צילום: דורון גולן
הראית
לי תמונה בפלאפון ושאלת מה אני יכולה להגיד על האישה הזאת. שאלתי אם היא
נפטרה לא מזמן והתשובה הייתה חיובית. ידעתי שזו לא חוכמה לשאול שאלה כה פשוטה והחלטתי לאתגר אותך. סיפרתי לך שהאישה הזו
התגוררה בבית נמוך, בפתחו מספר מדרגות כדי להיכנס פנימה, שהיו לה עציצים על
המדרגות והיו לה רעפים אדומים.
היא
שיתפה שהיית לה כבת ובאותה שניה נפתח הברז בעינייך. היא מבקשת למסור לך שהיית לה
כבת, שמעולם לא אכזבת אותה, להיפך והיא מודה לאל ששלח אותך לבנה. היא המשיכה לשתף וסיפרה עוד דברים ואז שאלה,
היכן שטר הדולר שנתנה לך.
הסתכלת עלי בעיניים
נוצצות, פיך נשמט ונפער בתדהמה. שאלתי שוב וכל שהצלחת להגיד, היה שאין מצב שיכולתי
לדעת את זה. אמרתי תודה רבה והתעקשתי, היכן השטר. האישה לא רצתה להגיד לי בדיוק
היכן הוא, היא רצתה שכלתה תחפש אחריו.
אני
שואלת אותך מי זאת, ואת עונה בקול רועד: "זו היא, האישה בתמונה".
אמרתי
לך שהשטר נמצא בארגז, הסתכלת עלי בהלם וסיפרת, שמאז שעברתם דירה, את לא מוצאת
אותו.
אז
שתדעי שעל פי המידע שאותה אישה שיתפה, זו הייתה היא, קיבלת אישור לכך שעשית לה טוב
וגרמת לה לנחת וזו בדיוק סגירת המעגל.
לפני שהלכה, סיפרה לי איך יקראו לילד הבא שלך, למרות שכלל לא תכננתם עוד אחר. אחרי כמה חודשים, אכן הגיע ילד נוסף, ילד שקראתם לו בדיוק כמו שצפיתי שיקרה.
ליצירת קשר עם ליאת ירון לחצו כאן.