לבשל מהלב

במשך שנים שימש דניאל כץ שף בבתי מלון גדולים והתגורר בירושלים, אבל כשפשט את הרגל עם חברת קייטרינג שסיפקה אוכל למלונות, התגרש, גילה את חיפה והתאהב. לפני שנה וחצי עזב את המלונות והתחיל לארח בביתו, את כל מי שמוכן לאוכל טוב וסיפורים מהחיים

כשנכנסים אל הבית של השף דניאל כץ כבר בכניסה מבחינים בייחוד של המקום. הוא לא מתיישב עד שהוא מוציא את כל הטעימות שהכין לכבודי על שולחן במרפסת, עם האוויר והנוף של הכרמל. על השולחן מפה משובצת, כיאה למסעדות וכץ מעמיס בידיים מלאות צלוחיות צבעוניות ועליהן כל טוב קולינרי בשלל צבעי הטבע.

הוא מניח על השולחן צלוחיות ממרחים, האחת כוללת ממרח גזר, עם נענע, קימל, בצל מטוגן וגרידת לימון. השנייה היא ממרח שהלקוחות שלו חוזרים אליו תמיד, טחינה עם אגוז פקאן מסוכר וממרח נוסף של ערמונים וזוקיני. הוא ממשיך ומערים מטעמים על השולחן, סלט סבתא, סלט כבוש, חצילים בתחמיץ ופלפלים בתחמיץ. ליד הוא מניח צלחת מאפים, מאפה פילו עם רוקפור וריבת עגבניות שרי ומאפה פילו עם גבינה בולגרית, חצילים ובזיליקום. ואם זה לא מספיק, הוא מוציא צלחת של שקשוקה, שיהיה.

לפני שאתם מקנאים ויש לכם על מה, גם אתם יכולים, אם תרצו. השף כץ (52) מחיפה מפעיל מיזם במסגרתו הוא מארח את מי שרוצה לאכול ארוחה טובה, אצלו בבית.

"הדבר שאני הכי אוהב הם בני אדם, ואחר כך לבשל, ובגלל שאני אוהב ללא תנאי, אני מפנק אנשים. תמיד רציתי להיות טבח, זה חלק מהבפנים שלי, לפנק אנשים". כץ גדל בבית רומני ברחובות, הוריו היו עולים חדשים מרומניה, אבא שלו עלה לארץ כמעפיל ואמו הגיע אחרי. "הייתי ילד חולם, סקרן, ילד יוזם", הוא מספר, "אני חושב שהייתי גם ילד חכם, ילד ער, לא הייתי ישן בכלל, אפילו לקחו אותי לרופא כדי לבדוק למה אני לא ישן. הרופא אמר לאמא שלי ששתיתן לי כדור שינה, רופאה שהייתה שם, שמעה אותו ואמרה לה שהילד לא צריך לישון. עד היום אני ישן מעט, אחרת יש לי תחושה של פספוס".

לדבריו, סבתא שלו הייתה מבשלת מדהימה ובעיקר אמרה לו משפט שנצרב בו עד היום. "אחד המשפטים שלה היה, שכל אחד צריך שיהיה לו משהו לאכול. היינו שישה נכדים שהיו מגיעים אליה וכל אחד היה מקבל מה שהוא אוהב. המשפט הזה הולך איתי כל החיים".

תמיד הייתה לו משיכה לאוכל, תמיד הוא חיפש את קרבת המטבח, למרות שבבית לא ראו את זה בעין יפה. "כשהייתי בכיתה א' או ב', לקחתי את הספר של רות סירקיס ועשיתי לאמא שלי עוגת שוקולד ליום ההולדת. אמא שלי חזרה מהעבודה ולא ראתה את העוגה, היא רק ראתה את הבלגן שהשארתי במטבח. אז היא גם הסבירה לי שהמטבח הוא לא בשבילי. אמא שלי, עד יום מותה לא הכירה בי כטבח וזה היה לי מאוד קשה להיות בלי ההכרה שלה. כשהיו שואלים אותה מה אני עובד, היא התחמקה, זה לא היה כבוד גדול בשבילה. באיזה מקום החיים שלי לא התכתבו עם החלומות שלה לגביי. היא נפטרה לפני חמש שנים ועד אז, לא הכירה בי כטבח".

