מקומי – MEKOME חדשות חיפה והקריות
שלושה שבועות עברו מאז הותקף העיתונאי דניאל סיריוטי בקרית אתא ורק עכשיו, אחרי ששככה הסערה התקשורתית, הוא מתחיל לקלוט מה עבר עליו. בשיחה גלויה הוא חוזר לאותו יום, עדיין לא מבין מה קרה ובעיקר, מרגיש אשם, כי אולי אם היה מתעלם, כל זה לא היה קורה
מוצאי שבת, לפני שלושה שבועות. בלילה מתקבלת הודעה בקבוצת וואטס אפ של עיתונאי האזור, שהעיתונאי דניאל סיריוטי מישראל היום, הותקף באכזריות בעת שניסה לאתר משפחת הרוגה בקרית אתא. הסערה שפרצה בקבוצה רק שיקפה את העתיד להתפרץ בכל התקשורת הישראלית, שמחתה, בימים שבאו אחר כך, על תקיפת העיתונאי.
שלושה שבועות אחר כך, סיריוטי יושב בביתו בקיבוץ כפר מכבי הסמוך לקרית אתא ומנסה לשחזר. בשלושת השבועות שעברו הוא הופיע כמעט בכל כלי תקשורת אפשרי ובעיקר ניסה להחלים מהחבלות שספג, אלה ששברו את שיניו ואלה שפגעו בנשמתו.
קבוצת העיתונאים בה פורסם לראשונה המסרון כוללת את העיתונאים הארציים באזור ואת עיתונאי המקומונים הוותיקים, ובה עובדים העיתונאים בשיתוף פעולה. באותו יום ניסו העיתונאים לאתר משפחה של הרוגה בתאונת דרכים. לאחר שהבינו שמדובר במשפחה מסורתית, החליטו לדחות את העבודה לערב.
"בינתיים קיבלנו תמונות פייסבוק שלה ושתי כתובות בקרית אתא, אחת ברחוב ירושלים והשני בסוקולוב קרית אתא. אמרו לנו שהאבא גר בכתובת אחת והאמא גרה בכתובת השניה", סיפר סיריוטי השבוע, "במוצאי שבת, כמה מהכתבים נסעו ליום הולדת של כתב אחר ברמת השרון, חלק היו עסוקים בבתים שלהם ובגלל שזה בקרית אתא, כשדיברנו בינינו הכתבים הארציים, אמרתי להם שחבל שיצאו מהבית, זה חמש דקות ממני, הייתי צריך רק לוודא את הכתובות ולאשר שהתמונות הן של הבחורה שנהרגה ולקבוע עם המשפחה למחרת. הייתי לבוש ככה עם מכנס קצר, חולצת טי שירט וכפכפים".
צילום: עצמי
לדבריו, הזין את שתי הכתובות בוייז והבחין שהן די סמוכות אחת לשניה. "נסעתי על פי הוראות הווייז והגעתי לשדרות הציונות, שם שמתי לב לחבורת צעירים שיושבת שם. בגלל שנסעתי לאט כי חיפשתי את הבתים, אולי הם חשבו שאני סמוי או בלש, כי קלטתי שהם מסתכלים עלי".
בשלב מסוים מצא סיריוטי את הבית ברחוב סוקולוב וגילה שהמשפחה נמצאת ברחוב ירושלים. הוא נסע לכיוון הבית השני ושוב עבר ליד החבורה בשדרות הציונות. "הגעתי אל הבית, היו למטה אנשים, הצגתי את עצמי כעיתונאי ושאלתי אם זו הצעירה שנהרגה. אמרו לי שכן, אבל שמאוד טעון בתוך הבית ואבוא מחר. חזרתי לרכב והווייז כיוון אותי בחזרה הביתה. מצאתי את עצמי מגיע לאחת הפניות שמתחברת לשדרות הציונות, בדיוק איפה שהם ישבו. הם היו מטרים ממני והבינו שזה אני שהסתובב שם קודם. הם ראו שלט 'עיתונות' על המכונית ואחד מהם שאל אם אני עיתונאי. צחקתי ואמרתי לו: 'כן, מה ההפתעה' והוא אמר לי שהם חשבו שאני מישהו אחר. תוך כדי אני רואה מישהו שעולה ויורד בכביש עם אופניים חשמליים והם ממשיכים לדבר ביניהם: 'עיתונאי', 'שמאלני', 'תשקורת, צריך לתלות אותם'".
