"קיבלתי הזדמנות להשפיע על דור העתיד"

הוא מאמן הכושר של מכבי חיפה בכדורסל ויש לו סטודיו משלו, אבל יומיים אחרי שהקבוצה עלתה לליגת העל, השליחות הגדולה בעיניו של אורון אלפסי, היא עדיין להשפיע על הדור הבא כמאמן מרכזי מצוינות בישראל

ספורט תמיד היה חלק מחייו של מאמן הכושר של מכבי חיפה בכדורסל אורון אלפסי. הוא בן 39 וחוץ מהעובדה של בעליו של סטודיו קיוב פאוור, הוא גם מאמן יכולות גופניות במרכזי פיתוח של נבחרות ישראל עד גיל 14 בווינגייט.

הוא נולד בחיפה, יש לו אחות בת 25, אביו היה שחקן במכבי חיפה עד גיל הנוער ובבוגרים שיחק בליגות הנמוכות. "מגיל צעיר זרם לי ספורט בדם", הוא אומר, "הייתי ילד שצריך תעסוקה, בין אם זה טניס, כדורגל, או כל דבר אחר. נהניתי לשחק טניס, שיחקתי שלוש שנים. כדורגל שיחקתי מכיתה ז' עד הצבא. אבא שאל אם אני רוצה ללכת למבחנים בקבוצה מסוימת, אבל היה לי נחמד, נשארתי בקבוצת נערים ג' נווה יוסף, שיחקו איתי מאמן הפועל באר שבע ברק בכר וראש עיריית נשר רועי לוי, היינו קבוצה נוראית בעונה הזו".

לדבריו, היה ילד מאוד מופנם, וגם בתיכון, כל עוד התעסק בספורט, היה ביישן. "כל הזמן הייתי עסוק בספורט, לא הלכתי עם המיינסטרים, לא יצאתי למועדונים. בימי שישי החברים היו מתכננים לצאת לבלות ואני הייתי מצחצח נעליים למשחק", הוא אומר, אך מבהיר: "היום אני פחות ביישן מבעבר, הספורט מכריח אותך להיות בקדמת הבמה, במיוחד עם קהל של הורים, משחק ותחרות. כשנאלצתי להתמודד עם לחצים, הביישנות נעלמה".

אולי הביישנות של אלפסי נעלמה, אבל הוא מספיק מכיר אותה כדי לזהות אותה אצל ילדים, איתם הוא עובד. "אני פוגש הרבה סוגי ילדים במרכזי מצוינות, אני מקבל את הילדים לפני הנבחרת, מקבל את ההמלצות וצריך לחלק ולפתי אותם על פי היכולות שלהם. אני רואה ילדים ביישנים וכאלה שלא ואני רוצה לעזור לפתח אותם, זה התפקיד שלי לעודד ולעלות את הביטחון לאותו שחקן, להראות את היכולות שלו, עברתי המון בחיים ואני מבין שצריך לדחוף ילד כדי שיפרח".

בצבא הפך להיות מדריך כושר, מה שגרם לו יותר להתחבר למשקולות ולאימון הגופני. כשהשתחרר מהצבא, החל לעבוד בחדר כושר בדן פנורמה, כעבודה מועדפת, אבל אז הבין שזה מה שהוא רוצה לעשות. "שם התאהבתי ממש בנושא הכושר, ראיתי את הגוף מתפתח, אתה רואה דברים מעבר, אתה משקיע בזה. באותה תקופה, תחילת שנות האלפיים, הכל היה עתיק בתחום, לא כמו שאנחנו מכירים היום. אז היו רק מכונות, משקולות והליכונים, הספינינג היה להיט, שונה לחלוטין".

צריך לדחוף ילד כדי שיפרח. אלפסי
צילום: רמי שלוש

המצאתי את עצמי מחדש

אחד הרגעים המשמעותיים בחייו, מבחינתו קרה כשלמד בארה"באת האימון האטלאטי וחי שם למשך תקופה. "למדתי אימון פונקציונאלי בתל אביב אצל המנטור שלי עידן ונדריו ושאלתי אותו מה השלב הבא. בעזרתו הגעתי לגו בארה"ב, שהיום נחשב לאחד האנשים המשפיעים והוא השפיע עלי באופן אישי. הגעתי לאחת ההחלטות הקשות, כי באיזשהו מקום הייתי צריך לעזוב הכול ולהתחיל מאפס. אז הייתי נשוי עם ילד קטן, לצאת לחודש, להמשיך דרך המחשב, לחזור למבחנים, אתה על הקו, במקביל לעבוד במקביל לעשות הרבה דברים. אופק נולד לפני שש שנים וזה הרגע שאתה מבין שכל תפיסת העולם שלך משתנה".

אגב, רגע משמעותי לא פחות, לעניות דעתו של אלפסי, קרה באוקטובר 2017 זכה בתואר סגן מר ישראל למאנס פיזיק בגדי ים ארוכים. ולמרות הרגעים המשמעותיים, היו לו גם רגעים בנאלים.

"היו רגעים מסוימים בחיים, שפשוט השתעממתי מחדר הכושר הקלאסי ואז עלו שאלות, כמו אם זה התחום שכדאי להמשיך בו. עדיין המשכתי להתאמן בסגנון שלי, לא זלגתי לחדר כושר הקלאסי באופן אישי, כי שוב, אני צריך יותר אקשן. אבל אז, גיליתי את הטירוף של האימון הפוטנציאלי ואימון אתלטי שעושים לי שמח, מעניינים ומניעים אותי, זה עולם שלא נגמר. פתאום בגיל 32 המצאתי את עצמי מחדש, באיזשהו מקום נהייתי מאסטר ואמרתי לעצמי 'איזה כיף שאני בתוך העולם הזה'".

הוא חי היום עם בת זוגו סיגלית, אף היא מאמנת, לכל אחד מהם ילד שהביא לתוך הזוגיות. "אני ובת זוגתי סיגלית הרגשנו שאנחנו דורכים במקום, זה עולם מאוד קשוח ויש בו הרבה מסביב. אנחנו מאמנים טובים, אבל לא תמיד אנשי עסקים טובים, לכן לקחנו אימון עסקי אצל נדב בורלא, במטרה להבין כיצד להיות אנשי עסקים יותר טובים. זו הסיבה שעשיתי שינוי תפיסה חד משמעי. אני כבר לא מתייחס לאכזבה כאכזבה, אלא כאל רגע. ברור שהיה לי קשה באופן אישי, בדברים מסוימים בחיים, בין אם זה בתקופה שלא ידעתי אם אני רוצה להמשיך ולא מצאתי את עצמי, ובין אם זה בחיים האישיים שעברתי. ברגע שאתה מתאכזב ממשהו, אתה נותן לעצמך לשקוע ואם אתה אומר, שאו קיי, זה המצב, אבל שואל מה הפתרון, אתה לא שוקע פנימה".

תעבוד קשה ותישאר צנוע. אלפסי
צילום: עצמי

עד לפני שנתיים לא ממה התעסק בכדורסל, מעבר לצפייה בטלוויזיה, אבל אז הגיע הטלפון. "עד לפני שנתיים הייתי כמו כולם, הייתי קם לראות משחקי אן בי איי. תמיד עניין אותי הריגוש בכדורסל, יש יותר אדרנלין זז ממקום למקום, סל, שלשות, זה משהו אחר.

זה מעניין שהגעתי למכבי חיפה כדורסל, בגדול קראו לי מהמועדון לריאיון עבודה, עברתי את השלבים ואחרי שהם ראו שטוב להם, החתימו אותי על חוזה".

את העונה שהסתיימה בסוף השבוע האחרון בעלייה של הקבוצה לליגת העל, הוא מסכם כעונה מאוד מעניינת עם עליות וירידות, אבל כנראה שהחל מהשבוע התוכניות לעונה הבאה קצת השתנו. "בכל מקרה, אני מתעסק בפן הפיזי, בכושר ובתוכניות עבודה, להוציא מהשחקנים כמה שיותר במהלך העונה ולשמור אותם בריאים. לא מתפקידי לענות על בחירת שחקנים, יש את אנשי המקצוע של המועדון שיעשו זאת".

בעתיד הוא מתכנן להמשיך למלא את תפקידו בנבחרת ישראל. "קיבלתי הזדמנות להשפיע על דור העתיד, זו השליחות הכי גדולה שאפשר לקבל. כל הכבוד למערך אימון הגופני של איגוד הכדורסל בישראל, בראשותו של רימון ירבזורי, שמובילים מהפיכה מדהימה בנושא הגופני כדי להשפיע על עתיד הכדורסל בישראל. כאבא אני יכול להגיד שמסגרת ספורטיבית תורמת רבות לאופי, נותנת ווינריות, עוזרת

להסתגל למצבי לחץ מסוימים, להתמודד עם הפסדים, נותן אופי. בעיני זה מאוד חשוב ולא משנה לי באיזה ספורט הילדים שלי יבחרו לעסוק, העיקר שזה יקדם אותם איפה שהם רוצים. המוטו שלי בחיים, הוא לעבוד קשה ולהישאר צנוע, זה לא מתנגש עם הרצון להערכה, אבל תישאר צנוע ותעבוד קשה".

אודות מרסל אפרת כהן

אולי יעניין אותך גם?

ברק בכר: "למדנו אותם טוב ואנחנו מוכנים"

מסיבת עיתונאים מכבי חיפה – אולימפיאקוס הודעת מועדון: קהל הקוראים שלנו שמתכוון להגיע למשחק מחר, …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *