הכל מלמעלה / ליאת ירון

פנית אלי נרגשת, רצית לדעת אם אוכל לזמן אותה. לא ידעתי מראש את מי זימנת, אבל היא הגיעה די מהר.
הגיעה אישה מבוגרת עם שיער לבן אפור וישר התחילה להעביר מסרים. היא הראתה לי שהייתה יחסית נמוכה והצביעה על ידיה שעבדו קשה כל חייה.

ואז היא שאלה על התליון שלה, תוך שהיא מתארת שזו הייתה שרשרת מזהב עם תליון ובתוכו ציור של אישה (כמו שהיה פעם). את אומרת לי שזו אמא של בעלך ולא ידוע לכם על תליון כזה, אני מוסיפה ואומרת לך שמדובר מתליון מהעבר הרחוק.
בעלך מהרהר בנושא ושוב אומר: "לא הייתה לה בכלל שרשרת".
המשכנו בתקשור, היא המשיכה לספר לי שבילתה הרבה במטבח, אמרה לי "בלבוסטע במטבח" (מילה מפעם גם כן).
ואז היא הראתה לי שק של שום במטבח, כששאלתי אתכם סיפר בעלך, שבאמת היה לה תבשיל מיוחד שהייתה מבשלת לבעלה, שהעיקר שלו היה הרבה מאוד שום.
בהמשך, היא סיפרה על האבא שהיו לו בעיות ברגליים, עצבים וזרימת דם לא טובה.
ואז הגיע הרגע בו תיארה כיצד נפטרה. היא הצביעה על הריאות שלה והסבירה שהן היו מלאות בנוזלים והיה לה קושי נשימתי אדיר, אתם סיפרתם שהיא נפטרה מסרטן ריאות.

באמצע התקשור היא ביקשה להעביר מסר לכלתה, ביקשה שתשחרר את מה שיושב לה על הלב מאז שהלכה, והוסיפה עוד שיכלה הייתה להיות סבתא מדהימה. הבכי לא איחר לבוא – בכית המון ואז סיפרת לי שבאמת מאז שנפטרה, את חושבת כמה חבל שלא זכתה להכיר את ילדייך והם לא זכו לסבתא כזאת מדהימה. היא חוזרת ואומרת לך "תשחררי, תחייכי, כי זה כל מה שאני מבקשת".
היא מעבירה מסר נוסף, כדי שתדעו בוודאות שזו היא (לא שהיה ספק) ואומרת לי שקוראים לבנה על שם הסבא והשם שלכם מתחיל באותה האות.

הפינלה של התקשור היה, כשהיא חזרה ודיברה על התליון. ביקשתי מכם לחשוב טוב ואז, את הבאת אלבום ישן של חמתך, ושם בידיים רועדות ובכי הנחת את האלבום על השולחן ועם זכוכית מגדלת, הצבעת על תמונה מאוד ישנה שלה, אומנם בשחור לבן, אבל אי אפשר היה לפספס את השרשרת והתליון שהיו מונחים על צווארה .
איזה תליון, תשאלו? אותו תליון עליו דיברה, עם ציור של אישה, בדיוק כמו זה אותו הראתה לי.

שבוע טוב.