בצבא שירת כחובש גדודי וגם שם בישל לחבר'ה. אחר כך למד חינוך ועבד עם נערים בעלי בעיות סוציו אקונומיות קשות, אהב את הילדים ואת העשייה, אבל לא את המערכת. רק כשהכיר את אישתו לשעבר, העז והלך ללמוד טבחות.

"כשלמדתי טבחות הרגשתי תחושת פריחה, שאני עושה את מה שאני אוהב. כל הטעמים והזיכרונות של הטעמים הלכו איתי כל השנים והמשפט שלכל אחד צריך להיות משהו שהוא אוהב לאכול הלך איתי תמיד".

הוא הקים משפחה במושב ליד ירושלים, בת ושלישיית בנים ומיצב את עצמו כשף של מלונות. "אני לא שף של מסעדות, לא יכול מקד את עצמי בצלחת. בגלל שאני אוהב אנשים, חלק מלפנק אצלי זה השפע, אבל גם היצירתיות, כי כשאני נכנס למטבח, אני כמו אומן, כי זה שצייר את הציור, אם יצייר אותו שעתיים אחר כך, הציור לא יצא אותו הדבר. אני לא יכול לעבוד במסעדה ולעשות את הסלט היווני 7000 פעם אותו הדבר. זה בסדר, יש אחד יצירתי שחושב ובונה את הצלחת, אני לא. אני לא תמיד יודע בהתחלה איך זה יראה בסוף, אבל זה תמיד יהיה טעים. אני בא יותר ממטבח חם, מרקים ורטבים, אוכל מושקע שלא תמיד ייראה טוב, אבל יחמם את הלב והקיבה".

בשנת 2000, כשהתחילה האינתיפאדה, שימש כץ כשף התפעולי של דן פנורמה ירושלים, אבל בעקבות המשבר הכלכלי, החליטו לקצץ את כל השדרה הניהולית והוא מצא את עצמו מחפש עבודה. "הייתי כבר אבא לארבעה ילדים, הייתי חייב למצוא עבודה. אמרו לי שבפתח תקווה מחפשים שף למפעל הייטק. התקבלתי לעבודה כשף במפעל, שהייתה לו חברת קייטרינג שהפעילה את המטבחים. אז הבנתי שאם אפשר לעשות אאוט סורסינג להייטק, אפשר גם לבתי מלון. פתחתי את חברת 'תוצרת הארץ', בהתחלה הייתי זה שהוביל את הרעיון עם שותפים, אבל נשארתי לבד עם החברה תשע שנים, במהלכן הפעלתי את דן בוטיק, לב ירושלים, עין כרם, בית בכפר ועוד מלונות, הלכתי וגדלתי עד שפשטתי את הרגל, כמו אלה שלפניי ואחרי, היום אף אחד כבר לא עושה את זה".

הקריסה הכלכלית שלו הביאה לפירוק המשפחה, הוא התגרש ובניסיון למצוא עבודה הגיע לטעימות בקראון פלזה בחיפה, שחיפשו שף לשני המלונות באותה תקופה. "הכנתי תפריט שלם, אבל אחרי שהגשתי את המרק, אמר לי מנכ"ל הרשת שאני לא צריך להמשיך לבשל, ככה המרק שלי היה לו טעים. כשעברתי לגור בחיפה, כשחניתי את הרכב אמרתי לעצמי שכאן אמות. חיפה היא משהו אחר ואני לגמרי אוהב אותה. אני גר בשכונה שקטה אבל בקצה הרחוב יש בית קפה ומאה חמישים מטרים מפה, מגיעים למקום הכי סואן שיש. אף פעם לא אהבתי את ירושלים, חוץ מהרקפות ועצי הזית ששתלתי בבית שהיה לי".

לפני כשנה וחצי החליט לעזוב את ענף המלונאות ולהפוך את האהבה שלו לארח, לפרנסה. בביתו ברחוב הלוטוס שעל רכס הכרמל הוא מארח לארוחות ערב מלאות, אנשים שלאו דווקא מכירים אחד את השני, אבל מתחברים תחת השרביט של כץ.

"ארוחה אצלי זה ארבע שעות של סטנד אפ, אני מדבר עם האנשים מפעיל אותם, אבל אני זורח כי אני רואה אנשים נהנים. אני נותן את כל כולי, מתמסר לארוחה הזו וכשאני רואה אנשים נהנים מהאוכל שלי, אני לא צריך שום דבר. אני אוהב אנשים ולכן אני מזמין אלי הביתה. יש לי את הגבולות שלי, אבל האירוח הוא חלק מלראות את האני שלי. אנשים יוצאים מפה בוואו, לפעמים יוצאים מפה ופותחים קבוצות וואטס אפ, מתחברים. אנשים מופתעים כי פתאום הם פוגשים אנשים מהחיים שלא ראו הרבה זמן. הייתה כאן בחורה שעושה סדנאות קרמיקה ומישהי הייתה מוכרת לה. בסוף התברר שהייתה אצלה בסדנת קרמיקה. היה כאן זוג שפגש את החבר לשעבר של הבת שלהם, זה נחמד".

אם תשבו בשולחן האוכל רחב הידיים של כץ, סביר להניח שיסבו איתכם לשולחן אנשים שאתם לא מכירים, אבל זה לא ימנע מכם ליהנות, להיפך. "כשאני פותח את הערב אני עושה דינמיקה קבוצתית, עושה סבב בו כל אחד אומר את שמו, מה הוא עושה ועוד איזו שאלה שאני שואל. אנשים משתפים פעולה כי אתה יכול להיות מה שאתה רוצה להיות וליהנות מערב אחר".

הוא מבשל הכל, בחגים אירח משפחה שחגגה אצלו ערב חג וקבוצה נוספת של זרים שבחרו שלא להישאר לבד בחגים. אין לו מלצרים, מלבד מישהי שעוזרת לו מאחורי הקלעים, אבל האורחים מרגישים כל כך בנוח, שהם קמים ומפנים בעצמם את הצלחות. הוא ידאג לטבעונים ולצמחונים ויבשל עבורם אוכל אמיתי ממש ולא רק סלטי ירקות וכל אחד ימצא אצלו את הטעם המיוחד. את הטעמים המיוחדים הוא מתבל בסיפורים מהחיים והרי לכם ערב חווייתי.

"כשהייתה לי חברת קייטרינג סיפקנו אוכל למלון עין כרם, וכשנפתח המלון בהדסה עין כרם, קיבלתי להפעיל אותו. כשהתיירים התחילו להגיע, הגיע זוג מקפריסין, ניקיס ואורית, קראנו לה כך כי לא יכולנו להגות את השם שלה. ניקיס הייתה לוקמיה והוא היה בן גילי, התחברנו והזמנתי אותם אליי הביתה. ביום העצמאות הזמנו אותם אלינו הביתה ועשינו על האש, ראו את הזיקוקים על הר הרצל ואז הוא ניגש ואמר לי שהמצב שלו יותר טוב והוא נוסע הביתה. מאוד שמחתי ובאמת בבוקר הם טסו הביתה. בשבועות הם חזרו והוא היה במצב נורא, היה נראה רע מאוד. אחרי כמה ימים היא באה אלי למטבח ואמרה לי שהוא יושב בלובי ורוצה לראות אותי. ראיתי שהוא כבר במצב לא טוב ושאלתי איך אני יכול לפנק אותו. הוא אמר, שהוא רוצה לאכול מרק כמו שאמא שלו עושה. אמרתי לאורית שתסביר לי איך לבשל את המרק, רצתי למטבח ואחרי שעה וחצי באתי אליו עם צלחת המרק. הוא טעם, התחיל לבכות ואני אחריו. שאלתי אם לא טעים לו והוא אמר, שזה יותר טעים משל אמא שלו. זה מרק עדשים עגבניות, שאני מבשל עד היום וכשאני מספר את הסיפור לאנשים, הצלחות לא נשארות מלאות, אנשים אוכלים אותו עד הטיפה האחרונה".

אם תרצו להתארח אצל השף דניאל כץ, לחצו כאן לפרטים נוספים.