האמת שלו

שי דנון תמיד היה פעיל חברתי, אבל לפני כמה שנים הצטרף למאבק בתעשיות המזהמות והפך לפעיל מרכזי בארגון מגמה ירוקה. הוא מדבר על שינוי המגמה, גם אצל תושבי המטרופולין וגם אצל הרשויות וקורא לכם להצטרף למאבק. "האמת היא שלנו, אנחנו אנדר דוג, אבל אנשים איתנו"

מאז ומתמיד זוכר את עצמו שי דנון כפעיל חברתי. היום הוא פעיל מרכזי בארגון הסביבתי מגמה ירוקה, אבל עדיין מגדיר את עצמו סביבתי. דנון (34) נולד וגדל בקרית ביאליק וגם כשהתחתן, בחר לקבוע בה את ביתו.

"מאז ומתמיד אני במסגרות כאלה ואחרות, במועצת תלמידים ובמנהיגות צעירה באורט ביאליק. אני סובל מבעיות קשב וריכוז ודיסלקציה והיו לי קשיים, אבל מורים שזיהו את הפוטנציאל והאנרגיה, כיוונו אותי למקום של נתינה. קודם אפשרו לי וכשאמרתי שיש לי פגישה עם דנקנר במפעלי המלח, ואמרתי שאני מעדיף לגייס שני טון מלח במקום לשבת בשיעור מתמטיקה, הם הבינו. המורים אשרו לי להשתחרר מהשיעור והבינו למה לא למדתי טוב לבחינות, כי הייתי עסוק בכנס כזה או אחר. לפעמים יש אנשים שרוצים לתת והמערכת לא יודעת להכיל את זה, וצריך לפעמים מורה או מנהל, שיזהה שהתלמיד תורם במשהו אחר בבית הספר ואפשר לוותר לו על מבחן. ככה זה היה איתי וממש אפשרו לי להשקיע בתחום החברתי, למרות שבסופו של דבר קיבלתי 97 במתמטיקה, יישרתי קו".

כחלק מהמסגרות הקהילתיות אליהן השתייך בצעירותו, הוא היה חלק מהמסלול לפיתוח מנהיגות של ארגון ליד, שמוביל בפיתוח מנהיגות בבני נוער, במסגרתו לומדים גם תוכן על ידי דוקטורים ומנחים בעלי תואר שני ומעלה. "את ההלכה למעשה בתוכנית עושים באמצעות פרויקט למען הקהילה. יחד עם שותפים יצרנו פרויקט לחלוקת מזון בעכו. כל שבוע האכלנו 40 משפחות וכל הלוגיסטיקה הופעלה על ידי בני נוער, הייתי רק בן 17, אבל על הפעילות הזו קיבלתי את אות הנשיא למתנדב".

לפני חמש שנים התחיל דנון להתלבט איך הוא יכול להשפיע באזור הקריות. "התעוררו אצלי שאלות ועשיתי בדיקה איזה ארגונים פעילים. לאט לאט נחשפתי לפעילות של עמותת 'אזרחים למען הסביבה' ולא התמדתי בו, כי היו בו כשלים כאלה ואחרים. אבל אחר כך הצטרפתי למגמה ירוקה, בעקבות הרצאה ששמעתי לפני הפגנה של ליהי שחר, שהייתה המארגנת הקהילתית בארגון, הצטרפתי והפכתי ליותר פעיל בארגון".

דנון מבין שנושא הזיהום התעשייתי מורכב והוא גם מבין שבשנתיים האחרונות יש שינוי מגמה, הן אצל הציבור והן אצל הרשויות. "המציאות השתנתה מכמה כיוונים ואני רואה את התקופה הזו כקריטית. מבחינה בטיחותית וביטחונית, כאיום אסטרטגי, אם פעם חשבו שלישראל תהיה תעשייה משלה והיא לא תצטרך להיות תלויה במדינות אחרות, היום המציאות היא, שיש לה היחסים הכי טובים שהיו לה אי פעם עם מדינות מהעולם, והרבה מאוד והכלכלה שלנו מתבססת על יבוא. זה פוגש את נושא הנפט, שלמעשה מיובא. אנחנו לא נסיכות במפרץ, מייבאים נפט ממדינות אחרות ואנחנו מזקקים אותו, ואיפה? בלב אוכלוסייה, שזו הבעיה העיקרית, ויותר מזה, אם אנחנו עוקבים אחרי הסרטונים של חיזבאללה, אנחנו רואים שהם מצלמים את נתב"ג ואת בז"ן, יחד עם המחקר הגרעיני בדימונה ומקומות נוספים. כמו שצריך לא להסתמך על שדה תעופה אחד, לא צריכים להסתמך על בתי זיקוק. מה גם, שפגיעה בו יכולה להביא להרס עצום וגם סכנת נפיצות".

