הדרך לאיזון / דבי לזר

הלחץ טבעי. דבי לזר
צילום: גיל נחושתן

שינויים יכולים לפעמים להיות ממש מפחידים. כל חייכם או במשך תקופה די ארוכה נהגתם לעשות משהו אחד ופתאום ברגע אתם צריכים להתנהג אחרת, להתרגל למקום חדש או לשנות לחלוטין את הסביבה המוכרת לכם.  

מה עושים כשכל העולם שלכם מתהפך ואיך אפשר להתמודד עם שינוי ולקבל אותו בידיים פתוחות?  

אצל רבים הרצון ליציבות וביטחון הוא ממש הישרדותי ובדרך כלל מאפיל על רצונות אחרים כמו הרפתקנות, חוויה וריגוש. זה נכון שיש אנשים שיותר מחוברים לצד ההרפתקני שלהם לעומת אחרים שמעדיפים את חמימות ביתם, אך גם לאלה וגם לאלה יש לעיתים התנגדות לשינוי או פחד ממנו.

בעצם, ניתן לומר שישנם כמה סוגים של תגובות למצבי שינוי , כדי להבין זאת, נוכל להסתכל לדוגמא על איך ילדים חווים את הכניסה הראשונה שלהם לגן, ילד אחד עשוי להגיב בבכי ולבקש את אמא, האחר יהיה הילד הבוחן שמתבונן בסקרנות על הסביבה ויש מי שיתלהב ויתרגש מהמקום החדש.

אם נדע לזהות איך אנחנו מתנהגים במקומות חדשים יהיה לנו קל יותר לקבל ולהתמודד עם השינוי בצורה טובה יותר. למשל אם אנחנו הטיפוס הבוחן, נוכל לארגן ולברר כמה שיותר פרטים מראש ולהבין ששינויים טומנים בחובם גם הרבה חוסר ודאות וזה בסדר, ואם אנחנו נוטים יותר להילחץ אז קודם כל נזהה שאנחנו כרגע בהתרגשות ושהלחץ הזה הוא טבעי וגם יחלוף.

שינוי לרוב מביא איתו התמודדות עם נושאים שעד כה הצלחנו להתחמק מהם, לכן מאוד טבעי שיעלה פחד מעיסוק בלא נודע. חוסר הודאות ממה שיכול לקרות אם נשנה את מקום המגורים, תחום העיסוק, ההתנהגות או הרגל אחר, מלווה בדרך כלל בחשש מכישלון בדרך החדשה, בדיוק כמו רגע לפני כניסה לחדר חשוך.

לפעמים אנחנו עד כדי כך פוחדים לעשות את הצעד הזה ולהיכנס למקום חדש ולא מוכר שאנחנו פשוט קופאים במקום, אפילו אם לא טוב לנו בו, זה יכול להיות מקום עבודה שלא כיף לנו לקום אליו בבוקר, זוגיות לא מוצלחת, הרגל מזיק או כל התנהגות אחרת.

והשאלה שעלינו לשאול את עצמנו היא האם אנחנו מעדיפים להישאר במקום שלא עושה לנו טוב או לעשות את הקפיצה הזאת מהצוק?

אם נבחר לקפוץ ייתכן ונגלה משהו חדש שיהיה טוב יותר עבורנו, יותר ממה שהכרנו ויכולנו לדמיין עד כה, ובמקרה הגרוע, אם הקפיצה תתברר כפחות מתאימה הרי שנהיה בערך באותו מצב שהתחלנו בו, רק שכעת כבר נהיה בתנועה.

המוח שלנו רוכש הרגלים מהר מאוד, כך אנחנו לומדים להכיר, לאהוב ולהתרגל לכל מקום, אדם או התנהגות, וברגע שההרגל נרכש, בדרך כלל בתוך 21 ימים, נראה לנו כאילו הדבר החדש הזה שרכשנו הוא ממש הטבע שלנו. זו הסיבה שאנו שומרים על ההרגלים שלנו כל כך בקנאות, נוח לנו להיות במוכר ובידוע כי הרי זה מרגיש לנו שאם ניפטר מהם נאבד חלק מעצמינו.

אך העניין הוא שבדיוק באותה מהירות שהמוח שלנו רכש את ההתנהגות הקודמת הוא יכול לרכוש התנהגות חדשה, להתרגל לאדם או מקום אחר ולהפוך את השינוי לטבע החדש שלנו.

אז נכון שהצעד הראשון תמיד מפחיד כי הוא גם דורש מאיתנו לבצע הרבה פעולות מבלי לדעת כיצד הדברים יתנהלו בהמשך, מה שמעלה הרבה שאלות ותהיות כמו מה יהיה? ואיך יהיה? אך כמו שילד עושה את צעדיו הראשונים וגם אם הוא נופל הוא קם וממשיך ללכת, גם אנחנו יכולים לעשות צעדים ראשונים, ללמוד ולתקן בידיעה שכל כישלון הוא משוב להצלחה. כלומר, שמכל כישלון קטן בדרך אנו יכולים ללמוד, להתפתח ואף להצליח לצמוח, כי הרי אם נעמוד כל הזמן באותו המקום איך נתקדם?

אזרו אומץ, התחילו בצעדים קטנים, עשו שינויים במקומות שפחות נעימים לכם בחיים והתחילו לראות כיצד כמו גלים השינויים יגלשו גם לתחומים אחרים בחייכם ויעזרו לכם ליצור מציאות אחרת, שונה ומקסימום יותר טובה.

אודות כתב מקומי

אולי יעניין אותך גם?

החיים נמשכים / בקי מעוז

בקי מעוז (צילום: דורון גולן) שחור ולבן חלומות של בני האדם נרקמים בשנתנו, או לפחות …

תגובה אחת

  1. אני תמיד בעד לקפוץ ולבחון דברים חדשים!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *