"היום, אם שחקן עושה עלי עבירה, אני לוחץ לו את היד"

לא תמיד האירה הדרך פנים לקשר שלום אדרי, עד שהגיע למ.ס טירה והתבגר. היום פניו מועדות להעלות את הקבוצה לליגת העל

את שלום אדרי, שחקן מ.ס טירה אני מכירה, זה שמונה שנים. הכרנו כשאני הייתי אוהדת כדורגל והוא שחקן ברמת השרון. קבענו לדבר בשעה 17:00, ועל צג הטלפון הופיע הכיתוב "החמוד מרמת השרון", כי זה מי שהוא, חמוד, חוצפן, מעז, לא מרפה, הולך קדימה ומשתפר.

אדרי, היום בן 25, הוא אולי השחקן המפוספס ביותר שהכרתי, אבל אם ניקח את השלט ונעביר קדימה לעשר שנים מהיום, נוכל להגדיר שוב סיפור הצלחה אמיתי, ולמה? כי אדרי עבר את כל הדרך. החל מילד שחושב שמגיע לו הכול, עד לשחקן בוגר, מאופק, מחודד, בעיקר עם עצמו. את הריאיון הוא מסיים במשפט: "אני הולך להוביל קבוצה בליגת העל", וזה ההבדל בין שחקן שרוצה לשים רגל בקבוצה בליגה הבכירה, לבין ווינר.

בשנת 2015 זה כמעט קרה. אדרי התאמן במדי בית"ר ירושלים במשחק אימון מול מכבי נתניה. באותם ימים ייצג אותו אדם קידן. "בנאדם לפני סוכן", אומר אדרי, ואני שומעת את ההערכה הגדולה לכך, שקינן עמד לצידו. יומיים אחרי אותו משחק, אדרי קיבל טלפון ועל הקו היה שלומי דורי, אז מאמן נתניה, שהתרשם. אדרי חתם בנתניה ומה שנראה כמו הדרך הבטוחה למעלה, הפך להתרסקות. רגשית כמובן.

"הייתי ילד צעיר, הראש לא היה במקום", אומר אדרי. "הייתי חוצפן, מדבר עם שופטים, כששחקן היה עושה עלי עבירה הייתי מתעצבן. היום אני פחות מתעסק, זה לא משהו שמוציא אותי ממשחק. היום, אם שחקן עושה עלי עבירה, אני קם ולוחץ לו את היד. הבנתי שלהתעסק במסביב זה מה שעיכב אותי עד עכשיו"

ראובן עטר נכנס לנעלי המאמן ונתניה התמודדה עם מאבקי ירידה. לא היה זמן לסיפורי סינדרלה, לצ'אנסים או להזדמנויות. אדרי חזר לרמת השרון, כשבסופו של דבר, צעד לליגה א'. "הסתכלתי יותר על המשכורת", הוא מסביר. לאט אדרי מתחיל להבין את חוקי המשחק ומחליט להיות ראש לשועלים במקום זנב לאריות.

ואז זה קורה. הרגע ששינה את חייו של אדרי, המעבר לטירה. הוא פוגש את יו"ר מ.ס טירה עבד טיטי ובמקביל מקים משפחה. הכול קורה במקום הנכון ובזמן הנכון. "עבד טיטי עזר לי הרבה. הוא שינה אותי וביגר אותי, היה בשבילי כמו מורה, תמיד עשה איתי שיחות ועמד לצידי".

הקול של אדרי השתנה, הוא כבר לא אותו ילד שזרק משפטים בזמן החימום, כי חיפש תשומת לב. פתאום הוא שייך. כשאני שואלת מדוע הוא חושב שלא הצליח עד היום, המילים שלו מספרות את השינוי שעבר. הוא לא מאשים אף אחד, גם לא את עצמו. הוא מסתכל אחורה וכן מודה בטעויות, אבל בעיקר, הוא לוקח אחריות.

"הייתי ילד צעיר, הראש לא היה במקום", אומר אדרי. "הייתי חוצפן, מדבר עם שופטים, כששחקן היה עושה עלי עבירה הייתי מתעצבן. היום אני פחות מתעסק, זה לא משהו שמוציא אותי ממשחק. היום, אם שחקן עושה עלי עבירה, אני קם ולוחץ לו את היד. הבנתי שלהתעסק במסביב זהמה שעיכב אותי עד עכשיו".

השיחה עוברת להתרכז במסי, יובל אשכנזי וויטלי גנון, שלושה שחקנים בעלי מכנה משותף שכולל עבודה קשה, התמדה ונחישות. נכון שמסי יש רק אחד, אבל לא מספיק כישרון ומזל, צריך גם התנהגות. "כיף לראות את ויטלי, אני מאחל לו שרק יצליח, ההצלחה שלו גורמת לי לרצות להגיע לליגת העל. עם אשכנזי שיחקתי בכפר שלם, הוא מאלה שמגיעים ראשונים והולכים אחרונים".

אדרי הוא שחקן הרכב במ.ס טירה, קשר התקפי שכבש העונה 10 שערים בסך הכל, מתוכם תשעה בליגה. הוא נחשב לאחד השחקנים האהובים בחדר ההלבשה. "תמיד אהבו אותי", הוא אומר ללא בושה, כי הוא יודע שאיתו הקבוצות שמחות. במקביל הוא לא מוותר על כדורגל החופים והעונה כבר חתם באשקלון. "אתה די כוכב שם", אני אומרת לו והוא עונה: "אם לא הייתי נהנה, לא הייתי שם, יש משהו משחרר בחופים, יותר אווירה ומוזיקה".

"אין זמן אחר", הוא אומר כשאני שואלת מה יהיה השנה ואני שואלת איך יגרום לזה לקרות. "אני מאמין ומקווה שזה יסתדר". אני מנסה להקשות ושואלת איזו עצה היה נותן לעצמו בתחילת הדרך. הוא לא מהסס ואומר: "להקשיב לאבא שלי מההתחלה ועד הסוף, לשתף אותו".

אני שואלת אם במידה ויוולד לו בן, האם ירשה לו לשחק כדורגל והוא אומר: "מה שהוא יבחר, אהיה איתו בכל מה שצריך". המשפט הזה מסביר את הכל. אין אכזבה או תסכול, יש דרך. אבא ובן, אביו האמיתי של אדרי ואביו המקצועי טיטי. "עשר שנים מהיום, אני לא יודע להגיד איפה אהיה, זה הרבה זמן, אבל אני מקווה שאטביע חותם, שאוביל קבוצה".