זוכרים / יוסי יונאי

יוסי יונאי נולד בשנת 1944 בכפר חסידים. הוריו מרדכי ואראלה ממייסדי הכפר, בני משפחת הרבי מיבלונה, מנהיגו ובין מקימי המושב.

בערב שמחת תורה 1973, בימיה האחרונים של מלחמת יום הכיפורים, התגנבה יחידת צנחנים למערך נ"ט סורי באזור אום בוטנה שברמת הגולן והחלה לטהר את קני התותחים שחסמו את הדרך בפני השריון. סגן יוסי יונאי סירב לסכן את חיי חייליו והחל לחסל בעצמו את העמדות המבוצרות בגזרתו. לאחר שהשמיר שני בונקרים מאוישים, המשיך לשלישי, הטיל רימון לתוכו ופרץ פנימה כשנשקו פולט אש. עקב החשכה והאבק, לא הבחין בשני חיילים סורים שהתחבאו מאחורי בימת בטון ופתחו באש לעברו.

יוסי יונאי ז"ל. צילום מתוך ספר לזכרו

"כל שנותר הוא כאב הפרידה המוקדמת, ריק של דקות, ריק של שעות שאינן, ריק של ימים, ריק של שנים"


"כל שנותר הוא כאב הפרידה המוקדמת, ריק של דקות, ריק של שעות שאינן, ריק של ימים, ריק של שנים"

בן דודו עו"ד משה יונאי כותב:

יוסי בן דודי נהרג במלחמת יום הכיפורים, ארבעה ימים לפני שמלאו לו 29. הוא היה מבוגר ממני בתשע שנים. היום, אני מבוגר ממנו ב- 37 שנים, בני הצעיר חגג השנה את יום הולדתו ה- 30.

כשאני חושב על יוסי אני נזכר באדם הבוגר, אני נזכר במנהיג, נזכר באדם החושב, באדם המתלבט.  

הבטתי ביוסי מלמטה למעלה (רוב שנותינו היה גבוה ממני), עקבתי אחריו בהערכה הגובלת בהערצה, שמח וסקרן לכל שיחה אתו, נהנה מכל ויכוח, אשר חייב אותי לחשוב, להבין את הצד השני, ואף להסכים ולהשתכנע מהטיעונים שלו.

לאחר השירות הצבאי, יוסי יצא ל"טיול הגדול", הרבה לפני שהדבר הפך למקובל ונפוץ. הוא הקדים את זמנו, אבל הזמן הזה עמד מלכת. חיוכו הכובש בתמונות הישנות, מסמל את כל קלישאות המלחמות הכואבות, את החיים שנגדעו באיבם, את יפי הבלורית והתואר שיישארו צעירים לנצח.

מקבל דרגות קצונה מהרמטכ"ל יצחק רבין ז"ל
צילום מתוך ספר לזכרו

ליוסי ולחבריו אין דף בלינקדין, יוסי וחבריו אינם מופיעים בקבוצות הוואטסאפ המשפחתיות. יוסי וחבריו מעולם לא עשו "לייק". כשהם רצו להביע את תמיכתם ואהבתם, הם חייכו, חיבקו ונישקו.

ליוסי אין תמונת פרופיל צבעונית בפייסבוק. יוסי יישאר לנצח בחור צעיר בן 29 בתמונות של שחור  לבן.

בחור צעיר שכבר לא ישלים תואר אקדמי, בחור צעיר אשר לא יעמוד בראש ה"עירבוץ" אותו הגה ועליו חלם, בחור צעיר אשר לא יסיים יום עבודתו בשבע בערב רק בכדי להספיק לקלח את הילדים ולספר להם סיפור לפני השינה.

שלושה חודשים קודם לנפילתו, יוסי נשא לו לאשה את צופיה המקסימה, אולם השנים לא הספיקו להביא ילדים לעולם. יוסי לא ישמע בכי של תינוק בפעם הראשונה, לא יזכה לקבל חיבוק של ילד, לקבל נשיקה רטובה, לא יקנח את האף לילד מצונן, ולא יחליף לו חיתול. יוסי  לא יהיו במסיבות סיום בית הספר של הילדים ולא יובילו את מי מילדיו לחופה.

יוסי לא ישב איתנו סביב שולחנות החג ואנחנו לא נוכל לספר לו על השבוע שחלף, על הקידום בעבודה, לא נקטר אתו על המצב במדינה, ולא נספר עוד בדיחה.

כבר לא נוכל להתנחם בצחוקו, לא נוכל להתענג על חיבוקו החם, ואני לא אוכל להתווכח אתו, ולתכנן ביחד אתו עתיד טוב יותר למדינה. כל שנותר הוא כאב הפרידה המוקדמת, ריק של דקות, ריק של שעות שאינן, ריק של ימים, ריק של שנים.

במלחמה הזו, הגם שנפצעתי, המשכתי את חיי, הקמתי משפחה, זכיתי לשלושה ילדים נפלאים ולארבעה נכדים מקסימים. בני דורי ואני מצווים לפעול לחברה טובה וראויה ליוסי וחבריו אשר מסרו את נפשם בעבורה. עלינו לפעול למען חברה התומכת בחלש, חברה המכבדת את המבוגר, חברה הקולטת את הזר, חברה הבנויה על ערבות הדדית, חברה הבנויה על סבלנות וסובלנות.

אני מביט היום על נכדי הקטנים, הנכדים שיוסי וחבריו לעולם לא יזכו להם, ומבטיח לעשות בשבילם הכל, לעשות הכל כדי להפוך כל אויב לאוהב. אני יודע ומאמין שרק בדרך אהבת האדם, בדרך של אהבת החיים נוכל לעשות זאת. רק ביום בו כל ילד, באשר הוא, יקום בבוקר וילך לבית הספר בלב נקי והחשש היחיד שלו יהיה נתון לשיעורי הבית אשר אותם שכח להכין, נוכל להגיע לכאן ולומר ליקירינו: "הבאנו את השלום, הבאנו את השלום אשר בעבורו לחמתם ונפלתם, הבאנו את השלום אשר אתם לא זכיתם לראותו בעיניכם, את השלום ממנו לא זכיתם ליהנות בחייכם".

אודות הילה מלמד

אולי יעניין אותך גם?

מבוקש באירופה. עוד קבוצה פוזלת לכיוון אבו פאני

ידיעות ברשתות ההולנדיות מציינות כי טוונטה ההולנדית סימנה את מוחמד אבו פאני למועמד רציני להצטרף …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *