"חיידק הידיעה עדיין נמצא בי"

אבי אזולאי, קצין מודיעין מוערך במחוז חוף של המשטרה, יצא לגמלאות לפני ארבע שנים, אך התפקיד בער בו, עד שחברו ומפקדו אילן סרדל הקים משרד חקירות ומודיעין וקרא לו להצטרף

הוא היה קצין מודיעין מוערך, בעל תעודות הצטיינות והערכה, התקדם בסולם הדרגות והפך לסיוט הכי גדול של משפחות הפשע במטרופולין חיפה והקריות, עד שהחליט להשאיר הכל מאחוריו, את הטוב ואת הרע ויצא לגמלאות בגיל 48.

אתוודה ואומר שבשבילי אבי אזולאי, הוא קודם כל משפחה. את הסיפורים עליו קראתי, בדיוק כמוכם בעיתון, ולא, לא שמעתי עליהם בארוחות שישי, כי את המשפחה הוא העדיף להרחיק עד כמה שאפשר מהסכנה. הזיכרונות שיש לי ממנו, תמיד כוללים את הטלפון, שהיה צמוד אליו כל הזמן. תמיד היה דרוך, נעלם לשיחות טלפון חשאיות ואנחנו התרגלנו, כי התפקיד מזמן הפך לאורח חיים.

אחרי 28 שנות שירות, אחרי שמחצית מחייו שירת אזולאי במשטרת ישראל, הוא החליט שהגיע הרגע להשתחרר. הוא בחר שלא להתעסק בעבר, אלא להתקדם לעבר העתיד החדש שלו ושל בני משפחתו.

אנחנו יושבים בסלון ביתו ואולי בפעם הראשונה, אני מבקשת ממנו שיספר לי על  הבוקר הראשון שלו אחרי שהשתחרר מהמשטרה, על אותו רגע ספציפי, בו הבין שזהו זה, נגמר, הוא אדם חופשי.

"עול כבד הוסר מכתפיי", אומר אזולאי בגילוי לב. "יכולתי לנשום עמוק, אבל עם זאת לא הבנתי מה עושים, למי מתקשרים. הטלפון הפסיק לצלצל, אין ישיבות בוקר, אין לילה ללא שינה ואין הפרעות לבני המשפחה במשך כל שעות היממה, על רקע אירועים חריגים. בוקר ראשון של חיים חדשים, ללא השגרה שהייתי רגיל אליה כל כך הרבה שנים. שתיתי קפה במרפסת והשקט היכה בי. מה עושים מכאן? לאן הולכים ולאן תלך משטרת ישראל, באזור שהייתי אחראי עליו, מהיום והלאה. מי ישמור על האזרחים ואני ביניהם, כדי שיוכלו לישון טוב בלילה ולשלוח את ילדיהם בבטחה למועדונים, לאזורי הבילוי הפרושים ברחבי הקריות. מי ידאג שהסמים הפזורים ומחולקים לילדינו, לא יגיעו ליעדם ונוכל לשים את ידנו עליהם".

כל כך הרבה שנים היה אזולאי רגיל לדעת, הכל ובזמן אמת, לשלוט באנשים ולהזיז את החוטים מאחורי הקלעים של המציאות של כולנו. אף פעם לא ידענו מה הוא באמת עושה, אבל הייתה לנו תחושת ביטחון. כבר מגיל קטן כשהיינו משחקים בשכונה, אם אחד מהחבר'ה הגדולים היה מציק לנו, מיד היינו שולפים את קלף ה"אקרא לדוד שלי השוטר".

כולם הכירו אותו, המידע היה זורם אליו בכל נושא, עד שיום אחד זה פסק. אין יותר מודיעין, אין יותר שליטה. עניין אותי לדעת, איך אחרי שנים של ידע על כל אחד וכל מקום, איך משחררים בראש את השליטה. איך המחשבה על מה שמתרחש בחוץ נתנה לו מנוח, לתת לילדיו לצאת ולבלות, כשכל מה שנחשף אליו בתפקידו חרוט לו היטב בזיכרון.

"אם לומר את האמת, אני כבר כארבע שנים מחוץ למערכת וחיידק הידיעה והשליטה עדיין נמצא בי", אומר אזולאי, "זה לא יוצא מהראש, זה הפך לאורח חיים. אמנם האחריות היא לא על כתפיי, אבל האחריות האישית קיימת בי כל הזמן. אני עדיין צריך לדעת איפה הילדים נמצאים בכל רגע נתון. ראיתי הכל מהכל, אבל אני יכול רק לסמוך עליהם, כי חינכנו אותם היטב כדי שידעו להבדיל בין טוב לרע. חוץ מזה שאני תמיד במרחק שיחת טלפון".

רבים יעידו שהגבול בין החיים האישיים לקריירה הוא דק מאוד. העבודה המשטרתית היא לא עבודה משרדית, בה מניחים את העט בשעה חמש והולכים הביתה. זו הייתה עבודה מסביב לשעון, אין ימים ואין לילות, אין שעות עבודה קבועות ובכל מקום הוא היה חייב להיות זמין. לא מדובר פה בעסקאות נדל"ן, מדובר בחיי אדם. האנשים עימם היה בקשר הפכו להיות חלק מחייו והוא דאג להם כאילו והיו בניו. איך עושים את הניתוק הזה? שאלתי את מה שסקרן אותי באופן אישי. "זה לא היה קל בכלל, אך ככל שהזמן עבר והטלפונים פסקו, ירדה מראשי הרבה אחריות והרבה קשר ישיר שהיה לי עם מקורות מודיעין, כך שהתנתקתי לאט לאט מעולם הפשע וככה לא הייתי נתון ללחצים יומיומיים בעבודה, מה שהקל עלי בנטרול סגנון החיים שהייתי רגיל אליו. זה היה תהליך שקרה מכורח הנסיבות ותהליך אישי שעברתי עם עצמי. היום, ברוך השם, זה מאחוריי, התרגלתי לחיי כאזרח. התפנה לי הרבה זמן וחזרתי למסורת, אותה אני מכיר מילדותי, מבית אבי. התחלתי לחבוש כיפה וללכת לשיעורי תורה, מה שמחזק אותי וממלא לי את הנפש. אלו דברים שלא הייתי מסוגל לעשות לפני, לא היה לי יום ולא לילה, שלא נדבר על זמן לעצמי".

במשך כמה חודשים הסתגל אזולאי למצב החדש, נח, בילה עם המשפחה, נסע לטיול משפחתי והקדיש זמן כדי להכיר את עצמו ולחשב מסלול מחדש. זה היה ברור לכולם שזה רק עניין של זמן, עד שיתחיל שוב לעבוד, שהרי הוא אדם של עשייה מסביב לשעון. 

"כשתכננתי לצאת לגמלאות, לא ידעתי עד כמה העולם האזרחי מקביל לעולם המשטרתי, בראיית העולם היומיומית המצריכה הפעלה של מודיעין בכל נושא ונושא בו אנו נתקלים ביום יום. אמנם האזרח הפשוט לא מייחס חשיבות לנושא הזה, אך אם יעמיק, יבין שבכל דבר שהוא עושה קיים מרכיב של הפעלת מודיעין. הדבר הכי פשוט שיש כמו קניית דירה, אדם בודק את האזור, השכנים, עלות הדירה בסביבה ועוד, ולא תמיד מגיע לעובי הקורה, אלו דברים שאנחנו עושים בקלות. בתחילה כשיצאתי קרץ לי העולם העסקי מאחר ואחד מתחביביי היה עולם העסקים, זו הסיבה שלמדתי והוצאתי תואר במנהל עסקים. אבל מכיוון שבמשך כל כך הרבה שנים עבדתי סביב השעון החלטתי שהכל יחכה. בחודשים הראשונים לפרישתי קבעתי לעצמי מטרה, לנוח, הן ברמה הנפשית והן ברמה המשפחתית, מכיוון שבכל שנות שירותי בתפקידים הלחוצים לא השכלתי וגם לא יכולתי, האחריות הכבדה לא נתנה לי לקחת חופש לעצמי. לא גידלתי את ילדיי שהגיעו לבגרות ולא השקעתי בביתי הפרטי מעבר לשעות שינה. זו הייתה אחת הסיבות שעשתה את  ההחלטה לצאת מוקדם לגמלאות קלה יותר, כדי ליהנות, לנוח ולהקדיש זמן למשפחה שלי".

לדברי אזולאי הוא קיבל פניות רבות לעבודה בתחום, מקציני משטרה לשעבר או משרדים שונים, אפילו עורך דין, אולם הוא החליט לנטרל הכל למשך חצי שנה.

"קיבלתי הצעה לשמש כסמנכ"ל של חברת תפעול, חברת פרויקטים למיזוג אוויר באזור המרכז, במשך כשנה וחצי ניתקתי את עצמי נפשית ופיזית מהעולם בו הייתי. מינפתי את הידע העסקי שלי לטובת קידום החברה, אולם החיידק שנמצא בי כל הזמן, קינן בי, ולאחר כשנתיים פרשתי מהתפקיד. נסעתי לחופשה קצרה כדי לנקות את הראש וכשחזרתי מוניתי למנהל חקירות ומודיעין באזור צפון של חברת החשמל. התפקיד הזה החזיר אותי לתחום שמעולם לא עזבתי, או אולי לא עזב אותי".

בעודו מכהן בתפקיד מנהל חקירות ומודיעין בחברת החשמל, פרש ממשטרת ישראל חברו משכבר הימים ומפקדו לשעבר, אילן סרדל, גם פרישתו קרתה מוקדם מהצפוי.

סרדל פתח משרד חקירות ומודיעין, יחד עם שותפו שרון שטרית והשניים פנו לאזולאי בהצעה להצטרף אליהם. שאלתי אותו מה גרם לו לעזוב עבודה מסודרת בגוף כמו חברת חשמל ולדבריו, מעבר לחברות והערכה הרבה שיש לו לסרדל, ההצעה הייתה פשוט תפורה עליו. "אילן פנה אלי בהצעה להצטרף למשרד חקירות ומודיעין גדול שהוא פותח, במסגרתו אהיה מנהל תחום המודיעין וביחד נבנה תוכנית להקמת תחנת משטרה אזרחית קטנה, שתיתן מענה למגוון נושאים בהם עסקנו בכל שנות שירותינו במשטרה. סרדל גם אמר שבכוונתו להביא לחברה קצינים בכירים שעסקו בתחומים הרלוונטיים, קציני זיהוי פלילי, ראש מחלק רצח, ראש משרד חקירות ואכן, כשהבנתי שהמשרד יהיה בדיוק כפי שתיאר, הצטרפתי אליהם ובנינו משרד וחברה, שמכהנים בה כיום מטובי קציני משטרת ישראל שיצאו לגמלאות. מקצין הזיהוי המחוזי וראש מחלק רצח מחוז צפון רפ"ק עופר אוסטה, ועד לממלא מקומו רנ"ג אלי בן לולו, קצין בילוש תחנת זבולון וחוקר בכיר אלי קטן, העוסק אצלנו בתיקי הונאות ועבירות צווארון לבן. מכאן יצאנו לדרך תוך הבנה ושפה משותפת מכיוון שכולנו גדלנו והתפתחנו בתוך משטרת ישראל חונכנו על אותם ערכים. אנו נותנים את מלוא תשומת הלב וכובד הראש לכל אדם אשר נכנס אלינו בדיוק כאילו והגיע להגיש תלונה. אנו מחויבים  לאמות מידה וסטנדרטים עליהם חונכנו".

רציתי להבין מדוע אדם שעושה שינוי כה משמעותי בחייו, חוזר לאותו התחום בדיוק, לעבוד עם אותם אנשי מקצוע, במקום לחפש משהו חדש. מבחינת אזולאי מדובר באותה הגברת בשינוי אדרת, אך שינוי משמעותי, כי הפעם לא מדובר בחיי אדם.

"זה תחום דומה מאוד, אך לא זהה", הוא מסביר. "במשטרה עסקתי בדיני נפשות, דבר שגבה ממני לילות רבים ללא שינה, נטו מדאגה, אחריות על חיים של בני אדם. לא ידעתי מה זה חופש או מחלה, פספוס של שיחת טלפון אחת יכול היה לעלות בחיי אדם. היום אני משתמש בכל הכישורים שלי ובכל האמצעים שיש לנו בחברה, כדי לדון בתיקים שעוסקים בפן הכלכלי. היום אני יכול להיות מוטרד מתיק מסוים, אך עדיין לא מדובר בחיים ומוות. אין לי דאגה קיומיות למקורות שלי, אין חשש שמחר בבוקר אקבל הודעה טרגית שהוא נחשף או נהרג. אני נותן את כל כולי בדיוק כמו בעבר אך הפעם בלב שקט".