מקומי – MEKOME חדשות חיפה והקריות
צילום: עצמי
בסוף השבוע האחרון ביליתי במקום קסום, לא רחוק מפה, שנקרא יער הפיות. ביער התקיים פסטיבל תטא הילינג, למי שלא מכיר, מדובר בשיטת טיפול עמוקה שמתעסקת בעיקר ברגשות ואמונות, אז אתם בטח יכולים לתאר לעצמכם את האווירה המאוד מרגיעה שהייתה במקום. עם כל הקסם שהיה שם באוויר וסדנאות העומק שעברתי, אני רוצה לספר לכם דווקא על התובנה הכי עמוקה איתה יצאתי משם והיא, סליחה עצמית.
המקום הזה הפגיש אותי עם ההתמודדות האישית שלי מול איך שהייתי רוצה להציג את עצמי לאחרים, אבל אולי בעיקר לעצמי. זה משהו שהעסיק אותי מאוד ביום הראשון לפסטיבל, עד שזה כמעט ולא אפשר לי פשוט לחוות את העוצמה של המקום והרגע הנוכחי. למרות שהייתי בטוחה שאת אף אחד אחר חוץ ממני זה לא מעניין, הייתי מוטרדת במחשבות על איך אני מציגה את עצמי, איך אני יכולה לנהוג אחרת, מה חושבים עלי ואיך אני מייצרת אינטראקציה טובה יותר עם הסביבה.
אני מניחה שכל אחד מנהל לפעמים את השיחות האלה עם עצמו, איך הוא יכול להיות טוב יותר, להתנהג או להגיב אחרת ופשוט לשנות משהו בהתנהגות שלו. הרצון הזה להיפטר מהרגלים או התנהגויות שכבר לא מתאימים לנו, הרבה פעמים יוצר ביקורת עצמית. לא סתם אומרים שהמבקר הכי קשוח שלנו הוא אנחנו.
מאחר וההתנהגות שמפריעה לנו עשויה ללוות אותנו לא מעט, בעבודה, מול חברים, בזוגיות ובעצם כמעט בכל תחום בחיים, נמצא את עצמנו לא פעם עסוקים באיך לשנות אותה. העניין הוא, שגם כשכבר החלטנו שאנחנו מטפלים בה וממש מרגישים שהצלחנו להשתנות יהיו נפילות קטנות בדרך, שיוציאו עוד פעם את כבוד השופט הפנימי שכועס עלינו על כך ששוב לא עמדנו במשימה.
העיסוק הזה בשיפוטיות, גורם לנו לרוב לחשוב על המרחק שעדיין נשאר לנו כדי להגיע ליעד, כלומר מה עדיין אין לנו, או מה עוד חסר בדרך שכבר עשינו עד עכשיו וביעד אליו אנחנו הולכים. כך למשל, אם אנחנו רוצים לשמור על תזונה בריאה, נוכל כל השבוע לאכול בריא ואז בערב אחד לאכול גלידה או שוקולד, מה שעשוי לגרום לנו לבקר את עצמנו, על כמה אנחנו לא עומדים ביעדים ואיך שוב פעם נפלנו לפיתוי הזה ואיך אנחנו תמיד לא יודעים להתמיד בשום דבר. זה אופייה של הביקורת העצמית, היא יכולה לשלול בבת אחת את כל ההצלחות שהיו לנו עד לרגע הזה, לצבוע הכל בפסימיות ובחלק מהמקרים ממש לייאש.
אם אנחנו רוצים להתמודד עם השופט הקשוח הזה, כלומר אנחנו, כדאי שנזכיר לעצמנו איפה התחלנו, מה הדרך שעשינו עד עכשיו ואיך כל מכשול בדרך בסך הכל מאמן אותנו לפעם הבאה.
ככל שנתמקד יותר בדרך ולא במרחק שנשאר לנו מהיעד, נוכל לזהות מהר יותר את ההתנהגות הפחות רצויה, להבין שחשוב לנו לשנות אותה, לראות את כל מה שהשגנו עד כה, לסלוח על מה שעדיין לא ומפעם לפעם להצליח ולפעול אחרת.
בהתחלה יכול להיות שניכשל בתשע מתוך עשר פעמים ואז שמונה מתוך עשר פעמים וכך הלאה, עד שבאיזה שהוא שלב הקערה תתהפך ויהיו לנו יותר הצלחות מכישלונות.
ואפילו אם בעוד עשר שנים, כשתהיו כבר סופר מיומנים בהתנהגות החדשה, פתאום יהיה איזה משהו קטן שיצית את זאת שכבר שכחתם, תדעו לקבל אותה, לתקן והכי חשוב לסלוח לעצמכם.
זו התובנה שעלתה בי בסוף היום הראשון ביער הפיות, שם ליד המדורה פתאום ברגע אחד ראיתי את עצמי שלמה בדיוק כפי שאני, עם כל מה שאני מביאה וכל מה שעדיין חסר, קיבלתי את מה שיש וסלחתי לעצמי באמת. תהיו גם אתם יותר סלחנים עם עצמכם, מבטיחה לכם שאף אחד אחר לא רואה אז מה אכפת לכם?