דנון מזכיר שלפני שנתיים, כשמיכל האמוניה היה לקראת סיום ריקונו, נדלקה שם שריפה שלא ידעו איך לכבות. "בגלל שהם לא ידעו איך לכבות את השריפה, הם התעסקו רק בלקרר את המיכל הבוער. כל השמיים נצבעו בשחור וכל מה שיכלו לעשות, היה רק למנוע תגובת שרשרת. שבועיים לפני כן הייתה השריפה השנייה בכרמל ואם שני האירועים היו קורים יחד, הכבאים היו משאירים את הבתים על הכרמל להישרף ויורדים לכבות את המיכל. אני יודע שזה נשמע לא הגיוני, אבל השאלה היא אם הציבור צריך להשלים עם המציאות הזו".

בשנים האחרונות חלה התעוררות גם בקרב הציבור ולעיתים תכופות, יוצאים כמה עשרות להפגין. להפגנה הגדולה שארגנו בחורף האחרון לפינוי בז"ן הגיעו כמה מאות אנשים. "אומרים שיש הרבה אדישות בקרב הציבור", הוא אומר. "יש כמה מאות אנשים שממש נמצאים בתוך המאבק ובנוסף יש קבוצות פייסבוק של עשרות אלפי אנשים שתומכות במאבק. זה נכון שבהפגנות מגיעים 300 או 500 אנשים, אבל הנקודה היא שלא ראיתי מתמודד אחד שפועל למען השארת בתי הזיקוק. אנחנו לא מאבק של 300 אנשים, אין אף אחד שחושב שכדאי להשאיר את בז"ן. אני חושב שהציבור בקריות הוא סוג של פיל בקרקס, כשהוא קטן קושרים אותו, הוא מתנגד ומתנגד, אבל לא מצליח להשתחרר וכשהוא גדל, הוא אפילו לא מנסה להילחם".

בשנה האחרונה גם בבז"ן הבינו שמשהו בגישה השתנה ולכן החליטו להשקיע מאמצים כלכליים בקמפיינים ממומנים בכלי התקשורת. דנון לא יכול לעבור על זה בשקט ואומר: "מופעלים כוחות שלא יאומנו, קמפיין השקנאים שעשו, לקחת את כל שלטי הפרסום במדינה ואת הפרסום בדקה לשמונה בערב, הפרסום היקר ביותר. זה רק אומר שהם מבינים שמשהו השתנה ומה שהיה, לא יכול להמשיך. הם מבינים שהציבור מתעורר והם נאבקים על דעת הקהל כמו שהם חושבים, ובעיקר יש להם אך ורק כסף. אנחנו מרגישים התעוררות מהקמפיין האחרון, בו הם מממנים כתבות שהם כותבים, שעוסקות בכך שהם העיקר וסביבם הכל התפתח. הם מנכסים לעצמם התפתחות של מטרופולין שלם. כל שקל ששמו על הקמפיין, ואני מעריך שמדובר במעל עשרה מיליון שקלים, הוא מעבר למה ששמו בכל שבעים השנים האחרונות. בז"ן מעולם לא השקיעו בפרסום, הם סוג של מונופול שלא מוכר מוצרים לאנשים וחברה כזו לא צריכה לפרסם, אלא אם היא בלחץ. אנחנו יודעים את התשובה והציבור לא אדיש ואנו רואים את ההצטרפות לארגון, מאז שעלה הקמפיין שלהם, אנחנו רואים הצטרפות למאבק לכל הארגונים ואנו מנסים לתעל את זה לכיוון פעילות ציבורית. עובדים עכשיו על סרטון נגד משלנו שיציג את העובדות המלאות".

