52 שבועות / בקי מעוז

שבוע 32, איך חוגגים יום הולדת בלעדייך?

שעת ערב. רוב האנשים ממהרים הביתה. אני צועדת לכיוון הסופר השכונתי. היום יום רביעי. 3.7.19. נכנסת לסופר עם עגלה ומחפשת מצרכים לעוגה יום ההולדת שלך. אני מסתובבת סהרורית, הדמעות בעיניים ויודעת שכל מי שרואה אותי בוהה בי ושואל למה היא בוכה.

אני לוקחת את עוגת השוקולד שאתה כל כך אוהב, פילסברי בתערובת מוכנה. מוסיפה סוכריות צבעוניות ושוקולד חלב, כי שוקולד מריר עושה לך כאב ראש. ניגשת לקחת ביצים ואוספת את המצרכים. בזווית העין אני קולטת נרות נשמה ונזכרת שנגמרו לי. כל שבוע אני מדליקה בבית נר נשמה שבועי. נר שדולק בסלון ליד התמונה שלך, התמונה היחידה שהסכמתי לשים. תמונה שסיגו שלי הכינה והביאה לי במהלך השבעה.

אני לא אוהבת תמונות של אנשים מתים על הקירות, זה עושה לי רע רויצ'וק. התמונה שסיגו הכינה, איתה אני מצליחה לנשום איכשהו. לקחתי שני נרות נשמה גדולים והנחתי בעגלה. אני מסתכלת על המצרכים ומתרסקת למראה חומרים לעוגה לצד נר נשמה. כמה החיים שבריריים. ברגע אחד שמחה הופכת לעצב. 

אני מתקדמת לכיוון הקופה ורואה את מירב, אמא של מאור, החבר שלך מהכיתה. היא מסתכלת ומחייכת. "בקי מאמי, מה נשמע?". אני לא מדברת, מבקשת ממנה לא לבכות, אבל היא לא מצליחה לעצור את הדמעות. הרי העיניים שלי נפוחות.

היום יש לך יום הולדת. רוי פאר מעוז ז"ל
צילום: עצמי

הלכתי לפינה בצד הקופות, יש שם עמדת ימי הולדת, נרות עם מספרים, בלונים, זיקוקים, נייר אכיל. כל מה שצריך לקישוט. עומדת לשנייה ומורידה נרות במספר 12. הרגשתי סכין בבטן. בדרך כלל, רויצ'וק היה בוחר את הקישוטים לעוגה. הוא היה מבקש ממני מה לקנות או מתלווה אלי.

אני חוזרת לקופה ולוחשת למירב, שמחר יש לרוי יום הולדת. היא מעבירה את המצרכים בשקט, בקושי מביטה בעיני. היא בוכה, שתינו בוכות. אני אוספת הכל, משלמת ולוחשת לה שקשה לי לדבר. היא מבינה, לא כועסת. יצאתי מהסופר החוצה והתרסקתי על הספסל.

אלוהים. אלוהים שלי, רציתי שתדע. הסיוט שחלמתי בלילה במיטה. ובחלום ראיתי מלאך, משמיים בא אלי ואמר לי כך: "אמא שלי, תהיי חזקה, אני אוהב אותך. אוהב יותר מכל דבר אחר. אין לנו ברירה. חייבים להמשיך הלאה. את אולי לא רואה אותי, אבל אני איתך תמיד.

אני הולכת עם השקיות, הדרך הביתה אורכת אולי חמש דקות, אבל עבורי זה נצח. אני בקושי רואה משהו, הכל מתערפל, העיניים שקופות ורטובות. אני הולכת. הבית ריק. לאן אגיע? מי מחכה לי שם עם חיוך על הפנים: "ישששששש קנית לי הכל".
הבוקר אתה חוגג 12 קייצים רויצ'וק שלי. איך חוגגים יום הולדת בלעדייך, מאמי? מילא חגים, שגם ככה קשים, סופי שבוע שהם עינוי, אבל ימי הולדת? איך חוגגים לעזאזל? הרי כל שנה אנחנו חוגגים יחד. שנינו מזל סרטן. רציתי בן מזל סרטן.

לפני כמה ימים חגגתי 47. והנה היום, 4.7.19.  בתאריך העברי אנחנו חוגגים יום אחרי יום. קמתי הבוקר ושקט בבית. בדרך כלל אתה קם עם שירים וצחוקים ומעיר את כולם, "יאללה, מי קונה לי מתנה. מי שר לי שיר? מה, לא ניפחתם לי בלונים?". היינו מוציאים מהחדר של מאי בלונים בהפתעה.

תמיד חגגנו ביחד
צילום: עצמי

רויצ'וק שלי, איך חוגגים מאמי? כמה זה קשה! אוף. שום דבר יכול לא יכול להשתוות לכאב הזה. יש לך החל מהשנה הזו שני תאריכים – התאריך שנולדת והתאריך שהלכת.
ילד של אמא, מבחינתי אתה חוגג יום הולדת כרגיל. אני מברכת אותך חיים שלי, תודה שנולדת לי. תודה על השנים המהממות איתך. תודה שהיית לי האור. נעמת לי כל כך. השתדלתי להיות לך למשענת כתף וגב.

היום אתה בן 12, ילד גדול, עולה לכיתה ז'. אקנה לך נעליים, כי רצית כל כך את הנעליים של מסי. החברים יבואו, הכנתי לך עוגה, יש נרות. כולנו נחגוג לך, כפרה עלייך אימוש. בלילה כבר כולם כתבו בקבוצה שלנו. כל החברים שבורים מאמי שלי. הם מזכירים אותך כל הזמן, היום הם יבואו כי הם רוצים. 
השנה הזו אלמד איך מסתדרים בלעדייך, איך חיים בלעדייך, מה עושים עם הזיכרונות, עם התמונות, הבגדים. השנה אלמד לחיות אחרת. לחיות נכה, ללא איבר בגוף. השנה אלמד לחיות עם חור בבטן שלא ייסתם לעולם. 
אולי טיפה אחרת. אולי פחות שמח. ואולי אין לי כל כך כח. או חשק. אני זרוקה על הספה, נושמת בכבדות, מחפשת נחמה. אולי טיפה אחרת. בעצם בטוח אחרת. בלעדייך זה לא אותו הדבר ילד שלי.
יום הולדת 12 שמח רויצ'וק. אמא שרופה עלייך לעולם. אמא לא תשכח אותך אף פעם! מזל טוב חיים שלי.  

אודות בקי מעוז

אולי יעניין אותך גם?

מטבח בהיר? מטבח כהה? הגיע הזמן לתפוס גוון

לקראת משימת עיצוב מטבח חדש, אנשים רבים מתלבטים אם לבחור בגוונים כהים או בהירים. אם …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *