חיים בתנועה

היא הגיעה למשקל של 150 קילוגרמים ואחרי שהזדעזעה מתמונה שצילמה חברתה, החלה לימור שוורצמן לעשות ספורט והתאהבה. היום היא מדריכת כושר קרבי ומדריכת זומבה ולרגע, היא לא מפסיקה לרקוד

לימור שוורצמן (37), מתחילה את יומה בשעה חמש בבוקר, באימון או בריקוד. "כל עוד אני נושמת וחיה, אני לא מוותרת על אימון", היא אומרת בתחילת הריאיון.
שוורצמן נשואה לרועי, הם גרים בקרית חיים ויש להם שלושה ילדים, (11, 8.5, 6). היא גדלה בקרית אתא, כשהייתה בת 14, נהרג אחיה הגדול בתאונת דרכים, כשהוא בן 23 בלבד. המוות שלו הותיר אחריו חלל וכאב עצומים אצלה, אותם מילאה באוכל. "תמיד הייתי מלאה", היא אומרת, "אבל אחרי המוות שלו הטבעתי את עצמי באוכל, אכלתי את עצמי למוות. רק כשחברה צילמה אותי וראיתי את התמונה, הבנתי שאני לא יכולה לשקוע כך ואני חייבת לקחת את עצמי בידיים".

לדבריה, אחיה היה ספורטאי, שחקן כדורגל ומדריך כושר קרבי, שהציע לה, כשהייתה נערה, לעשות כושר, גם כדי להוריד מהמשקל, אך בעיקר לדאוג לגופה.
לאחר מותו היא הגיעה למשקל של 150 קילוגרמים ולאורך כל הדרך עשתה דיאטות שונות, אך כשראתה את אותה תמונה שצילמה חברתה, הבינה עד כמה נחוץ לה שינוי.

"החלטתי להתאמן, האימון הראשון קרה בחדר שלי, מול מראה קטנה. הפעלתי את המוזיקה והתחלתי לרקוד, התאהבתי, המוזיקה הייתה שם עבורי תמיד". היא הפכה את הריקוד מול המראה לשגרה ולדבריה, מאז ועד היום היא מממשיכה לרקוד מול המראה, אבל כבר לא רק בחדר הקטן שלה, זה עבר לסלון הבית ומשם המשיך לסטודיו לזומבה.
אחרי שהתאהבה בריקוד החלה לרוץ ובכך התחברה לאהבה נוספת שהייתה לאחיה. "אני זוכרת שיצאתי לסיבוב ריצה בשכונה, ואחרי חצי סיבוב שהיה לי לא קל, נערים שישבו על ספסל לעגו לי, צחקו עלי ואמרו: 'תראו ת'שמנה הזו', אבל זה לא שבר אותי. עשיתי את מה שאחי רצה שאעשה כל הזמן".

השילוב של ספורט בחייה, יחד עם הדיאטות שעשתה באופן עצמאי, הביאו אותה לרדת 83 קילוגרמים ממשקל גופה, ובכל מקום המשיכה לרקוד. כשהייתה בת 23 השתתפה בתוכנית "לרדת בגדול"' ששודרה אז בערוץ 2, וכששאלו אותה מה החלום שלה, שיתפה שהיא חולמת להיות מדריכת ריקוד.
"המשכתי לרקוד, לא משנה באיזה משקל הייתי", היא אומרת, "אפילו חלמתי להיות מדריכת ריקוד. אני אוהבת כל מיני סגנונות של מוזיקה ורוקדת לצלילים שונים מהיפ הופ, לטיני, מזרחית ושנות ה-80, העיקר שהמוזיקה תהיה קצבית, אני לא צריכה יותר מזה".

לדבריה, במהלך השנים, עם ההריונות, היא עלתה שוב למשקל גבוה של 150 קילוגרמים. אחרי ההיריון של מעיין, בתה הקטנה, היא חזרה להתאמן ובשלב כלשהו, בעידודו של בעלה, החליטה ללמוד להיות מדריכת כושר. "נרשמתי ללימודים וממש פחדתי, כי בתור תלמידה, לא הייתי מסוגלת לשבת שעות. במהלך הלימודים גיליתי על עצמי, שאני יכולה להיות חרשנית, שהלימודים הם משהו שאני אוהבת ומשם החלטתי ללמוד גם להיות מדריכת זומבה".

כמי שעברה הרבה מאוד דיאטות בחיים, היא לא מאמינה בלתכנת דיאטות. "אני לא מאמינה בתפריטים ושריפת קלוריות, למרות שהייתי שם. היום אני שומרת מבחינת תזונה מאוזנת, לא אוכלת אוכל מעובד, הרבה ירקות ומקפידה גם על חלבונים ופחמימות, עם השנים למדתי את הערך הקלורי והתזונתי של המזון ועל זה אני מקפידה. אם מתחשק לי לעיתים גלידה, אז אני גם מתפנקת".

בדרך זו הצליחה לרדת ממשקל ההיריון, שהגיע ל-150 קילוגרמים. תוך שמירה על תזונה ולא מוותרת על אימוני הכושר והריקוד, הגיעה למשקל של 70 קילוגרמים.

מרגישה כמו ילדה

היום שוורצמן מאמנת כושר אישית ומדריכת זומבה, היא עובדת עם נשים וילדים וחולמת על סטודיו משלה. "החלום שלי הוא שיהיה לי סטודיו, בו אנשים בכל גיל ומשקל יגיעו להתאמן אצלי, ולא רק בכוונה לרדת במשקל, אלא כאורח חיים, לדעתי במסגרות החינוכיות אין מספיק שיעורי חינוך גופני. אני מאוד נהנית להפעיל ילדים בריקוד, גם ככה אני מרגישה כמו ילדה, העיקר לזוז. כיף גדול בשבילי לעבוד עם ילדים ונשים, הספורט גורם לי לחייך ואני רוצה לגרום לעוד אנשים לחייך באמצעותו".

את הספורט שקיבלה בחיבוק אל חייה, הכניסה גם אל תוך משפחתה, בעלה שוער בקבוצת רוקי, בנה הגדול משחק כדורגל והבילוי המשפחתי המועדף עליהם הוא טיולים בחיק הטבע. "כולנו אוהבים להיות בתנועה, ספורט זה חלק בלתי נפרד מהשגרה והחיים שלנו. כיום בעידן המסכים החשיבות לתנועה והוצאת אנרגיות חשובים עוד יותר בעיני. מבחינתי גם להתאמן עשר דקות ביום ואני תמיד מוצאת  חלון זמן להתאמן בו, ריקוד קצר, ריצה קצרה, תרגילים, העיקר לא להיות בחוסר תזוזה".
לדבריה, לפני כשלושה חודשים עברה ניתוח לכריתת חצי בלוטת התריס, בעקבותיו עלתה במשקל והייתה מוגבלת בתנועה. "מהר מאוד הכרחתי את עצמי לחזור לאימונים, למרות הקושי והאתגר שהיו בהחלמה מהניתוח. מה שעזר לי לעבור את התקופה הלא פשוטה של אחרי הניתוח, מבחינת הכאב והריפוי עצמו, הייתה המחשבה לחזור להתאמן, זה חיזק אותי, בדיוק כמו אחרי המוות של אחי".