צעצוע של סיפור

לפני כשבע שנים פתחה לי עזרס חנות יד שניה לצעצועים, שהפכה למותג סביבתי אזורי. חשוב לה להתנדב והיא עושה את זה בכמה מסגרות ואת ילדיה היא מחנכת למודעות סביבתית. "הילדים שלי לא גדלים בבועה"

את לי עזרס (34) אני פוגשת בסלון ביתה בקרית מוצקין. בחדר למטה היא מנהלת חנות צעצועים ומשחקים יד שניה, שהקימה לפני כחמש וחצי שנים, אחרי שעברה שנה מאתגרת, מלאה בהתמודדויות רפואיות רבות לבתה נגה (מלשון נס גדול היה, בא"ה), שהחלו כבר בהיריון ונמשכו גם לאחר לידתה.

דןגמא אישית. לי עזרס
צילום: דורון גולן


מלבד נגה לעזרס בן נוסף, נעם בן השמונה, המאובחן על הספקטרום האוטיסטי. יחד עם בן זוגה עמית, הם מגדלים את ילדיהם עם רגישות לסביבה וקבלת האחר, מתוך דוגמא אישית.
מאחורי רעיון פתיחת החנות יש סיפור שלם ועזרס נרגשת לחלוק אותו. "ההיריון של נגה היה קשה, הייתי מאושפזת במשך חודשיים בבית החולים וחמישה ימים הייתי בחדר לידה. אחרי שעצרו את הלידה, כי היה ריבוי מי שפיר והרופאים תהו אולי זה נובע מבעיות גנטיות, היה חשד שנגה תיוולד עם תסמונת דאון. גנטיקאים מומחים העלו כל מיני השערות לגבי מצבה והמליצו לי לעשות בדיקה של צ'יפ גנטי, שגם ככה התוצאות היו מתקבלות אחרי הלידה. אני ועמית חשבנו ואמרנו, שאם צריך להיוולד ילד עם צרכים מיוחדים, כדאי שייוולד למשפחה שלנו. אחרי שכבר חשבנו לעשות בדיקת מי שפיר, וויתרנו עליה, נכנסתי לחדר לידה, ביצעו לי פקיעת מי שפיר ונגה נולדה בלידת בזק אחרי כשעתיים, בצרחה גדולה. המראה של נגה היה אחר, וגרם לרופאים לחשוב שיש לה תסמונת דאון, אבל בדיקת דם שללה את ההשערה הזו".

לא די בכך שההיריון היה מלחיץ, מאתגר ומלא בחששות, עזרס מתארת התמודדויות גם במהלך השנה הראשונה לחייה של נגה. "היא עברה טיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה, בגלל שהיה לה טונוס נמוך, היא הייתה ממש מר גמיש וסבלה גם מהיצרות בקנה הנשימה. עברנו עם נגה שנה לא פשוטה, היא הייתה מחרחרת המון, עברה שלושה ניתוחים, ביניהם ניתוח שקדים".

אחרי שנה מתישה, בה עברו עם בתם אינספור מכשולים, הגיע הרגע לקטוף את הפירות והוא קרה ממש אחרי שנה. "כשנגה הייתה בת שנה, אני ממש זוכרת את הרגע, היא נעמדה והתחילה ללכת, בגיל שנה וחצי היא כבר דיברה שוטף. מגיל שנה היא נתנה קפיצה התפתחותית גדולה ומשמעותית, מעבר לבני גילה וגם לתחזיות של הרופאים וכשהייתה בגן חובה, בגיל חמש וחצי היא ביקשה ללמוד כינור. מאז היא מנגנת שלוש פעמים בשבוע בקונסרבטוריון בקרית מוצקין, עוד שבועיים היא תנגן וויולדי, כל קונצרט שלה אני מתרגשת מחדש ובוכה".

