סוגר מעגל

לפני ארבעה עשורים, בגיל שמונה הצטרף עודד קוטר לקבוצת הפועל חיפה ושיחק בה עד גיל 20. אחרי סיבוב שעשה בין קבוצות הנוער והתחכך בליגת העל, הפך למאמן הפועל רובי שפירא. "אני חוזר בפעם השלישית למועדון וזה שווה הרבה"

עודד קוטר (48) תמיד אהב כדורגל ואהבתו לכדור, הביאה אותו לשחק בהפועל חיפה, כבר בגיל שמונה. הוא שיחק במחלקת הנוער של הקבוצה עד גיל 20 ומיד לאחר שהשתחרר מהצבא, מיד החל לאמן. הוא אמנם נולד וגדל בקרית חיים, והוריו עדיין מתגוררים בה, אך הוא מתגורר, זה 12 שנים בקיבוץ אפק עם אישתו עינת ואבא לעמית (18), רועי (14.5), גלעד (8). אחרי שאימן הרבה קבוצות, הפך להיות מאמן קבוצת הבוגרים הפועל רובי שפירא והוא חדור מוטיבציה.  

"הייתה לי ילדות נפלאה בקרית חיים, הייתי גם שובב וגם ביישן", הוא אומר השבוע. "היה לי כיף והכדורגל היה בשבילי דבר שעשיתי כל הזמן, אני והחבר'ה שלי. הייתי קשור להפועל חיפה כל החיים שלי, אבא שלי והבן שלי, האחים, כולם מנויים להפועל חיפה. עד היום אני זוכר שקיבלו אותי להפועל חיפה, זה היה אחד הרגעים המרגשים והזכורים בחיי".

כשחקן שיחק במחלקת הנוער של הפועל חיפה והייתה תקופה ששיחק בליגה הלאומית, אבל לדבריו, העובדה שלא המשיך לשחק בצורה מקצועית, נעוצה במנטליות. "היום השחקנים לוקחים מאוד ברצינות וזה ההבדל העיקרי מפעם. בגיל 17 הרבה דברים יכולים להסיט אותך מהמטרה, בדיעבד לא נתתי את כל החיים שלי וככה, אין סיכוי להצליח עד הסוף. הצבא קטע באת המשחק, באיזשהו מקום, אבל זו לא הסיבה היחידה, עשיתי טעויות בהתנהלות שלי".

כשהשתחרר מהצבא החל ללמוד במכון וינגייט, בדיוק בימים שרובי שפירא ז"ל לקח על עצמו את הפועל חיפה. "אפרים גבאי הכניס אותי לעבוד בבית הספר לכדורגל ויצא לי, בעונה הראשונה שאימנתי, לאמן שחקנים כמו רן אבוקרט, עודד אלקיים, שניר משען, גל אראל, היו כל כך הרבה כישרונות. הפועל חיפה הייתה בפריחה, מכל הארץ באו למחלקת הנוער שלהם".

חמש שנים אימן במחלקת הנוער בהפועל חיפה, אחר כך עבד בנווה יוסף במשך שנה אחת. בהמשך עבר לנהלל, לעמק יזרעאל, שאז התאחדו עם נצרת עלית וקוטר קיבל את ההזדמנות הראשונה, לאמן בליגת העל של הנוער, שם אימן כשלוש שנים. אחרי כך קיבל הזדמנות והפך לעוזר מאמן בסכנין, המשיך לבני טמרה, הפועל עפולה, אסי גלבוע, קרית אתא, כרמיאל וצפת. הוא אימן את קבוצת הנוער של קרית שמונה, חזר לאסי גלבוע, עד שאלי כהן, לקח אותו לשמש כעוזר מאמן בסכנין. "אני יכול לחזור לכל מקום בו אימנתי, לסכנין חזרתי שלוש פעמים, אבל כי סכנין היה הבית שלי, הייתה שנה נוראית באופן מקצועי, שלימדה אותי הרבה בתור מאמן".

קוטר מסכים, שהחזרה שלו לאמן את קבוצת פועל רובי שפירא, היא כמו לחזור אל ההתחלה. "אני מאוד אוהב את המקצוע למרות כל הקשיים, אבל שאני עובד בהפועל חיפה, יש תחושה מעבר, כי גדלתי במועדון הזה ואני מבין את החשיבות. רציתי להישאר כמאמן ראשי בסכנין, כשאימנתי, אמנם הקבוצה הייתה מקום אחרון, אבל אז ניצחנו ועלינו. הפגרה שהגיעה, הייתה נגדי. זה הכדורגל הישראלי, אני לא כועס על זה, אבל הערבובים שמגיעים, זה שולח את החברים שלו וזה שולח את החברים שלו ובסוף בחרו את עמיר תורג'מן. באיזשהו מקום זה לא הלך, אבל בדיעבד, אני מבין שכנראה הייתי צריך לעזוב שם. הייתה שם גם סאגה, כשעמיר רצה להגיע עם העוזר שלו במקומי, היה שם משהו לא נעים. אני בתחושות שלי, בלב שלם. כן, הייתי צריך לאמן את סכנין העונה, ולא היינו יורדים ליגה, אני יכול להגיד את זה. חשבתי שאני הפתרון לבעיה, אבל היה שם בלאגן שלם, שהייתי חלק ממנו. כשכל שניה מחליפים מאמן, אין יציבות ומתחילים לאבד כיוון".

קוטר סיים לאמן את סכנין בפברואר וישב בבית. היו לו הצעות מליגה א', אבל הוא סירב. "החלטתי שאני לא הולך על ההצעות האלה, רציתי קבוצה מהלאומית והלכתי על הכי טוב מבחינתי – רובי שפירא. היו רגעים שהייתי נלחם בירידות ונשאר ליגה, גם העונה הראשונה ברובי שפירא הייתה מדהימה והכוונה שלי להשתפר ולהגיע להישגים משמעותיים".

מועדון שמתנהל טוב

קוטר מתכוון להפוך את הקבוצה לאחת המשפיעות בליגה וברור לו שהוא יכול לעשות את זה. "המטרה היא שתהיה קבוצה טובה, משפיעה בליגה. הקבוצה נהנית כרגע ואני מאמין, שכשקבוצות נבנות נכון, אפשר להוציא מהם יותר. נקווה שנמצא את השחקנים הטובים האלה. היום, קשה לקבוצת רובי שפירא להתמודד עם הכספים, אבל הניהול מדויק ומחודד ואנחנו עומדים במשכורות. זה מועדון שמתנהל טוב, אני חוזר אליו כבר בפעם השלישית וזה שווה הרבה בכדורגל הישראלי. אנחנו מסתכלים עשר שנים קדימה ולא על עכשיו, הלוואי שהחלומות האלה יתממשו. המועדון קיים חמש שנים, הוא עובדה משמעותית בשטח ואי אפשר להתעלם ממנו. יש גם מחלקת נוער שנבנית, זה אפילו יותר חשוב, רק צריך להמשיך".

 כמו כל מאמן ששואף להגיע גבוה יותר, גם קוטר שואף לאמן קבוצה בליגה הלאומית, או בליגת העל. "כבר עבדתי שלוש שנים בסביבת ליגת העל, עבדתי עם חמישה מאמנים ואני מאמין בעצמי ויודע שאני יכול. אלחם על המקום שלי ואני מקווה שמישהו ייתן לי את ההזדמנות, אני סבלני ומקווה שזה יגיע. יש לי עוד הרבה מה לתת, אני בן 48 ועברתי הרבה, אסור לי להיות ממורמר, אני להמשיך לעבוד".

זה 17 שנים שקוטר משמש כמורה לחינוך גופני, בשבע השנים האחרונות הוא עובד בחטיבת ביניים ביוקנעם. הוא גם בין הבודדים האוחזים בתעודת פרו, שנחשבת לתעודה הכי בכירה, המעניקה לו את היכולת לאמן גם באירופה.

האהבה לכדורגל עברה גם לבנו, שמשחק בקבוצת צור שלום, נערים ב'. "אני מלווה אותו, לא מטריד אותי אם הוא יהיה שחקן או לא. הכדורגל עושה טוב עם כל אחד, אבל רק אלוהים יודע מי יהיה שחקן".