תאוות בשרים

הוא רק בן 26 אבל אור שושן הפך להיות השם הכי חם בעולם הקולינריה. לאחר שהתנדב להכין בשר לערב צוות, חבריו המופתעים הציפו את הרשת ובתוך זמן קצר הוא הפך להיות מיטמן, האיש שמכין את האוכל למסיבות כדורגלני ליגת העל בכדורגל, כשסימן ההיכר שלו, האננס, ניצב בין הנתחים

למרות גילו, כבר יש מאחורי אור שושן כברת דרך רצינית בעולם הקולינריה. הוא בן 26, צעיר הילדים בין החמישה שהביא אביו לעולם, בשני נישואים. אביו אלי שושן, הוא שף שעבד במטבחים גדולים כמו רפאל ותע"ש ויחד עם הבישולים של אמו, התאהב במטבח בגיל צעיר מאוד. "בגיל שש כבר הייתי אופה עם אמא את כל העוגיות הקטנות, תמיד אהבתי את המטבח, ובגיל 14 כבר ידעתי שאני רוצה להיות שף", הוא מספר.

העבודה הראשונה שלו הייתה כנער, בבית הקפה טומאטו בשדרות אח"י אילת בקרית חיים, שם החל את הקריירה כשוטף כלים. מהר מאוד הוא כבר עבד במטבח של הראפ אנד רול ובגיל 19 כבר ניהל את המטבח בברוקלין ואחר כך גם בגולדה בחוצות המפרץ.

"אני יכול להיכנס למטבח ולהיות שם שעות", הוא אומר. "בגולדה יכולתי להיות שעות מטבח ולבנות מנות. הכיף הוא, שאתה מוציא מנה למישהו שנשאר ללא מילים, אין דבר ממלא יותר מזה. אני יכול לעבוד 16 שעות ביום ולא להרגיש, אבל אם בסרוויס משהו לא מסתדר, אני יכול לפוצץ למשמרת, כל הנחמד בי, נעלם".

לפני כארבע שנים, הוא סיים את עבודתו בגולדה והחליט שהוא רוצה לצאת לעצמאות. הוא לקח מחברת וכתב בה את כל הרעיונות שעלו לו לראש. "הייתי אמור להיות בלנסקי ולהפוך אותו לבר של טפאפסים, הייתי במגעים עם כל מיני פרויקטים, עד שנפגשתי עם שלומי איטח שנשוי לבת דודה שלי. הייתי נוסע לעסק שלו, יעקב קבב בבת גלים ויושב מחכה רק שיהיו לו שתי דקות כדי לדבר איתי, רציתי שיעזור לי לפתוח משהו איכשהו. הייתי משגע אותו ברעיונות, ככה במשך ארבעה חודשים, שרק יתן לי הזדמנות. הסניף שלו בקרית חיים היה כושל והחלטנו להפוך את המקום למשהו אחר. שבועיים לפני שיצאנו לדרך אבא של שלומי שאל אותנו, למה אנחנו רוצים להפוך א העסק למשהו אחר, אם יש פה מקום מוכן. החלטנו ללכת על זה ועברנו שנה וחצי ראשונות קשות, שאי אפשר לדמיין, כל יום הייתי אוסף לקוחות בשיניים. הייתי שם לבד ועם כל הכבוד לניהול עסקים, זה עדיין לא רק לחתום על הצ'ק בסוף החודש".

אבל זה עבד ושושן הצליח לשנות את המקום מקצה לקצה ומעסק ריק הוא הפך למקום הומה עם אינספור משלוחים ביום. "אנשים עד היום לא מבינים איך המקום השתנה מהרגע שנכנסתי לשם", הוא אומר, "עשיתי שם דברים שהבאתי מהמסעדנות, הייתי מצייר על הצלחות, כאילו אני עובד במסעדת שף ואנשים צוחקים עלי, אבל חזרו לראות את הצלחות והפינוקים המיוחדים. זה באמת מה שהפך את העסק משיפודיה משעממם באח"י אילת למקום הומה שדורכים בו 300 איש ביום".

