אמיתי מהחיים / הדס לוי

"בקושי יש פה מקום לדמעות של כאב"

בכל סוף יום, כשאני נשכבת לישון במיטה החמה, אני נוהגת להגיד תודה על כל מה שיש בחיי.
אני מתעמקת בשקט מסביבי, שני ילדי ישנים במיטתם החמה, בן זוגי ישן לצידי והכל נפלא.
אמש, ניסיתי לעשות את זה ולא הצלחתי, לא הצלחתי כי שמעתי חדשות. שמעתי ולא הצלחתי להקשיב, לא הצלחתי לדמיין רגעים קשים מנשוא שנשמעים מתוך מילים שקראתי.

מודה, אני לא אדם שמסתכל על מסך הטלוויזיה הרבה, לא אדם ששומע חדשות. לרוב יש לי פלייליסט באוטו לנסיעות, הטלוויזיה כמעט ולא מעניינת אותי ורוב העבודה שלי היא מול מסך מחשב ומאחורי עדשת המצלמה עבור העבודה שלי.

אמש הצטערתי עלי, הצטערתי שאתמול נכנסתי לקרוא חדשות. הצטערתי שבאמת נודע לי על קיום הרשע בעולם. אמש, חודדה לי תחושת החוסר שליטה וחוסר האונים בו נמצאים אנשים בעולם סביבי ואני בתוכם.
אמש הבנתי שיש עולם פחות טוב בחוץ, שלא לומר נחרצות, אנשים רעים! יש רשע בעולם, יש כעס, יש אלימות קשה מלהכיל, ואני, בינתיים במיטה שלי, מכוסה בצמר גפן המתוק שיצרתי מסביב לסיפור חיי.

אמש והיום, אני מדממת מבפנים, מבינה שלעולם לא אוכל באמת לשמור על כל הטוב שבעולם, מבינה שאכן יש לי על מה להודות, אבל שהוא לא שלי באמת, כי לא מגיע לאחד ככה ולאחר אחרת.
והאושר הזה, כל הטוב הזה – הוא לא בשליטתי. הוא לא ממש אמיתי.
מילים יפות ששמעתי בסדנאות, בספרים והרצאות שחוויתי בשנים האחרונות לא שוות ברגע זה דבר. יש ילדים שחווים חוויות קשוחות מידי לגילם, לחיים. יש אנשים, גברים, נשים וקשישים שחיים עבור מה? ובימים אלה, יש לי סבתא יקרה שממש שוכבת במיטת בית החולים חסרת אונים, אבל מוקפת באהבה.
יש מקרים קשים יותר ששמעתי ושומעת מסביבי ואנשים שמצליחים לגדול מהם. אין בי מילים מספקות להערכה שלי כלפיהם.

יש אצלי בימים אלה תחושה של חוסר אונים די ברורה, מתלווה אליה גם תחושת האחריות העצומה שאני מנסה ליטול על כתפיי. אחריות על מה? אחריות על המחשבות שעוברות בי בלבד. כי מעשים ופעולות לא בהכרח יביאו אל חיי תוצאות רצויות ותכל'ס, הם לא בשליטתי המלאה. כן, עצוב לי, אין לי שליטה על הרוע האנושי, על מחשבות ופעולות של אחרים.
לעולם לא אדע, רק אנחש מתוך היידע שרכשתי, אנחש שבוודאי יש סיבה איומה ביותר לסבל האנושי, אחרת למה הוא בחר לחיות כאן ולזרוע זרעים קשים מנשוא.
לא הצלחתי אמש לישון.

אני כותבת, מצלמת, מבשלת, מנקה, אני אמא, חברה, רעיה ועוד כל מיני דברים, אולי אני רובוט בכלל. אבל אני יודעת כרגע, שהכי אני רוצה להיות זאת שקוראת ומצליחה לגרום לרשע להסתלק, לא לחיות פה יותר, כי בקושי יש לנו מקום קטן של שקט בעולם, בקושי יש פה מקום לדמעות של כאב.