הכל זה מלמעלה / ליאת ירון

"אין בעולם אהבה, כמו אהבה של אמא"

מכירים את המשפט המרגש הזה? הרי אימהות אף פעם לא נחות.
הגעת אלי עמוסה, לחוצה ומלאת שאלות ודאגות. מתי בפעם אחרונה שחררת את השליטה שאת כה זקוקה לה?
אמרת שכל מה שאת רוצה הוא לראות שהילדים מסתדרים ושיהיה להם טוב.
אמרתי לך שטוב להם בדיוק במקום שהם נמצאים, ואת עדיין לא פנויה לראות את זה.

  שאלתי מי לומד או עוסק ברפואה במשפחה, הרגשתי שיש יותר מאדם אחד ואישרת את דבריי, אמרת ששניים מילדייך לומדים רפואה ואבא שלך רופא.
הראית לי את התמונה הראשונה, הילדה שלך שלומדת רפואה. קשה לה, היא אדם מאוד רגיש. ראיתי אותה ממשיכה ללמוד ולעבור בחו"ל, ראיתי שזה יהיה באירופה ולא בישראל. חבריי מלמעלה אמרו לי שהיא פורחת בחו"ל ונובלת בארץ.

כרגע, היא לא פנויה לזוגיות, אבל אמא זו אמא ואת דואגת, כי היא כבר בת 30 ועדיין רווקה. אמרתי לך שהיא מאושרת ואוהבת כל כך את מה שהיא עושה, ועדיין, את לא מבינה.

אנחנו עוברות לתמונה של בנך, שגם הוא לומד רפואה. הוא מאושר וטוב לו והוא כבר חי בחו"ל. שוב שאלת על זוגיות והפעם לגביו וסיפרתי לך, שהוא היה במערכת זוגית ונפגע מאוד. האמון שלו נשבר ומאז הוא לא מסוגל נפשית להתמסד. אמרתי לך שתתני לו את הזמן שלו ובקרוב הוא יכיר מישהי שתראה לו את הדברים החיוביים בעולם.

אני מרגישה שאת כועסת. את מסתכלת עלי ושוב שואלת בקל מהוסס "אבל מתי, מתי הם ימצאו זוגיות ויסתדרו". אני אומרת לך שהם מאושרים. עכשיו. הם ילדים מדהימים, בעלי נתינה. לימדת אותם להיות צנועים ולכן הם מסתפקי במה שיש ומוקירים לך תודה. "את מפספסת את הנקודה", אמרתי לך.

הגענו לתמונה שלישית, אל בן הזקונים שלך, התינוק שעדיין לא חתכו ביניהם את חבל הטבור. איזה קשר מדהים יש ביניכם. אני אומרת לך שהבריאות שלו לא תקינה ומבקשת ממך לעשות לו בדיקות דם כי, חסר לו משהו בוויטמינים, אולי ברזל, הוא חיוור מאד, יש לו בטן רגישה והתכווצויות ובררנות אכילה. שאלתי אם הוא לומד במקום שקשור לבית ספר או לילדים ואת מאשרת שהוא לומד הוראה ומלמד בני נוער. לגבי הבריאות שלו את מאשרת שצדקתי ושהוא מטופל.

אמרתי לך שממש טוב לו במקום העבודה שלו וייתכן שימשיך לעבוד שם גם כשיסיים ללמוד, אבל את שוב מאתגרת אותי ושואלת, מתי תהיה לו זוגיות.

הפסקתי את התקשור כדי לדבר איתך, הבאת עוד שתי תמונות של התאומים שמשרתים בצבא, אבל הייתי חייבת להבין למה את כל כך לחוצה, עד שהבנתי את הבעיה. גיליתי שאת עומדת לצאת לפנסיה והבחנתי שיש לך חוסר איזון הורמונלי, ביקשתי ממך ללכת לבדיקות. אמרתי לך שיחד עם הפחד מהפרישה, הגיעו גם הלחצים והדאגות. אמרת שזה נכון, שאת לא מאוזנת ואת עוברת בדיקות כרגע.  שוב דיברת על התאומים שבצבא, יכולתי להבין את הלחץ, אבל שניהם, בשל פרופיל רפואי נמוך משרתים קרוב אל הבית ולא הבנתי למה את מתעקשת להיכנס למקומות שמפחידים אותך ללא סיבה.
נתתי לך שיעורי בית, כדי שתירגעי, שקצת תקלי על עצמך.
כל שאני מבקשת הוא שתראי מעבר, כי לפעמים זה כל מה שצריך, והכי חשוב, תביני שאם הילד שלך מאושר וטוב לו, זה הזמן להניח את המושכות ולשמוח עם ילדייך.
חיבוק ממני