נבחרת החלומות של נוגי

הרעיון לחנות הגיע כשהרגישה שהיא רוצה לעשות משהו בחזרה. לעולם, ליקום, לקהילה, הצורך בער בה. "היה לי חדר פנוי בבית והחלטתי לפתוח חנות יד שניה לצעצועים, שרובה מוקדשת לתרומות. בזמנו נתקלתי בכתבה על עמותת 'פריחת הרותם' על שם רותם פרסי. יצרתי איתם קשר ועד היום הקשר הזה קיים", היא אומרת. "'נבחרת החלומות של נוגי', התחיל עם העמותה והתגלגל להמון מקומות, פרויקטים והתנדבויות, בעיקר באזור חיפה והקריות. אני משתדלת שרוב הכסף מהחנות ילך למטרות ללא רווח. אני אומנם מתפרנסת מהחנות, אך ברמת דמי כיס. כל יום כשאני רואה ושומעת חדשות, או קוראת  בפייסבוק דברים עצובים, אני חושבת על כך שיש לי זכות בחירה, או לשים שמיכה מעל הראש ולהתעלם, או לנסות לשנות את זה. אני מרגישה שיש לי רגישות לסביבה, ודברים סביבי נוגעים בי. כשטסנו לחו"ל ליום ההולדת שלי, ראיתי אדם קטוע רגל שמפריח בלונים לילדים והתרגשתי מאוד. עמית אמר לי ליהנות מהנוף מהסביבה, לא להסתכל על הדברים האלה ואני אמרתי שאם אנחנו לא נסתכל, אז מי כן?".

להחזיר לקהילה. לי עזרס
צילום: דורון גולן

היום החנות שלה מצליחה, יחסית לקונספט, יכול להיות שזה עובד, עסקים ואג'נדה סביבתית. "כשפתחתי את החנות לא חשבתי שהיא תתגלגל לסדר גודל שהיא היום ויש לי אמונה חזקה, שזה מתקיים בגלל הערך המוסף של החנות. אני רואה את הצלחת החנות וזה מה שמחזיק אותי בעשייה בה, בגלל המטרה שלשמה היא קמה, עשיית טוב למען האחר. אפילו  שלחתי פריטים מהחנות ליישובים רבים בארץ, ומקומות שכלל לא ידעתי שקיימים".

אחרי שסיימה להתמודד עם השנה ההקשה בחייה של נגה, לפני כשנה וחצי אובחן בנה נעם, על הספקטרום האוטיסטי. "כשנעם נכנס לגן עירייה, התחלנו לראות שיש לו קושי והבנתי שזה קושי שלא הולך לעבור. הוא היה נמנע מלגעת בחומרים, אם היינו במסיבה בגן הוא היה שם ידיים על האוזניים, הרעש היה מפריע לו.
הבנתי שזה קושי מעבר למה שכל ילד חווה וראינו שזה לא הולך לעבור מעצמו.
הטלפונים מהגן התחילו להגיע והבנו שיש בעיות, התחלנו טיפול בבעלי חיים וניסינו לעזור לו. כשהוא הגיע לכיתה א', חשבתי שיש לו הפרעת קשב וריכוז והוא צריך משהו שיעזור לו להתמודד כדי שישתלב במסגרת. הטיפול התרופתי מאוד עזר, זה היה הבדל של שמיים וארץ ועדיין, למרות שלקחנו אותו לטיפולים רגשיים, היו קשיים ופערים עליהם לא הצליח להתגבר".

כשנעם עלה לכיתה ב' הבינה עזרס שזה משהו מעבר להפרעות קשב וריכוז, משהו בפנים הצביע על הספקטרום האוטיסטי. "הרגשנו שהשקענו כל כך הרבה ועדיין לא הצלחנו לגשר על הפער שנעם היה בו. בכל מקום שהלכנו אליו, כולם ראו כמה נעם ילד מקסים, חברותי, חכם ורגיש ויפה, עם המון נקודות חוזק".

