוי אש ואמבולנס, פרצו את הדלת ואני מוצא אותו מוטל בכניסה למקלחת, התמוטט על הקיר. אחר כך גילינו שהייתה לו קריסת מערכות ודום לב, אבל על הפרצוף שלו ראיתי מנוחה, של שינה".

האלונקה לא עברה במסדרון של הבניין והגיע רק פרמדיק אחד, כך שאיליא, מצא את עצמו סוחב את אחיו היחיד במדרגות. "אחר כך הרדימו אותי, נתנו לי איזה כדור, קמתי למחרת ולא ידעתי איפה אני. רצתי אל הבית וחיפשתי אותו. רק כשהגעתי לשם הבנתי מה קרה והתחלתי לסדר שם את הבית לשבעה. זה לא שאנחנו משפחה מרובת אחים, היינו רק שנינו כל החיים, צמודים. עבדנו ביחד, גרנו ביחד, היינו בחו"ל בארץ, ביחד. כשההורים התגרשו, הייתי בן עשר, הוא היה בן שמונה והייתי מכין לו סנדוויצ'ים בבוקר. אני עוד לא מבין, זה כאילו הוא נסע לטיול רק הפעם הוא עם מורה דרך רציני, וזה לא שאקבל טלפון באמצע הלילה, שאגיד לאבא לבוא לאיזה חור בהודו, עם 50 אלף דולר, כדי שלא ייכנס לכלא לחמש שנים. אני מרגיש יותר בטוח, אבל אני נדפק. מוזר לי לקנות נר נשמה, אני בוכה על הנשמה שלו. שבועיים לפני זה, הוא נכנס אלי הביתה והתחיל לשיר 'שמע אלוהים, אתה הכל יכול' וחילק כסף לילדים, עד שהוא נפטר הוא שר את השיר הזה, פתאום בא ואמר לי שדיבר עם השם כמו שלימדתי אותו. אתה מרגיש שמשהו לא בסדר, אבל לא יודע שזה הולך לקרות. רק בדיעבד אתה מבין דברים על שיחות שהיו".

התחלה חדשה. איליא
צילום: עצמי

עם האבל, הסטאטוס והלוק החדשים, לפני כחודש השיק איליא את עצמו מחדש ופתח מספרה במרכז רסקו, המספרה שפועלת כל יום מעשר בבוקר עד עשר בלילה, וכן, גם בימי שני, איליא לא עושה לעצמו הנחות.

איליא מודה שגם האמונה שלו קיבלה זעזוע. "מנסים אותי באמת, כי עד עכשיו הכל זרם אבל עכשיו המבחן האמיתי. האמת היא, שאם אתה יודע מה לעשות, אתה מתחזק יותר, כי אם אתה מאמין באמת, אתה יודע שאם חנון איש הייטק שלא הדליק סיגריה בחייו צריך למות בגיל 43, הוא ימות, וזה לא קשור אליך. אם אתה באמת מאמין, אתה יודע שהוא נמצא היום במקום יותר טוב. תודה לאל הוא נתן לי לדעת שהוא איתי".

יומיים על הספה. הפרפר
צילום: עצמי

לדבריו, הוא קיבל סימנים מאחיו, אחד מהם קרה יומיים אחרי השבעה. "חזרתי הביתה עם אבא מבית הכנסת ואבא שלי, בשיא הטבעיות הוריד את המגבת שכיסתה את הטלוויזיה. בבוקר הוא בא ושאל איך היה בלילה. אמרתי לו שאני לא יודע, אבל רני לא היה פה. הוא אמר לי: 'ברור, הוא היה אצלי'. מסבר שהתעורר משינה בארבע לפנות בוקר וראה את רני עם תחתונים, רוקד לו בחלון כמו שהיינו ילדים. הבנתי שרני עזב את הבית שלו כי אבא הסיר את המגבת, הרי מכסים כדי שהם לא יראו את ההשתקפויות שלהם וייבהלו. מיד כיסיתי את הטלוויזיה ואמרתי, שבעזרת השם יחזור. למחרת מתעורר, מכין קפה ומתוך ברגל אומר: 'אח שלי תעשה קססה, אני מכין קפה'. שם כוס אחת ליד הקומקום וכשאני לוקח ביד אחת את הקומקום ובשניה את הקפה, שפשפתי את הכוס והיא מעדה על השיש. אני מרים אותה ורואה שהיא נשברה בצורה של לב. אמרתי לעצמי שגם ככה אני צריך להוציא עוד כוס, לרני. למחרת בבוקר שוב. אני מוזג את המים החמים לכוס והיא נשברת לחצי. אמרתי 'אלוהים, אני שותה קפה עם אחי', והוצאתי עוד כוס".

והיה גם פרפר שהתיישב על הספה לידו והיה איתו יומיים, הולך אחריו בבית ובכל פעם שאיליא התיישב על הספה, הפרפר אחריו. "היה בינינו קשר מאוד צמוד ופתאום הכל מקבל משמעות אחרת, אתה נזכר בדברים שאתה חושב ששכחת. זה יכול ליפול לעצבות בשניות וזה קשה, זו מלחמה שחבל על הזמן. הייתי במצב של בין לקפוץ לים לבין לשים את הראש מתחת לשמיכה ולא לצאת לעולם. חז"ל כתבו שאדם יסמוך על הרגלים שלו שייקחו אותו למקום בו ימות וזה ממש היה ככה, כי בשנה האחרונה הוא היה פה, אבל באותה מידה היה יכול היה להיות באיזה פסטיבל בהונגריה".

אודות הילה מלמד

אולי יעניין אותך גם?

מירי צור- לעצב את החלום שלך

מעצבת הפנים מירי צור, היא דוגמא מוחשית לרפורמה והחדשנות המובאת בימים אלו בעולם עיצוב הפנים …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *