אהבה זה כל הסיפור

שרון ברתל קמחי החליטה לתעל את נקודת המבט המיוחדת שלה, כדי להאיר וכותבת, כמעט בכל ימות השנה, את הטור היומי להפצת אהבת חינם, שמפזר אהבה לכל עבר

לפני מספר שנים החליטה שרון ברתל קמחי, לנתב את הכעס והאכפתיות שלה כלפי המצב בישראל וההתבוננות הפוליטית שלה, כדי להאיר בטוב אנשים ואירועים שהיא נתקלת בהם. "נפלה אצלי ההבנה, שאם אמשיך לומר מה לא טוב פה, המצב לא ישתפר", היא אומרת, "כמו שלילדיי אני לא אומרת מה לא לעשות, אלא בדרך החיוב, כך החלטתי גם על דפי הפייסבוק".
היא גרה בחיפה, נשואה ואמא לשלושה ילדים, "ועוד אחד בלב", היא אומרת.
כמעט 300 ימים בשנה היא כותבת את "הטור היומי להפצת אהבת חינם", בדף הפייסבוק שלה. "אני חושבת באופן גלובלי, לא רוצה להסתובב כועסת וצודקת, החלטתי שיותר נכון להיות משמעותית על ידי הפצת אור ואהבה, לראות כמה זה קרוב, אצלכם במשפחה, בסביבה הקרובה, בתרבות ובספרות".
לדבריה, לאחרונה היא נמצאת בגמילת פייסבוק, אבל כשמשהו קופץ לה מול העיניים ברחוב, או שהיא נתקלת במשהו שמרגש אותה, היא כותבת. "כתבתי טור אחד על נסיעה שלי באוטובוס, במהלכה אדם הלוקה בנפשו באופן בולט, היה אלים ותקיף כלפי שאר נוסעי האוטובוס. אדם אחר, שלא הכיר אותו, פנה אליו והרגיע אותו וזה ממש ריגש אותי. אני כותבת הרבה על מערכות יחסים במשפחה שלנו וגם של משפחות אחרות, וזה גם מתוך העיסוק שלי בקונסטלציה משפחתית".

ברתל קמחי, מעידה על עצמה שהיא "ממציאה את עצמה כל כמה שנים מחדש". היא עוסקת בתחום שנקרא קונסטלציה מערכתית, בתוכו קיים תחום הקונסטלציה משפחתית, שעוסק בהעברה בין דורית ומשפחתית. "אנשים מגיעים לטיפול עם קושי, וביחד אנחנו בודקים מתי הוא נוצר וממה. בגלל שלא עושים מספיק עבודת עיבוד לאירועים שונים, אנשים מסתובבים עם כאבים פיזיים ונפשיים. לכל כאב שהמטופל מספר לי, אני נותנת ייצוג על ידי בד. הכאב יכול להיות משהו דורי שהוא סוחב איתו ודרך העבודה הזו שואפים לתהליך השלמה עם הכאב".

השבוע בחרה ברתל קמחי להקדיש את הטור שלה לאיה נעאמנה ז"ל, שנהרגה באתיופיה, אליה טסה במסגרת משלחת מהטכניון. "הלב שלי נשבר מהסיפור הזה, אחריו אני עוקבת מתחילתו, והאהבה, כאמור לפעמים מאוד כואבת", כתבה.
 "בחורה צעירה, יפהפייה ומוכשרת, שלומדת הנדסה אזרחית בטכניון, נסעה למשלחת באתיופיה. בתום השליחות היא נשארה עם חברים עוד כמה ימים לטיול, ובמהלך מסלול טיולי, היא איבדה את דרכה, בחום של 50 מעלות, במדבר המלח, ללא מים. היום נודע כי נמצאה גופתה. אולי כי היא מהטכניון, וזה מרגיש במיוחד שלנו, החיפאים, אולי זה השם שלה, שכמותו נשמע אצלנו בבית כל יום, ויש לי מגירה בלב עבורו, אולי בגלל התמונה המקסימה. כך או כך אני מרגישה אותה בתוכי ואבלה עליה ממקום אישי. תנחומים למשפחת נעאמנה על לכתה של איה. מרגיש לי שהחברה הישראלית כולה הפסידה אישיות יקרה ומשובחת. האהבה היא בכל מקום, בואו נאיר עליה".