שושן מדבר על הדימוי השקרי שיש לרחוב אח"י אילת, שנפתחים בו המקומות הכי לוהטים בעיר, אבל בפועל, לדבריו, המצב שונה בתכלית. "הרחוב הזה מאוד שקרי, כי עסקים בו נפתחים ונסגרים כל הזמן. יש חלומות ילדות של אנשים, שבאים לנסות את מזלם, אבל זה קשה והם מתייאשים. אם אתה לא חדור מטרה, זה לא עובד. לא הרווחתי בהתחלה, אבל הייתה לי מטרה ורצון לא להתייאש. החלום תמיד היה מסעדות גדולות, אבל מרגע ששמתי שם חותמת שזה שלי, כבר לא הייתה לי את האופציה לוותר באמצע".

השלב הבא היה המקום בו עבד בצעירותו, הראפ אנד רול, אליו רצה לחזור. המקום הפך לזסטי ובעליו, יצר קשר עם שושן יום אחד והודיע לו שהוא סוגר את הדלתות. שושן זיהה הזדמנות ויצא לדרך. הוא חבר לשף אורי ארנון והם פתחו את מקסיקניז. למרות שהמקום לא צלח, שושן טוען עד היום שהקונספט חזק ועובד.

השלב הבא היה שגב קיטצ'ן בקריון, שהוא נמנה על מקימיו. "אני לא יכול לשבת או לעשות רק משהו אחד וכששמעתי ששגב הגיע לקריון, זה עניין אותי ושלחתי קורות חיים. פנה אלי הזכיין אריאל רם, נפגשנו והוא התחיל לדבר איתי על כסף. עצרתי אותו ואמרתי שאני לא בא בשביל זה, אני בא ללמוד ולהתקדם. חמש פעמים בשבוע הייתי חוזר מיעקב קבב, מתקלח ונוסע להתלמדות בסניפים בתל אביב. השתתפתי בהקמה מאפס, הייתי עם אריאל מההתחלה, לבחור צוות, קבלנים, מטבח, טעימות, הכל. זו הייתה חוויה מטורפת, המטבחים של שגב זה משהו שלא מכירים פה בכלל באזור. אכלתי במסעדות שלו, אבל להיות מאחורי הקלעים ולהבין איך זה עובד, המוח יכול להתפוצץ".

שושן הוא לא אדם שיכול לדרוך במקום אחד יותר מדי זמן, וגם פה, לאחר תקופה מסוימת חיפש לעשות עוד משהו. ערב אחד התגבש ערב צוות למנהלי שגב קיטצ'ן וכשכל אחד התנדב להכין משהו, שושן החליט לדאוג לבשר.

"לא התעסקי עם נתחים גדולים לפני כן, אבל כולם נדהמו ממה שעשיתי, העלו תמונות לאינסטגרם  והתגובות באו מאותו היום. אחר כך דוד שלי עשה מסיבת רווקים ועשיתי לו ערב ששוב הביא אינספור תגובות מהאינסטגרם ומהסביבה, פרגון שלא חשבתי שיבוא כל כך מהר. אחרי זה כבר אי אפשר היה לעצור, מהר מאוד הגעתי למצב בו אני סגור חודשיים מראש, שני אירועים ביום, כל יום, פסיכי לגמרי. אי אפשר להבין. אני מעצב אירוע שלם, עושה קינוחים מכבד אווז, שואו אחד גדול. סימן ההיכר שלי הוא האננס, בכל גריל תראי את האננס שלי".

מהר מאוד הוא פתח את "מיטמן" ואנשים החלו לנהור אחריו. השואו עליו הוא מדבר הצליח להתחבב במיוחד על שחקני ליגת העל בכדורגל, שמהר מאוד שמעו על שושן והתחילו לבקש אותו. "את חגיגות האליפות של מכבי תל אביב, הזיזו לבוקר במיוחד, עשו הפקה שלמה. היו שחקנים שבאו מחו"ל במיוחד, לא הבנתי את זה בהתחלה, אבל אחר כך שקלטתי את הבאז שהיה סביב זה, הבנתי, הם מאוד פרגנו והעלו פוסטים ברשתות החברתיות".

הוא עושה אירועים גדולים ואפילו עשה השבוע אירוע למשפחת המלוכה של הכדורגל הישראלי, משפחת בוזגלו. "אני אף פעם לא עוצר, כבר אני חושב איך  להפוך את מיטמן למסעדה. אנשי הפיננסים שלי עוצרים אותי, אחרת הייתי רץ קדימה, אבל אני מעריך את זה שיש מי שעוצר אותי. אני תמיד רואה שנה קדימה וברוך השם אין שנה שלא היה לי משהו חדש, כל דבר זו התקדמות".