בשנתיים האחרונות ואולי אפילו קצת לפני, קיימת תזוזה בתחום התעשייה המזהמת ודברים קורים במטרופולין. "אנחנו לגמרי נמצאים בשעת השין", אומר דנון. "התוכנית של רשות מקרקעי ישראל על עמק החדשנות, שמדברת על פינוי כל התעשייה הפטרוכימיות והקמת שכונות ותעשייה נקייה. היא גם הייתה הטריגר לדוח מקינזי, שהוזמן על ידי המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה וקובע, שגם מבחינה כלכלית, משתלם לנו לסגור את בתי הזיקוק. בשבוע האחרון הוויכוח בינינו לבין בז"ן הצטמצם, כי עכשיו הם מתווכחים איתנו על שנת הסגירה, אנחנו אומרים 2025, הם אומרים 2030. עיריית חיפה אישרה במועצת העיר את תוכנית רשות מקרקעי ישראל לעמק החדשנות ועכשיו אנו מחכים שגם הרשויות הגובלות, הוועדה המקומית קריות, מועצת זבולון, טבעון וקרית אתא יאשרו גם כן. מצד שני, אנו מצפים שמנהל התכנון יצטרף לעצור את התוכניות הקיימות, אם זה תוכנית להקמת תחנת כוח בבז"ן, שקורמת עור וגידים ואנו רואים אותה כמשהו מקבע, אם זה צינור ממאגרי הגז שיגיע לבז"ן, נמל הדלקים או קרקעות הצפון, מדובר בארבע תוכניות שאנו פוקחים עליהם עין ומצפים שהתוכנים הזו תהיה תוכנית אב ותעצור אותן. כל עוד שאר התוכניות מקודמות, אנו מבינים שעדיין לא חל השינוי".

אפשר להגיד שמצב הארגונים הסביבתיים בשנתיים האחרונות השתנה ובזמן הזה אנשים התחילו להקשיב להם. "אנו מעודדים, אבל מצד שני, אנחנו עם עיניים פקוחות לעתיד שיבוא. אנו מקווים שתקום ממשלה שתקבל החלטה, כי נושא כזה משמעותי לסגור מפעל כזה גדול צריך לבוא כהחלטת ממשלה ובתהליך מסודר. מה שנותן לי את הכוח, הוא הגיבוי והתמיכה שאני מקבל מהציבור, לו אני קורא להצטרף למאבק, כי לא יכול להיות שילדים יושבים בכיתות ומריחים גז, זה בלתי נתפס".

דנון ממוקד מטרה, אבל הוא לא קיצוני עד כדי עיוורון, להיפך, הוא גם מבין שהמטרה של בז"ן היא לא לזהם. "המרחב שלנו עמוס באירועים לצערנו, אבל אני לא חושב שמישהו קם בבוקר ואומר שהוא רוצה לזהם. מה שכן, יש להם קילומטרים של צנרות ומזקקים פה 10 מיליון טון חביות נפט בשנה וזה משהו שכנראה אי אפשר לעשות ללא זיהום. הבנזן שהוא המזהם העיקרי, מבחינתם הוא מוצר ואף אחד שמייצר מוצר לא רוצה שהוא יתבזבז. גם להם יש אינטרס להפסיק את הדליפות, אבל כנראה שהם לא מצליחים. מצד שני, המציאות מראה לנו את החולי באוכלוסייה. בהפגנה האחרונה בקרית חיים ראיתי ילד חולה עם כובע וניגשתי אליו. הוא סיפר לי שסיים טיפולים והראה לי את דקירות המחטים בשריר היד ואמרתי לו שאני כאן, על מנת שעוד ילדים לא יסבלו ויעברו את מה שהוא עבר. הבטחתי לו שלא אפסיק להילחם, לא משנה באיזה מסגרת, לא אנוח עד שהנושאים האלה יפתרו. מה שקורה כרגע זה מדהים, אבל לא מספיק. חשוב להעלות את הנושא לסדר היום ולא יעזור להם קמפיין שקנאים או פרסום זה או אחר. האמת היא שלנו, אנחנו אנדר דוג, אבל אנשים איתנו".