אהבת חינם, לא בבית ספרינו / גיא הוכברג

שבוע לא קל עבר על חיפה, והעננה נשארה עדיין. והפעם אני לא מתכוון לזיהום האוויר השגרתי. הפעם מנסים בכוח לקלקל את המארג השברירי, גם ככה, בין החרדים לחילונים בעיר. באותו שבוע מתרחשות שתי פרשות המערבות (שלא לומר – דוחפות בכוח) חרדים וחילונים לשווא.

הפרשה הראשונה, הדרת הנשים. מדובר באירוע שהיה מיועד לגברים בלבד (אני מניח שלא היו מגרשים חילונים או שומרי מסורת שהיו באים להאזין לשירה), אבל כלל תקצוב ציבורי, של העירייה.

אני לא יודע עד כמה הזמרים הללו חזקים אצל המין השני (מאמינות או חילוניות), אבל היו מספיק נשים שזה הפריע להן, ולדעתי-בצדק.

עד כה אפשר לראות את זה כמלחמה בין נשים לגברים (שאת זה יש יום יום בכל בית), אבל זה לא מנע מנשמות טובות לקבוע חד משמעית שהחילונים פוגעים באיכות החיים של החרדים. שויין.

הפרשה השנייה היא (כרגיל) בחסות ראש העירייה. בנדיבותה כי רבה, היא פיזרה נכסים של העירייה בכל העיר לשימושם של החרדים. הכל היה יכול להיות טוב ויפה, לולא זה לא היה כך, ולא בגלל שמדובר בחרדים. בתהליך החלוקה (דילוג על ועדה, ובכלל שימוש בהגיון ובדיקת הנכסים) לא אגע, אבל אתייחס לשניים מהם שעלו לכותרות. הנכס הראשון, בו יושבת עמותת לב ח"ש. העמותה משרתת נזקקים מכל העיר, ללא הבדל בין דת, גזע או מין. אין ספק שהיא חשובה לעיר, ולהעביר אותה לצ'ק פוסט (כפי שמישהו הציע), יפגע באותם נזקקים (אולי לג'יפ שלהם אין דלק עד לצ'ק פוסט?). גם ההנחתה הזו, פתאום דרישה של "תפנו את המקום". כששוכרים דירה יודעים שלא נשארים בה לנצח, אבל תמיד יש התראה לפני סיום ופינוי. צריך זמן להתארגן על מקום, הובלה.. אצל העירייה אין חסד ורחמים, וגם לא תכנון או מחשבה. איך יתכן שמתחילה שנה וחסר בית ספר? פתאום נולדו או היגרו מאות ילדים אל העיר? כל הזמן ידעתי שהעיר מזדקנת ושיש הגירה שלילית.. הפתעה.

ואם ידעתם שחסר בית ספר, ועד לרגע האחרון לא עשיתם דבר..

הנכס השני הוא אולם של בית ספר נטוש בקרית חיים. מבית הספר עשו אשכול גני מדעים, ואת האולם ייעדו לילדי הקריה.

רוצים להפוך אותו לישיבה של תלמידי חוץ. הגיוני, כי אין חרדים בקרית חיים, למיטב ידיעתי, אז נייבא. הבעיה כאן היא לא הישיבה. גם אם היו רוצים לבנות מסגד או כנסייה היינו מתנגדים מסיבה פשוטה: לקרית חיים אין שטחים או שפע נכסים. עד שלא יפנו את חוות המכלים או ייבשו את הים, השטח של הקריה תחום ומוגבל. ובשטח התחום והמוגבל הזה, עתיר הזיהום, אנחנו בוחרים לגדל את ילדינו. אז למה למסור נכס שמיועד לילדים?

אם אין מקום לאותה ישיבה באזור ממנו יגיעו תלמידיה, למה לקחת נכס מאזור אחר? או שאולי נעשה חילופין? ההורים שלהם ישלחו אותם לקרית חיים, ואנחנו נשלח את ילדינו לשחק באזור שלהם. אבל קרית חיים מנותקת מחיפה, היא צמודה רק לקרית שמואל. ואם לקרית שמואל לא אשלח את ילדי לשחק (לא מגזענות, אלא חשש מהכבישים שיש לחצות), בטח שלא אשלח אותם באוטובוסים לשחק בשכונה אחרת בחיפה. כל הורה (אני רוצה להאמין) יעדיף שילדיו ישחקו בקרבת הבית.

אז תגידו "גם ככה האולם נטוש שנים". נכון. אבל זו עדות ל"יחס המועדף" שקרית חיים קיבלה, וכפי שרואים ממשיכה לקבל.

אז גזענות? שנאת חרדים? רק בעיני אלו שככה רוצים לראות. אני יכול להראות את מעשי, להסביר את דעותיי, אבל אין לי אפשרות להוכיח שאין לי אחות.