אפשר גם אחרת

ילדי משפחת ירדן מנווה שאנן לא יחזרו אל ספסל הלימודים בראשון לספטמבר, הם לומדים בבית, עם אמא. "אומרים לי שאני שומרת עליהם בצמר גפן". חינוך ביתי 2019

בראשון לספטמבר יחזרו התלמידים אל בתי הספר והגנים, רובם נרגשים לקראת תחילת השנה ומצפים לבואה. גם משפחת ירדן מצפה ליום הזה, אך הם לא יתחילו את שנת הלימודים בשום מוקד חינוכי כל שהוא, הם יישארו ללמוד בבית הספר של אמא, בבית.

ילדיה של רינת ירדן (35) מנווה שאנן, איתן (9.5), אלעד (7), דרור (4), ולביא אוטוטו בן שנה, לא יתחילו את השנה במעון, בגן או בבית הספר, הם ימשיכו להיות עם אמא בבית ולקחת חלק בפעילויות מגוונות בבית ומחוצה לו, כמו שהם עושים במהלך כל השנה. ילדי משפחת ירדן לומדים, במה שנקרא חינוך ביתי, ולהבדיל מכל המשפחות, שמחכות שהמרחב הציבורי בבית יתרוקן כי הילדים יחזרו ללימודים, בבית משפחת ירדן מחכים שהמרחב הציבורי יחזור להיות של ילדי החינוך הביתי, ולא עמוס כמו בימי החופש הגדול.
"בחרנו בחינוך ביתי, כי אני מאמינה שהמקום הכי נכון של ילדים לגדול ולהתחנך בו, זה הבית שלהם", אומרת ירדן, "זה לא מגיע משנאה למסגרות לגנים או לבתי ספר, אלא מתוך אמונה שזה יותר נכון לילד לגדול בתוך המשפחה שלו ולא במקום אחר".
כשאיתן בנה הבכור היה בן שלוש הוא ביקש ללכת לגן, ואכן נכנס לחצי יום בלבד. "כשהוא יצא מהגן, הוא ביקש בצורה מאוד בוגרת לא לחזור לגן, ומאז החלטנו שכל שנה נבחן מחדש את הבחירה הזו שלנו, שהילדים יהיו בבית ולא יתחנכו במסגרות, וגם עבור הילדים, נבדוק יחד איתם מה נכון לכל אחד מהם, ולפי זה אנחנו מתקדמים".
השבוע פרסמה ירדן פוסט ברשת החברתית פייסבוק, בו הציגה שיחה של בנה הצעיר דרור, שהביע רצון ללכת לגן בתחילת השנה, בעוד אחיו הבוגרים הסבירו לו מה עושים בגן. "דרור היה עם חבר שהולך לגן, שסיפר לו שבגן יש מלא משחקים וכיף שם, אז דרור ביקש ללכת לגן. האחים שלו סיפרו לו מה זה אומר גן, ואז הוא כבר פחות רצה ללכת לשם. כמובן, שאם ירצה בכך בהמשך, נחשוב על זה".

לדברי ירדן, ילדיה יודעים מה זה גן מתוך החוויה שלהם, כשהתלוו אליה בעבודתה בחוגים בגני הילדים, "אלעד ואיתן סיפרו לדרור שהיום בגן מחולק, וצריך להקשיב לגננת, שהיא כמו אמא ואי אפשר לעשות מה שרוצים. אלעד סיפר לדרור על פעם אחת שהיה איתי בגן בזמן שהעברתי שם חוג, שהוא צייר ואז הגננת ביקשה ממנו להניח את הציור בצד ולחזור אליו אחר כך, כי עכשיו הגיע זמן חצר. אלעד לא רצה לצאת לחצר אלא להמשיך בציור, אבל הוא היה צריך להקשיב לגננת, וכששוב היה זמן ציור, הוא כבר לא רצה להמשיך את הציור".
למשפחת ירדן יש סדר יום שבועי, אין סדר יום לכל אחד מימות השבוע. "יש לנו אבני דרך ידועים מראש, שמרכיבים את השבוע שלנו, למשל חוגים של ילדי מסגרות וחוגים של החינוך הביתי", מסבירה ירדן, "הילדים הולכים לחוגים אקדמאיים של נוער שוחר מדע, מפגשים של ילדי החינוך הביתי ומפגשים כאלה הם קבועים, כל השאר נזיל, ובהתאם לעונות השנה והחיים".
כשירדן חולה ונאלצת להישאר בבית, זה זמן שהם מאפשרים למידה וגם זמן מחשב. "אם אני חולה, הילדים עובדים בחוברות עבודה, ולמרות שהם לא חייבים הם עושים את זה בכיף, כי הם יודעים שככל שיסיימו יותר, יהיה להם זמן פנוי בהמשך לפעילויות בחוץ וטיולים. אנחנו לא מחייבים את הילדים ללמוד, חשוב לנו שהם יהיו בלמידה שתשאיר אותם ברמה של בני גילם, יש לנו כוונה שהידע שלהם יהיה עשיר, ובימים של מחלה הם עושים את זה בכיף ומשלימים את הלמידה".

מתוך הדברים המגוונים שהם עושים יחד, ירדן מספרת שהמפגש עם עוד ילדי החינוך הביתי הוא האהוב עליהם במיוחד. "אנחנו יוצאים בבוקר וחוזרים בלילה, הילדים נפגשים עם חברים שלהם, משחקים איתם וכשמגיעים בערב הביתה, הם מלוכלכים ועייפים מיום של כיף והנאה".
הם רגילים לשמוע תגובות שונות לגבי הבחירה המשפחתית שלהם, לאפשר לילדים שלהם ללמוד בבית. "כשהילדים היו קטנים, היה לנו יותר קשה, גם היום אני שומעת אנשים שאומרים לי: 'מה את לא מפחדת שהם יהיו מוזרים, או שלא ידעו להתמודד עם החיים ומסגרות'. אומרים לי שאני שומרת עליהם בצמר גפן. עכשיו כשהילדים גדולים יותר, אז אומרים לנו שיש לנו ילדים מדהימים. לאנשים יותר קל להתמודד עם העניין הזה, כשהם רואים מה יצא מהילדים, כשהם קצת יותר גדולים".