"זו קללה, כמו שזו מתנה"

ליאת ירון היא ילדת טבע שהבינה בגיל צעיר שמשהו שונה בה, כי תמיד ראתה ושמעה דברים, אבל רק לאחר תאונה קשה שגרמה לה לשבת בבית, הצליחה לגרום לה להוציא את הכישרון החוצה ומאז, היא לא מפסיקה להדהים

הפנים היפות של ליאת ירון לא מעידים שמאחוריהן מסתתרת נפש מלאת טוב, אך די אם תחליפו איתה משפט קצר כדי שישתקף אליכם כל הטוב הזה מעיניה הירוקות והמאירות.

ירון (41) נולדה בחיפה כילדת סנדוויץ בין רויטל (45) לגיל (33). "הייתי ילדת טבע", היא נזכרת. "היה לי מנהג קבוע, אחרי בית הספר הייתי הולכת לקטוף פרחים בהר, וכל יום חוזרת עם זר פרחים לאמא. הייתי ילדה שהתאהבה בדולפינים ובעלי חיים, תמיד היו מסביבי".

כבר בגיל צעיר מאוד קלטה ירון שיש בה משהו מיוחד, הייתה שומעת ורואה דברים ולא ידעה מה זה אומר, לכן גם לא שיתפה. "הייתי שומעת שמדברים איתי בתקשורים ובאותה תקופה לא ממש ידעו מה זה מתקשרים, אם הייתי מספרת, היו חושבים שאני קוקו. הייתי ילדה מלאת שמחת חיים, עד היום, מלאת נתינה וכבוד, תמיד צוחקת, גם כשלא נעים. אני רואה את האנשים מבפנים ולא מעניין אותי מבחוץ. ככה לימדתי את עצמי שהחיים מלאי הפתעות ואני חייבת להמשיך עם האני שלי, שזה צחוק ואופטימיות ולסחוף אחרי את כולם".

החוויה הראשונה שהיא זוכרת קרתה בגיל עשר. לדבריה הלכה לישון ושמעה רחש, אבל לא הבינה מה זה והמשיכה לישון. כשהייתה בת 15, הגיעה אליהם חברה של ההורים, מתקשרת. "היא הגיעה אלי לחדר, התיישבה לידי על המיטה ואמרה: 'אני רוצה לספר לך שאני יודעת שאת רואה דברים. אני יודעת שאת שומעת ואני רוצה להגיד לך, שייקח הרבה מאוד שנים, עד שתביני מה לעשות עם המתנה שקיבלת וביום שזה יקרה, תהיי מאוד מוצלחת. הייתי בת 15 ולא הבנתי מה היא רוצה. היא אמרה לי לעצום את העיניים ולתקשר בשבילה. לא הבנתי מה היא רוצה והיא אמרה לי להתרכז ולהגיד לה מה אני רואה. עצמתי את העיניים וראיתי איש מאוד זקן הולך על שביל אבנים עם עששית, אמרתי לה שיש לו זקן ויש לו שמלה לבנה עם עיטורים מזהב ושחור ותיארתי לה את הכל. אני פותחת את העיניים ורואה שהיא בוכה. היא סיפרה לי שתקשרתי עם סבא רבא שלה, שהיה רב מאוד גדול. כשניסיתי שוב ראיתי שהוא מחזיק כדור אור ומקיף אותה באור והיא אמרה שכנראה שהיא קיבלה ממנו את המתנה".

ראיתי תאונת רכבות

ירון לא ייחסה חשיבות גדולה לאירוע, עד שבגיל 17, אחותה קנתה לה קלפי טארוט. היא התחילה לפתוח בקלפים וזה עבד, אבל עדיין לא הייתה מוכנה. כך במשך כמה שנים, כל פעם התעסקה קצת בקלפים ועזבה אותם, ושוב חזרה ושוב עזבה.

אחרי הצבא התגוררה שנתיים באילת ואז טסה לשלושה חודשים להודו. היא טסה עם חברות אבל אחרי שבועיים החליטה להיפרד מהן והמשיכה לבד. אחרי שלושה חודשים הייתה מעורבת בתאונת אופנוע וסדקה את היד שלה מהכתף עד כף היד, מה שגרם לה לקצר את הטיול ולחזור לארץ.

"חזרתי מהודו ולקלפים", היא אומרת. "התקשורים התחילו לפני עשר שנים. הייתי בבית, ישנתי. היום יש לי חלומות בלילה שאני יודעת להבדיל בין סתם חלום לנבואה. באותו לילה ישנתי, קמתי, התיישבתי על המיטה והגיע התקשור. ראיתי תאונת רכבות חזיתית ואמרתי לבעלי שאני רואה רכבות בצבע כחול וצהוב, לא בארץ, שיתנגשו חזיתית. אמרתי לו והמשכנו בחיינו. אחרי שלושה ימים הודיעו על תאונת רכבות באירופה. בעלי רואה את החדשות ומצביע על הטלוויזיה. ידעתי שזה יקרה אבל לא ידעתי איפה ומתי. אחר כך חלמתי על תאונה מזעזעת בישראל. התעוררתי בבוקר ואני אומרת לבעלי: 'או שהייתה או שתהיה, אבל עכשיו, תאונה מזעזעת'. ראיתי רכב מדרדר בירידה לתהום, ילדה עפה מהחלון והרכב עולה באש. ראיתי מלא היסטריה ולא הבנתי. אחרי שעה דיווחו בחדשות על תאונה כזו ליד טבריה. כשאני קיבלתי את התקשור, ממש קרתה התאונה".

מלחיץ לראות דברים כאלה, וירון אומרת: "זו קללה, כמו שזו מתנה. את רואה דברים קשים וצריכה להיות מאוד חזקה כדי להכיל את זה. היה לי תקשור, יום אחד, על בית עולה באש, ראיתי ילדים צורחים ואחרי כמה שעות דיווחו על זה בחדשות. אני לא מתפלאת למה הרבה מפסיקים לתקשר, כי הדברים שרואים לא נורמליים".

ירון עבדה במוקד הביטחון של גן הבאהיים ובסוף שנת 2015 החליקה בשלולית מים וריסקה את הברך בשני מקומות שונים. מאז, היא נעזרת בקב ולא מסוגלת לעבוד. "יצא מצב שאני בבית ארבע שנים ולא מתפרנסת. יום אחד, אחותי החליטה לעשות לי שיחה, שאי אפשר להיות בין ארבע קירות כל היום, שאני מתחילה לאבד את זה ואמרה לי לאסוף את עצמי. שאלתי מה אני יכולה לעשות, והיא אמרה, שאעשה את מה שאני יודעת, שאתקשר".

היא פתחה עסק, חשבה עם אחיה על שם והחליטו לקרוא לו: "ליאת ייעוץ והכוונה מלמעלה" והתחילה לעבוד. "היום יש לי לקוחות בכל הארץ, מהדרום ועד הצפון. ברגע שאני פותחת בקלפים אני מתקשרת, אבל הרבה פעמים החברים שלי מגיעים ומייעצים לי, לפעמים תוך כדי שאני פותחת בקלפים, הם באים לייעץ. לא מזמן הייתה לי לקוחה שרצתה שאפתח לה בקלפים ובזמן שעשיתי את זה, הגיע נפטר שלא הסביר איך הוא קשור אליה, אבל אמר שלבעל שלה יש את האות ר' בשם. אמרתי לה והיא הייתה בהלם. הוא תיאר לי מי הוא כדי שהיא תזהה אותו, אמר שתמיד התלבש מכובד עם חליפות, נהנה מהחיים, חי טוב וסיפר לי שהוא נפטר מסרטן באזור הבטן. הוא אמר שיש לו מסר בהול להעביר ואמר: 'תגידי לה שאני ממש מצטער שלא הייתי שם לקראת הסוף, אני מצטער שפגעתי בה, מבקש סליחה, לא ידעתי להתמודד עם המצב שאני עומד למות'. אמרתי לה והיא בכתה מאוד, זה היה אבא שלה. אמרתי לה להתקשר למשפחה, להעביר את המסר והיא צלצלה לאישה שלו, שהייתה המומה. הם מאוד התרגשו שם ואז הבנתי למה זה היה בהול. היא בעצמה הייתה במצב קשה עם סרטן במוח ועמדה למות. הבנתי שהיא הייתה צריכה לדעת את זה לפני שתמות, כדי שתהיה סגירת מעגל. הרגשתי שהרוח שלו נרגעה ואז הוא אמר שיש לו מסר לבעלה, שהיה בחו"ל בדיוק. הוא ביקש שאגיד לה שבעלה לא בסדר בריאותית, שיש לו כאבים בבטן וצרבות קשות. היא נכנסה להיסטריה, צלצלה לבעלה ולא הצליחה להשיג אותו, אבא שלה אמר שיהיה בסדר , בעלה יגיע לארץ וילך למיון וזה באמת מה שקרה אחרי כמה ימים. הוא הגיע למיון וגילו שיש לו כיב".

מספיק חזקה

היא לא יודעת מי יצור איתה קשר, החברים שלה, כפי שהיא קוראת להם, מגיעים מתי שהם רוצים ומזמנים לה חוויות מופלאות. "יום אחד ישבתי ברכבת, בן של חברה טובה עמד למות, הוא היה חולה מאוד וידעתי שזה יקרה באותו יום. ברכבת ישבה לידי מישהי מאוד חמודה, עם תינוקת קטנה וילדה בת שנתיים ומשהו גרם לי להסתכל עליהן. החברים שלי אמרו לי שהיא זקוקה לי. לא ידעתי מה להגיד לה, איך לפנות אליה, אבל החברים שלי אמרו לי: 'אל תדאגי בקרוב תדברי איתה'. הרכבת המשיכה ומגיע הטלפון בו סיפרו לי שהילד נפטר. התחלתי לבכות והיא פשוט הדהימה אותי, הניחה את הילדה על כיסא ורצה בקרון לחפש מים וטישו, לא ידעה אפילו מה קרה ולמה אני בוכה. היא הסתכלה עלי ושאלה למה אני בוכה, אדם זר, סיפרתי לה את הסיפור. לא יודעת איך התחלנו לדבר ואמרתי לה שאני מתקשרת ושאני יודעת מה עובר עליה. אמרתי שאני יודעת שבעלה עשה לה הרבה עוול בחיים והיא הייתה בשוק, הדמעות זלגו מעיניה. אמרתי לה שאני יודעת שהיא במצב כלכלי לא טוב, אבל שתבוא אלי וביני ובינה, היא תשלם סכום אפסי. אסור לי לפתוח בלי שישלמו, זה ידוע. כשהיא הגיעה אלי, היא הייתה במצב שחשבה על גירושין אבל לא הייתה שם בכלל. אמרתי לה שחברים שלי סיפרו לי מה הוא עשה לה ולבן הגדול שלה ומעבר לתקשור, אני חושבת שנתתי לה כוח, מלביאה ללביאה. אמרתי לה שאדם קולט כמה הוא חזק כשהוא מגיע למקום הכי נמוך והוא לבד בדרך כלל, אבל שיש לה את הכוח להילחם, לעמוד על הרגליים, להעיף אותו מהבית ולהוציא לו צו הרחקה. אמרתי לה שהיא צריכה להתאפס ולהפסיק להלקות את עצמה מבוקר עד ערב".

אותה צעירה צלצלה לירון, לא מזמן, לספר לה שהתגרשה ממנו. "היא סיפרה שהוציא נגדו צו הרחקה, חזרה לעבוד, אספה את עצמה והיום היא במקום טוב יותר. אני עשיתי את שלי, עצם העובדה שהצלחתי להעביר לה את הכוח וההבנה למה היא מסוגלת, היה שווה הכל".

יש מקרים קשים יותר, בהם ירון נאלצת לראות דברים שהלב האנושי לא מסוגל לספוג. "התקשרה אלי לקוחה בשעה מאוחרת בלילה ואמרה לי שהיא צריכה עזרה דחופה. שלחה לי תמונה וביקשה שאגיד מה אני רואה. הסתכלתי על התמונה והרגשתי שמישהו נתן לי בוקס בבטן, ראיתי גן ילדים, ילדים בוכים וגננת שמכה על השולחן בחוזקה וצועקת וילד שעמד לידה, היא נתנה לו פליק ביד. לא הפסקתי לבכות והיא אמרה לי שזו הגננת של הבת שלה, שנמצאת כעת במעצר וזה מה שהיא הייתה צריכה לשמוע כדי שתהיה לה הוכחה. לא ישנתי באותו הלילה. הבת שלה, אמנם לא קיבלה מכות, אבל צעקות על ימין ועל שמאל. יש הרבה רוע וכמתקשרת אני רואה הרבה, אבל אני מספיק חזקה. הרבה לקוחות בוכים אצלי, אבל זה סוג של טיפול פסיכולוגי כי אני משחררת אותם במלוא מובן המילה".

גיסה נפטר לפני מספר שנים ובמשך שנה שלמה היא תקשרה איתו והביאה מסרים לאחותה. "בפעם הראשונה שהוא הגיע, אמר לי שיש לו נעליים חדשות בצבע כתום שנמצאות בחדר במקום מסוים. צלצלתי לאחותי וסיפרתי לה והיא הייתה מומה, כי הוא קנה אותם שבוע לפני שנפטר ואפילו לא הספיק לנעול אותם. יום אחד הוא בא בלילה ואמר שהיא קודחת מחום. הוא הראה לי שהוא יושב לידה ומלטף לה את הראש וסיפר לי, שמתחת לכרית שלו, היא שומרת מחברת שם היא מתעדת את החיים שלה אחרי מותו. צלצלתי אליה בבוקר והיא סיפרה לי שקדחה כל הלילה. סיפרתי לה שראיתי שהוא ליטף לה את הראש והיא אמרה, שהיא צעקה לו שיעזור לה, היא מאוד התרגשה. יום אחד הוא בא אלי בצהריים ואמר לי שהוא לא יכול לראות את המטבח בצורה כזו. אחותי הייתה בעבודה והבנות היו בבית. הוא אמר לי שכל השיש בלאגן, הראה לי בקבוק קולה פתוח, קטשופ מרוח וכתם קפה או משהו שנשפך על הרצפה. בחייו הוא היה פדנט וגם באותו יום, הציק לי שאגיד לה לסדר. צלצלתי אליה והיא אמרה שהרגע נכנסה הביתה, אבל היא צילמה לי את הבלאגן במטבח, את בקבוק הקולה הפתוח, הקטשופ והכתם על הרצפה".

לא יודעת אם אתם מאמינים לזה, או לא, אני מאמינה. ולא רק כי כשישבתי איתה, היא תקשרה עם מישהו מעברי שנפטר וידעה לספר דברים שאני כבר שכחתי. למרות שפגשתי אינספור מתקשרים ואנשים רוחניים בעשור האחרון, אחת כמוה לא פגשתי ואין ספק שירון קיבלה מתנה בעלת ערך יקר מפז.