אותה צעיר שנסע באופניים החשמליים היה מיכאל בן שושן, שאחר כך נעצר בחשד לתקיפתו של סיריוטי. "את מכירה את זה ויודעת שהרבה פעמים אנחנו מגיעים לזירות אירוע ויש ציבור קצת טעון, שכן או לא אוהב עיתונאים, סבבה, אבל שהם מתחילים לדבר איתנו, הרבה פעמים אנחנו הופכים את השיח לרדוד, כדי להוריד את המתח, זה תמיד עובד. אם אומרים לנו 'כולכם שמאלנים', אז אנחנו אומרים שיפנו את הטענות לכתב הארץ, כי אנחנו מישראל היום. בצחוק. כשהציבור רואה שאנו מתבדחים, הם מבינים שבסדר, אנחנו עיתונאים, אבל גם בני אדם ואף אחד לא מתנשא ואפשר להתייחס להכל באופן רגוע. זה מה שניסיתי לעשות ואמרתי להם: 'חבר'ה, אני מישראל היום, עזבו'".
כך במשך כמה דקות, עד שסיריוטי ביקש להמשיך בדרכו הביתה. הוא נסע בירידה ולכן אפילו לא לחץ על הגז, אלא רק נתן לרכב להתדרדר. "פתאום, בן שושן, שהרכיב ילד קטן, התפרץ לי לכביש עם האופניים החשמליים וחסם לי את הנסיעה. מיד בלמתי, שמתי פארקינג, יצאתי אליו החוצה ואמרתי לו: 'בנאדם אתה בסדר? אם אני פוגע בך או בילד שאתה מרכיב בחוסר אחריות, אני אוכל אותה, תגיד אתה בסדר?'. תוך כדי שנזפתי בו, אני מרגיש פתאום בומבה בראש מאחורה ושמעתי שהם מאחוריי, אבל לא חשבתי שמישהו ייתן לי מכה. אני מסתובב כדי להבין מי נתן לי מכה ולמה, והוא ניצל את זה שהפניתי לו את הגב, ואני עומד בלי שום הגנה, ונתן לי שני אגרופים שהתלבשו לו על הלסת שלי בצד ימין. הרגשתי שמשהו התפרק לי בפה אבל לא התייחסתי, הסתובבתי אליו בחזרה, כשאני לא מבין מה קורה ואני ממשיך לקבל מכות מאחורה, אני לא מספיק להבין מה קורה, הם מאחורה והוא מקדימה, ואז אני קולט שבן שושן מנסה לדקור אותי עם משהו. הדפתי אותו עם היד שלי והרגשתי שיש לו משהו חד ביד, ואם לא הייתי מגן עם היד, הוא היה דוקר לי את הלב, במקום את האצבע שלי, ולא היינו יושבים לדבר עכשיו. הרגשתי את היד מדממת ואת הכאבים מהדקירה ועדיין לא הבנתי מה קורה".
דקות שנדמו כנצח חטף סיריוטי מחבורת צעירים חרדים ולדבריו, בשלב מסוים, הם גם הזעיקו תגבורת. "הגיעו עוד ועוד אנשים ואני חוטף עוד בעיטה ועוד מכה, מעדתי והייתי קרוב לרגליים שלהם והם בעטו לי בפנים. כל בעיטה התפרקו לי השניים. היה לי שתל והוא יצא, השיניים שלידו יצאו והשיניים שלידם התעקמו", הוא נזכר.
לסיריוטי לא ברור עד היום, מי היו הגבר והאישה שנחלצו לעזרתו. "מאלוהים הגיעו לשם גבר ואישה, שאני מניח שלא הכירו אחד את השני. האישה ראתה אותי על הברכיים כולי מדמם מהיד והפנים, נעמדה וגוננה עלי. היא אמרה להם: אם אתם רוצים לפגוע בו, תצטרכו לעבור אותי'. בדיעבד הבנתי שבגלל שחלקם היו חרדים, בגלל שהיא אישה הם לא נגעו בה. אני לא יודע מי היא עד היום. הגבר הצליח להרחיק אותם, הוא דחף אותם אחורה ובשלב מסוים היא הסתובבה אלי ואמרה: 'כנס לאוטו ותברח'. אמרתי לה שאקרא למשטרה והיא אמרה לי שכבר הזעיקה, רק שאתרחק".
סיריוטי נכנס לרכבו ונסע עד הצומת הראשונה, שם עצר בצד והסתכל על עצמו. "פתאום קיבלתי טלפון מקולגה, ששאל אותי אם הייתי אצל המשפחה. סיפרתי לו שפוצצו אותי במכות, דקרו אותי ושברו לי שיניים. הוא היה בטוח שאני עובד עליו, אבל צילמתי את עצמי ושלחתי לו, הוא כמעט התעלף. הוא עירב את דובר המחוז של המשטרה. רציתי ללכת הביתה, והוא אמר לי: 'מה פתאום, נדקרת, פוצצו אותך במכות, אתה נוסע לבית החולים'. אמרתי לו שלא אצליח, התחלתי להקיא והוא אמר לי לנסוע לתחנת זבולון. הנסיעה לשם באמת לקחה כמה דקות והוא נשאר איתי על הקו. הגעתי לזבולון, היומנאי כבר היה מעודכן, הוא הסתכל עלי ושאל עם אני סיריוטי. אמרתי לו שכן והתמוטטתי. התעוררתי באמבולנס בדרך לבית החולים".
בכל אותו הזמן העיתונאים היו מעודכנים בכל שלב, היו מי שהגיעו אל בית החולים לחכות לסיריוטי. באמצע הלילה התחילו הפרסומים אודות המקרה ולמחרת בבוקר, אחרי שבני משפחתו עודכנו בפרטי המקרה, הסיפור הופיע בכל כלי התקשורת.
"אישתי מור, בגלל שהיא נשואה לאיש חדשות, היא לא מאלה שצורכות חדשות, היא חיה איתי, ובגלל זה היא יודעת כל הזמן מה קורה, היא לא תשב לראות חדשות. אני עובד בישראל היום כבר 13 שנה והקשרים הם כמו משפחה, ובאמת לזכותם ייאמר דיברו איתה, הרגיעו אותה והיא גם ג'דאית. בקריירה שלי ככתב לענייני ערבים, היא יודעת שאני נוסע לשטחים, לירדן, למצרים, לטורקיה, הייתי בקטר, באבו דאבי, מרוקו וטוניס. משבע בבוקר הפרצוף שלי היה מרוח בכל כלי התקשורת, תחת הכותרת 'איש תקשורת שהותקף באכזריות'. הרשתות החברתיות געשו, זה היה אירוע מאוד חריג. אני יכול להגיד שבשלב מסוים במשטרה כעסו עלי שאני מתראיין לתקשורת ולא בא למסור עדות מפורטת. גבו ממני עדות בבית החולים ועדיין יום למחרת הגעתי שוב למסור עדות מפורטת. לא ראיתי צורך להגיע שוב. מעבר לזה שיש לנו אחריות מסוימת, אסור שאף אחד יותקף על רקע העבודה שלו, אז ברור שאציף את זה על סדר היום הציבורי".
בשבוע שעבר עם התחממות הגזרה מול הג'יהאד האיסלמי, נקרא סיריוטי לחזור לעבוד. במקביל נאלץ להוציא עשרות אלפי שקלים כדי לסדר את שיניו, וזאת מבלי לדבר על הפוסט טראומה שהוא עובר בעצמו.
"היה לי קטע אבסורדי, באחד הימים, שהייתי עדיין בלי שיניים וכואב הרגשתי צורך לעלות לקבר של אבא שלי בתל רגב. הלכתי לבקר אותו, הדלקתי נר וכשיצאתי מבית העלמין והתחלתי לנסוע, פתאום אני שומע במהדורת חדשות והקריינית מדווחת שהתוקף שלי נעצר והוגש נגדו כתב אישום. אני שומע את השם שלי כמושא סיקור בחדשות ונכנסתי לשוק. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי דיווח חדשותי, כי עד אז היו התראיינתי מלא, אבל לא צפיתי בשום שידור, היה לי קשה. ידעתי שאם אראה, אבין מה הילדים שלי רואים כשהם נחשפים. באותו רגע זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי דיווח על זה באופן ספונטני שלא הייתי מוכן אליו, אחרי שחזרתי מאבא שלי והייתי מאוד אמוציונלי. אז נפל לי האסימון מה בעצם קרה".
לדברי סיריוטי, כולם עטפו בחום, גם ממערכת ישראל היום, גם הקולגות, כולם מתעניינים ומחבקים, יצאו מגדרם כדי להפיץ את המסר במדיות השונות. "זה מאוד מחמם את הלב, אבל אני יכול להגיד, שמבחינת הרשויות, משטרה ומדינה, מצאתי את עצמי די לבד. מור, אני והילדים נשארנו להתמודד עם כל ההשלכות. הייתי צריך לדאוג לשיחות לילדים שלי, שמישהו שידבר איתם. אנחנו יכולים לדבר איתם עד שלב מסוים ולמנוע מהם לראות טלוויזיה, אבל הם הולכים לבית הספר וחיים בסביבה שמדברת על זה, ראינו שחל שינוי. אחר כך הבנתי שאם אני רוצה לחזור לעבוד, אני צריך לסדר את השיניים וכלכלית לא הייתה פה שאלה, כמה שיותר מהר לסדר כדי שאוכל לחזור לתפקד כמו בנאדם. זה לא זול ופתאום התברר לי שמבחינה ביטוחים, וזה לא רק אני אלא כל אזרח שנפגע בעבודה, בפעילות פלילית מסוימת או עבריינית, אתה בסופו של דבר נשאר להתמודד עם זה לבד".
