הנערה עם הצמה הארוכה / איילה לוי קלוסקי

כוחה של שירה

"אישן הלילה בסלון, כדי שלא תדביק אותי", אמרתי לו והכנתי את המצעים על הספה.

לקראת שלוש לפנות בוקר, הרגשתי כבדות ולא הצלחתי להניע את גופי ימינה או שמאלה. בכוחות מוגברים מבדרך כלל, נעמדתי והרגשתי את ראשי סחרחר. דידיתי כדי להגיע למד חום ואחרי שהצלחתי במשימה, גיליתי שהחום שלי שבר כל שיא.

ניגשתי אל חדר השינה, נאחזתי בדלת המקלחת והקאתי את נשמתי.

אוף, נדבקתי. אוי ואבוי, אני חושבת לעצמי תוך כדי, מי יטפל בבעלי?

נשארתי ערה עד הבוקר. שכבתי במיטה, לא אכלתי שום דבר, לא היה לי חשק לכלום, לא היה טעם בפי, הכל מר. השפתיים יבשות והגרון כואב מההקאות. לא קל להיות חולה בווירוס. אף אחד לא בא לבקר אותך, אין מי שיכין לך תה או מרק.

נזרקתי על המיטה בחוסר מנוחה, פעם קר לי ופעם חם. צבע הפנים שלי הפך לבן וחיוור, וכן, גם תימניה כמוני נעשית בהירה בחסות הווירוס.

אבל הכי נורא היו המחשבות ולאן שהן לקחו אותי. ניסיתי לעודד את עצמי שעוד קצת וזה עובר, לא, הרי זה וירוס, יעבור כמו אצל כולם, אחרי 24 שעות. "צרת רבים נחמת טיפשים", אני אומרת לעצמי ולא ממש מאמינה.

כך עוברות 24 שעות ועוד 24 שעות ועוד 24 שעות, שלושה ימים שכבתי במיטה, יום ולילה התהפכתי לכל הכיוונים. מסתבר שאם בנאדם מרגיש מספיק רע, שום דבר לא יזיז אותו מהמיטה, אולי רק אלוהים.

בשלושת הימים האלה ניסיתי לחשוב מחשבות טובות, ציירתי בעיני רוחי את המופע הבא שלי, את הנסיעה הבאה שלי לחו"ל, את השלום ששוטף את העולם, נופים ציוריים וציפורים מצייצות.

שוחחתי בטלפון עם אנשים שאני אוהבת ונרדמתי תוך כדי, אבל תמיד הגיע שלב הרחמים העצמיים והתסכול, בו הרמתי את ראשי אל השמיים וצעקתי בין צחוק לכעס: למה זה קורה לי?

בשלב מסוים נשכבתי על הגב, הוצאתי מחברת דמיונית והתחלתי לכתוב תוכניות, לשבוע הקרוב, לחודש הבא ולשנה הקרובה וזה כל כך שימח אותי. זה כל כך חיבר אותי אל התקווה ואל החיוניות.

עם הפנים למעלה והעיניים נעוצות במאוורר שעל התקרה התחלתי לחייך ולשיר. בהתחלה שרתי בקול חלש והפסקתי. שרתי עוד שורה ועוד פזמון, עד שקולי התחזק. לאט לאט התרוממתי מהמיטה ונכנסתי להתקלח, תוך כדי שאני שרה.

אחרי שעה התיישבתי בפינת האוכל עם כוס תה והעתקתי את כל התוכניות שנרשמו במחברת הדמיונית, אל היומן האישי שלי.

הרופא אמר שזה ויראלי ולא נתן פתרון, אבל אולי טוב שכך, כי התרופה הייתה כל הזמן בידיים שלי.

בריאות לכולכם ידידיי.