אמיתי מהחיים / הדס לוי

התכנסות

אחת לתקופה אני מוצאת את עצמי מתכנסת פנימה ושם בפנים, אני מסתתרת. מוצאת לי בית בתוך הקונכייה שלי ומרשה לעצמי ללכת לאיבוד בתוכה. מאפשרת לעצמי להתכנס פנימה, לבחון אם אפשר ללכת לאיבוד בתוך העצמי שלי ואיך זה מרגיש ללכת לאיבוד.
יש לי בית משלי, לעיתים הוא עשוי להיסחף בין הגלים ולעיתים להישטף אל החוף ולהישאר על פני הים. אני נמצאת בתוכו גם כשהגלים מכים בי, אדוות הים מטלטלת אותי ואני נשמרת להחזיק חזק. הצדף שבחרתי לשהות בו מתגלה כמקום שאינו בטוח לנצח.
אין מדובר בקורת גג יציבה, זו קונכייה שבכל רגע מישהו יכול לאסוף מן החול אל כפיו. אני הולכת לאיבוד כדי למצוא מחדש את הדרך.
בתקופת ההתכנסות אני בודקת מאין באתי ולאן אני רוצה ללכת, מי גר בתוכי ועבור מי נבראתי. אין תמיד תשובות, והתחושות השונות מבלבלות אותי.
אני נעלמת אט אט בתוך ים השאלות, הולכת לאיבוד כדי למצוא את עצמי שוב כמו פעם. בים המחשבות אני מפלסת את דרכי לאמת שלי.
פחדים צפים מתוכי ויוצרים עוד גל, דברים מתרחשים סביבי ואני מרגישה שמשהו זז שם מחוץ לבית שלי. לעיתים קר לי, אך כשהשמש מפציעה, אני מרגישה את קרניה והיא מחממת מעט ולעיתים צורבת. הרוח נושבת, היום הופך ללילה. אט אט אני נפתחת מחדש, לומדת ליצור את עצמי מחדש.
אני גדלה בתוכי, גדלה מתוכי, מסתכלת על עצמי ומגלה אחת, שלומדת לדעת את ערכה.
יד ניגשת לעברי, פותחת לי עוד צוהר בים הרחב, כי בתוך הקונכייה שלי חיה פנינה.