נגד כל הסיכויים

כל חייו נלחם אמיר דולב בהפרעות קשב וריכוז, אבל רק כשאובחן לראשונה בגיל 41, החל להבין איך הוא יכול לממש את הפוטנציאל שלו, ללא כל מאמץ. היום הוא מרצה על השקרים שסיפרו לנו על הצלחה, האבחון והטיפול בהפרעה בגיל מבוגר ודרך ההתמודדות שלו, האינטליגנציה החיובית

כשהיה ילד, מדי יום הורים, שמע אמיר דולב את המשפט המפורסם של המורה: "זה לא שהוא לא יכול, הוא לא רוצה". הוא בן 47 מקרית מוצקין, גרוש ואבא של נועה (18.5), שלי (14.5) ועדי (12). דולב גדל בשנות השבעים, אז לא היה קיים המונח "הפרעת קשב" ומי שהיו לא קשיים, נעלם במערכת.

על הבמה. אמיר דולב
צילום: עצמי

"הייתי ילד קטן ומאוד רזה, עד סוף כיתה י"א הייתי הכי נמוך בשכבה", הוא מספר השבוע. "ילד מאוד ספורטיבי, אבל תלמיד לא טוב, סיימתי את התיכון בלי תעודת בגרות. באותם ימים לא ידעו מהי הפרעת קשב וריכוז, מקסימום ידעו שיש דיסלקציה ובזכות כישורים חברתיים, כי היה לי את כל הפוטנציאל להיות ילד כאפות, התחברתי לכולם. אבל, בכל יום הורים שמעתי את המשפט המפורסם: 'זה לא שהוא לא יכול הוא לא רוצה'. זה לא נאמר מכוונה רעה, אבל זה אחד המשפטים שמורידים אותך כילד, גורמים לך להרגיש עצלן. משפט ביקורתי ברמות, שלילד עם דימוי עצמי לא גבוה, מאוד קשה איתו. למרות שכילד, הביטחון שלי לא היה בשמיים, תמיד כשעליתי על במה הייתי עף. הופעתי בלהקת כובע טמבל, בכל ההצגות הרציניות של מוצקין, תמיד הייתי על הבמה".

בצבא שימש כקצין קשר אבל גם את קורס הקצינים דשדש עד לסיומו. "בהפרעת קשב וריכוז שלי, כשיש לי פרויקטים לטווח קצר, אני עושה אותם יפה, אבל משימות כמו מבחני בגרות, שזה משהו מתמשך, הבעיה שלי היא להתמיד, כי כשההתלהבות יורדת, אז ההפרעה היא הבעיה. בגלל זה חלק מאוד גדול ממדריכי הפסיכומטרי בארץ סובלים מקשב וריכוז, כי בקורס קצר הם מצליחים להוציא ציונים גבוהים. הם אנשים מאוד חכמים והפסיכומטרי הוא פרויקט קצר והם מצליחים להביא את עצמם לידי ביטוי ועפים".

בהיעדר אבחון, את התואר הראשון במתמטיקה, באוניברסיטת חיפה, לקח לדולב שש שנים לעשות, ולא בגלל שהתואר קשה. והוא קשה. "כשהייתי לומד למבחנים כלום לא היה נכנס לראש, היו קורסים שנאלצתי לעשות פעמיים ושלוש עד שעברתי, זה לא כי התואר היה קשה, לי היה קשה, כי הייתה לי הפרעה לא מטופלת. מוטיב שחזר על עצמו כל החיים שלו, היה נכון בצבא, בלימודים ובעבודה, וזה שתמיד כשהתחלתי משהו, התחלתי בבוסט מטורף ועשיתי דברים יפים, אבל אז ההתלהבות הייתה יורדת והייתי מתחיל לדשדש. הדיסוננס כל כך גדול, שאנשים לא היו יכולים להבין".

בגיל 41 הייתה לו הארה. הוא עבר על הפייסבוק עד שנתקל בפוסט של אברי גלעד שמספר על הפרעת הקשב שלו. "הוא ביקש מאנשים לספר משהו טוב ומשהו רע שיצא להם מההפרעה. יש גם דברים טובים, לרוב אנשים כאלה, הם עם אינטואיציה מטורפת, שמפותחת כדי לפצות על הדברים שחסרים. אני קולט דברים מתחת לפני השטח וזו מתנה גדולה. כשקראתי את התגובות בפוסט, הבנתי באותו הרגע שיש לי הפרעה. מכיוון שאני מכיר את פוטנציאל הדחיינות, באותו רגע קבעתי תור לנוירולוגית ואחרי חודש הייתי אחרי האבחון והתחלתי טיפול בריטלין. התוצאה הייתה בלתי ניתנת לתיאור, פתאום כל הדברים שלא הצלחתי לעשות לפני זה, הכל מצליח, מתחבר. זה לא רק שאתה מטפל בזה, כי גם בלי הריטלין במצב אדרנלין, הייתי עף, אבל איתו הגעתי לשיאים".