עזרס ובעלה לקחו את בנם לאבחון מקיף, בסופו ידעו להסביר להם במדויק איפה הנקודות שמתחברות עם הספקטרום האוטיסטי ונתנו אבחנה מדויקת לקשיים הספציפיים שהוא חווה, מה ששינה להם את החיים לטובה.
"כל פעם שקיבלנו את האבחנה הרשמית התחלתי לדמוע", היא אומרת, "זה קשה לשמוע אבחנה כזו על הילד הבכור שלך, כאימא צעירה. מצד שני זו הקלה מאוד גדולה, כשיודעים לקרוא בשם לקשיים של נעם, ואיך בדיוק ובמה צריך לטפל. השנה כשנעם עלה לכיתה ג' הוא עבר לבית ספר מיוחד, הצוות שם מעולה, הכיתות קטנות והשיעורים מלווים עם המון העשרה של טבע, תרפיה, פינת חי, קלינאית תקשורת שמטפלת בו אישית, חוגים כמו בישול, אומנות, לחימה ועוד. זה בית ספר שקט ומרחב גדול, נעם קם בבוקר ועולה להסעה בשמחה. אני יכולה לומר שהוא לומד, כי כשהיה בבית הספר הקודם, הוא לא היה מוציא ספר ומחברת מהתיק. הרגלי הלמידה שלו השתפרו פלאים והיכולות שלו במקצועות שהוא חזק בהם באות לידי ביטוי".

נבחרת החלומות של נוגי
צילום: דורון גולן


מושגים של תרומה וחוסר

עזרס ממשיכה בעשייה החברתית לא רק עם החנות הפרטית שלה, חשוב לה להיות מעורבת בעשייה קהילתית והיא עוסקת בהתנדבויות שונות באזור הקריות. "אני מתנדבת קבוע בעמותה "ילדים מחייכים" ובפרויקט "המלאכים של יעל", גיליתי שיש קבוצה של אנשים מדהימים בקריות, שמשקיעים המון מזמנם למען הקהילה. כדור שלישי לשואה אני תורמת גם לניצולי שואה".

עזרס מוכרת מאוד בין העסקים השונים באזור וחלקם אף משתפים פעולה עם החנות הקטנה, שיותר מהכל, היא בעלת ערך מוסף. "בעלי חנויות מהקריות אוספים עבורי קופסאות קרטון קשיחות ושקיות אטומות, שאני יכולה לשלוח בהם את הפריטים מהחנות, כי חשוב לי לדאוג גם להיבט הסביבתי. כשאני מטיילת בחו"ל, או בירידים מעניינים, אני משתדלת להביא צעצועים ומשחקים מיוחדים, כאלה שכמעט ואין בארץ או דברים נוסטלגיים. אני קונה מאנשים במזומן ואם מישהו מביא צעצוע או משחק לחנות בלי שאני משלמת עליו, המוצר הזה באופן אוטומטי עובר לתרומה. אם יש מוצרים שנמצאים בחנות יותר מדי זמן, גם הם מועברים לתרומה, וכשיש רוכשים בחנות שאני יודעת שהם מזוהים עם עמותות, או עובדים במקומות כמו בתי ספר, בתי חולים או עם קשישים, גם אז אני מעבירה תרומות".
כשיהיה לה זמן לעצמה, אולי אחרי שהילדים יגדלו קצת ויהפכו ליותר עצמאיים, היא תנתב את הקריירה שלה לטובת עזרה לאחרים. "החלום שלי ללמוד טיפול רגשי בעזרת משחק, וזה יקרה כשארגיש שהילדים שלי פחות צריכים אותי, חשוב לי להיות זמינה לילדים, כל עוד הם זקוקים לי. אני לא רואה את עצמי מפסיקה בעשייה הזו, זו גם הדרך שבחרתי לגדל את הילדים לחינוך של נתינה לאחר וקבלת האחר, הם מודעים לכך שיש ילדים שיש להם ויש כאלה שאין להם, מבינים מושגים של תרומה וחוסר. הילדים שלי לא גדלים בבועה ומודעים למציאות וזה בעיקר דרך החנות".


אודות בת-אל הרמן

אולי יעניין אותך גם?

מירי צור- לעצב את החלום שלך

מעצבת הפנים מירי צור, היא דוגמא מוחשית לרפורמה והחדשנות המובאת בימים אלו בעולם עיצוב הפנים …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *