נערה עם צמה ארוכה / איילה לוי קלוסקי

הנשיקה הראשונה שלי

" יא ירח יא ירח מה עשית בלבלת בת ובן", ככה הוא שר לי פתאום, כשירח מלא האיר את פנינו במסע הלילי שלו. המומה הרמתי את הראש, מסונוורת מאור הירח וממנו, מנסה ללא הצלחה לעצור את פעימות לבי למה שהתרחש שיניה לפני כן, ובאחת נגמר.
ישבנו על סלע ענק בפארק, לא הייתה נפש חיה מלבדנו. דיברנו על אהבת הארץ, על משוררים ותנועות נוער. הוא היה מדריך נוער שהגיע לטיול בעמק עם חניכיו מהתנועה והתפנה אלי, אחרי שהרדים אותם. דבר שרק הוסיף לגבריות שלו בעיניי. בתקופה ההיא, כל מי שהייתה בו רוח פיקודית, היה משאת נפשן של נערות. ריח של דשא גזום התפזר באוויר ומסביב עצי האקליפטוס והברושים רקדו באטיות, משווים לנו אווירה של רוגע ושלווה. מדי פעם עצרנו את שיחתנו, מתמסרים בקושי רב לתזמורת המיוחדת שליוותה אותנו, פכפוך המים בנחל הזורם ושירת צפרדעים וצרצרים.
אינני זוכרת איך זה קרה בדיוק, אבל לא אשכח את התחושה שהעור שלי נעשה 'ברווז', כשהעביר את ידו על שיערי וסידר קווצת שיער מרדנית מאחורי אוזני, כשאמרתי שבלילות ירח מלא, אני תמיד לבד. ואז נפגשו השפתיים. ואני, יצאתי מגופי ועליתי השמימה, כמו בסרטים שראיתי אז, הכי רומנטי, הכי עדין. ממש כמו בסרטים love story או חלף עם הרוח.

ואז הגיע הירח הזה, המלא, מפריע בנוכחותו, שוטף את פני הסמוקות ומזכיר לי שהגיע הזמן לחזור הביתה.
והעלם הנאה, כמו מנהל שיחה איתו, מרים מבט אל השמים ואומר לי שזה הזמן להחזיר אותי הביתה, כדי שההורים לא ידאגו. הערצתי אותו על האבהות שגילה כלפיי באותו רגע. התפללתי בלבי שהדקות האלו יימשכו לנצח, שהסרט הפרטי שלי לא ייגמר.
שתקתי הלומת אור והתרגשות, והוא פירש את שתיקתי כהסכמה.
כל כך שמחתי שהדרך אל בית הוריי הייתה ארוכה, יכולתי להתרגש מהחלום עוד קצת, כשידו אחזה בכף ידי כל הדרך. כשהגענו אל שער ביתי, אמר לי משפט שלא אשכח לעולם: "הנה לך ירח מלא ואת, לא לבד",
ונישק אותי נשיקת נסיך מהאגדות.
נרדמתי כמו יפהפייה, ריחפתי ממש בחלומות מתוקים, מתפעמת מהחוויה המרגשת שלא ידעתי עד אז. רק קולה של אמא העיר אותי אל המציאות: "קומי צריך לנקות את הבית!".