הגעתי לשיאים. דולב בהרצאה
צילום: חלי גיא

דולב סיים תואר שני בהצטיינות, במנהל עסקים במכללת רופין, שימש כעוזר מחקר ומבחינתו הגשים את פסגת חלומותיו, לשמש כאיש סגל. "כשאני מדבר עם אנשים מאובחנים בגיל מבוגר אני אומר, שאת הטיפול התרופתי חייבים ללוות בטיפול רגשי, כי כשאתה מתחיל לחוות הצלחות, אבל זה רק בטייטל, כל מיני דברים שהדחקת מהילדות, מתחילים לצוף לך, כל מיני חוויות לא נעימות. בטייטל, אתה הקוצר הצלחות, אבל בפנים אתה אותו ילד שלא סיים בגרות, יש פער בין הצמיחה האישית לבין מה שאתה מרגיש בפנים וזה יכול להיות מאוד מסוכן. אתה מתחיל לחיות בלחץ מאוד גדול, מרגיש שההצלחות שלך יחשפו יום אחד את העובדה, שאתה לא כזה מוצלח וזה לחץ גדול. אנשים מסתכלים עליך בצורה מסוימת ואתה לא מרגיש ככה כלפי עצמך ומפחד שאנשים יגלו את זה, שאתה לא כזה חכם או מנהיג. הקושי של ההפרעה היא יותר חברתית, כי כילד, כל הזמן דיברתי ויש נטייה להתרחק מילד היפר אקטיבי. אנו מייחסים כל כך הרבה ללימודים בילדות, אבל כשמבוגר שוכב על ספת הפסיכולוג, הוא לא מדבר על הציונים, אלא על החוויות החברתיות מהילדות, כי אם אתה מאבד את הקשב באמצע שיחה עם החבר'ה ואומר משהו לא קשור וכולם צוחקים עליך, את זה תזכור".

בשלב מסוים נחשף דולב לספר "אינטליגנציה חיובית" של איש העסקים האמריקאי שירזאד צ'אמין, שמדבר על שיטה אמפירית, המגובה במחקרים. "בספר הזה הדברים התחברו לי, כי הבנתי שבסופו של דבר, אנשים שחווים הצלחה כלפי עצמם, הם אנשים שמסוגלים להוקיר את עצמם ולא לזלזל בהישגים שלהם. כריסטיאנו רונאלדו לדוגמא, שובר שיא אחרי שיא ואת רואה עליו שהחגיגות הן לא של שמחה, אלא של 'הראיתי לכם' ולמה? כי יש לו את מסי מעל הראש, הוא לא מצליח ליהנות מההישגים, הוא כבר בהישג הבא. אביצ'י, על פי כל פרמטר, היה סיפור הצלחה מדהים, אבל הוא לא אהב את החיים שלו וסיים אותם. בסופו של דבר הצלחה היא לא דבר מדיד, זו תחושה. יש אינספור דוגמאות לאנשים שקצרו הישגים ועדיין לא הרגישו מוצלחים, ועל אחת כמה וכמה אנשים רגילים שחיים חיים רגילים ולא מצליחים להוביל בעבודה, או לא הכי יפים וחכמים וחיים בסרט רע שהם לא מספיק טובים. לימדו אותנו שהצלחה היא לעמוד ביעדים וזו לא הצלחה, זה מה שאתה מרגיש כלפי עצמך, זו הצלחה".

עם ההארה הזו הדברים החלו להסתדר לו, אך מצד שני צפו ועלו דברים מהילדות. זה גרם לדולב לטפל בעצמו, כי הבין שהוא לא יכול להתמודד לבד, או להדחיק.

"יצאתי מחוזק והיום אני עושה דברים שלא חלמתי לעשות, כמו להיות מאמן לכלכלת משפחה, לעסוק בשיווק באינטרנט, לפתח עסק עצמאי, במקביל להיותי שכיר, כאנליסט במשרה מלאה ומפתח כלכלת משפחה. ההרצאות שלי עוסקות בשלושה דברים, השקרים שסיפרו לנו על ההצלחה, איך גיליתי אותם דרך הפרעת הקשב, האבחון והטיפול בהפרעה בגיל מבוגר והדרך שבסופו של דבר עזרה לי להתמודד אינטליגנציה חיובית. עצם זה שהעזתי לפנות לסופר ולבקש אישור, זה לא משהו שהייתי מעלה על דעתי, היום אני יודע שאני יכול לפנות לכל אחד, אף אחד הוא לא אלוהים, זה חלק מהשינוי".

צילום: חלי גיא

אודות הילה מלמד

אולי יעניין אותך גם?

מירי צור- לעצב את החלום שלך

מעצבת הפנים מירי צור, היא דוגמא מוחשית לרפורמה והחדשנות המובאת בימים אלו בעולם עיצוב הפנים …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *