הכל מלמעלה / ליאת ירון

ליאת ירון (צילום: דורון גולן)

החבר הכי טוב שלכם עזב לפני הזמן ואתם חוויתם שברון לב, בהחלט עצב ענק וחלל גדול שנשאר ריק.
הגעתי אלייך והרגשתי בנוכחות מסוימת בפינת אוכל שלך, נוכחות חזקה ששומרת על הבית מכל פגע. פינת האוכל ממוקמת ממש ליד דלת הכניסה, וזה מרגיש לי שזו לא מקריות שהישות נמצאת דווקא שם.
אני יודעת שמשהו קורה שם בפינת אוכל ואני מחכה עם המידע, רק מספרת לך שיש כאן ישות עם נוכחות ואת יודעת על מי מדובר.
אני שואלת אותך אם מדובר בגבר צעיר ואת מהנהנת. אני קוראת לו לבוא אלי ולתת לי מידע והוא לא מאחר להגיע. הוא מספר לי על טיב החברות ביניכם, מספר לי על החוויות שאספתם יחד במשך השנים, על קשר שכנראה נבחר מלמעלה – משהו שהיה צריך לקרות.
שלא תטעו, היא נשואה באושר ולא היה שום דבר מעבר לחברות אמיתית, שחיברה לב אל לב ונשמה לנשמה, עד שיום אחד הוא נפטר בפתאומיות. כששאלתי אותו על כך, סיפר לי שהוא בעצמו לא ידע שימות כל כך מהר, כל כך צעיר. היה בטוח שיישאר כאן עוד כמה שנים, אבל אז, הוא עוצר לפתע את דבריו ואומר: "הייתי צריך ללכת". הוא שיתף אותי על הבדידות, על הקשיים בילדותו, על בית קשוח ולא מכיל, מקטין ולא מעצים ומאמין, עד שהכיר אותך ואת בעלך.
הכנסתם אותו לביתכם, לליבכם ועטפתם אותו כמו צמר גפן, בעצם נתתם לו כל מה שלא קיבל במשך שנים רבות – בית.
לפני שהלך הוא ביקש ממך, שתראי לי את הקעקוע שעשית, שקשור אליו באיזו  דרך. כשהדמעות זולגות על לחייך, את מראה לי את הכתף שלך, שם מתעופפים להם פרפרים בכל מיני צבעים והשם שלו, מקועקע בין פרפר לפרפר.
לפני שיצאתי שאלתי אותך מה קרה שם בפינת אוכל בבוקר, כי הרגשתי עמוסה ומוצפת. סיפרת שהתוכי שלכם נפטר על הבוקר, כך פתאום, ללא כל סיבה.
אני מאמינה שזה נועד להגן עלייך וכנראה שהייתה עין מאוד חזקה על הבית. עם כל הכאב שבדבר, עדיף התוכי מאשר בן בית שהיה נפגע קשה.
שנייה לפני שיצאתי מהבית, פניתי שוב אל פינת האוכל, אבל הוא כבר לא היה שם. איתך הוא תמיד נמצא, בלב, אבל בעיקר על הכתף עם כל הפרפרים.

שולחת לך חיבוק אהובה.

ליצירת קשר עם ליאת ירון לחצו כאן

אודות כתב מקומי

אולי יעניין אותך גם?

החיים נמשכים / בקי מעוז

בקי מעוז (צילום: דורון גולן) שחור ולבן חלומות של בני האדם נרקמים בשנתנו, או לפחות …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *