כוח אישה

זהבה שושנה ופרח מזרחי נפגשו באמצע החיים, שתיהן מטפלות הוליסטיות שצמחו מתוך המשברים בחייהן. הקשר ביניהן ייצר תובנה, שנשים צריכות מקום לשתף ולפרוק, מקום להבין ולתמוך אחת בשניה. ואז נוצרה "חברותא"

החלום שלנו הוא לבנות בית פנימי לנשים. לחזור למקורות וליצור שבט נשים חזקות שמחזקות אחת את השנייה, מאמינות אחת בשנייה ותומכות אחת בשנייה במעשים ולא רק במילים.

זהבה שושנה (43) ופרח מזרחי (44) הן שתי מטפלות הוליסטיות, כל אחת מהן בעלת רפרטואר ארוך ומפואר, שהחליטו לשלב ידיים ולהקים את "חברותא". המיזם אותו הן מציגות בגאווה, מתוך אמונה שלמה וניסיון מקצועי לא מבוטל, בא לענות על הצורך הבסיסי של נשים לשתף את כל עולמן וליצור לעצמן בית פנימי חדש.

עצם השיתוף עצמו עונה על צרכים נפשיים, רגשיים ופסיכולוגיים שבסיומם גורמים לכל אחת להיות יותר שלמה עם עצמה. לצד הצורך הבלתי נגמר שלנו כנשים ללרלר את עצמנו לדעת, השתיים מסבירות שהמטרה המרכזית היא להקים קהילת נשים, שתהווה בסיס לערבות קהילתית הדדית ולהעצמה נשית.  

"מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד הייתי 'המטפלת' של החברות שלי ושל הסביבה הקרובה שלי", מספרת שושנה, "אבל ברמה המקצועית, הכל התחיל לפני כעשור כשנרשמתי לקבוצת הורים. שני מפגשים הספיקו לי כדי להבין שהתחום הטיפולי הוא משהו שטבעי לי ומעניין אותי מאוד. מהר מאוד נרשמתי ללמודים במכון אדלר ובמהלכם לקחתי קורס שנקרא 'זיכרונות ילדות'. אחד המפגשים בקורס הציף אצלי זיכרון ילדות מודחק, שלאחריו הגיע התקף החרדה. תוך כדי אותם רגעים, הרמתי טלפון לאחת אחת החברות הטובות שלי ועשר דקות לאחר מכן, כבר הייתי אצלה בשיחה ארוכה שעזרה לי להתגבר על ההתקף".

לא לקח זמן ושושנה פתחה קליניקה פרטית לטיפולים אישיים וקבוצתיים. "לכל אורך הדרך המשכתי ללמוד, להתפתח ולמלא את ארגז הכלים שלי בשלל טכניקות ושיטות טיפול שונות. המוטו המרכזי שלי לכל אורך הדרך, הוא 'מאמינה בעצמי'. צמד המילים הזה מכיל בתוכו את המסר הכללי של השקפת עולמי והוא גם מהווה תזכורת אישית לעצמי".

החיבור בין שושנה ומזרחי נוצר לפני כמה שנים, כשהראשונה חיפשה מטפלת בצמחי באך. "תמיד הייתי סוליסטית ועצמאית מאוד בקריירה שלי, אבל לכל אורך הדרך משהו הרגיש לי חסר, תמיד חיפשתי פרטנרית למסע", אומרת שושנה.

אצל מזרחי הרקע שונה, היא באה ממקום אחר, ממסע אחר שעברה בחייה. "מגיל צעיר מאוד אני זוכרת את עצמי שונה", היא אומרת. "תמיד ניסיתי להבין את המשמעות של הדברים לעומקם, הסתכלתי מעבר וראיתי דברים שלא פעם הפחידו אותי ושלא תמיד הבנתי איך הם מגיעים אלי".

מזרחי מטפלת הוליסטית, אבל יש לה יכולות מיסטיות אחרות. בתחילת חייה ניסתה, כמו רבים מחבריה למקצוע, להיאבק ביכולות האלה, לחסום אותם. "בשנות העשרים שלי ניסיתי ללכת בתלם, להיות נורמטיבית. עבדתי שמונה שנים כקלדנית בבית המשפט, ותוך כדי התחלתי לימודי הנהלת חשבונות, אבל בפנים הייתי אומללה. להתעורר בבוקר היה סבל ושום דבר לא סיפק אותי".

בשלב מסוים כבר לא יכלה לשאת את האומללות שחשה בתוכה ובגיל 27 החלה ללמוד הילינג. "אני זוכרת שפתחתי קליניקה בבית והיה לי רק מטופל אחד", היא מחייכת במבוכה קלה. "אבל אז הדפסתי פליירים והסתובבתי בכל הקריות ברגל, לא היה רחוב אחד שלא עברתי בו ולאט לאט התחילו להגיע גם המטופלים. בהתחלה התמקדתי בעיקר בטיפולי מגע בלבד, אבל ברגע שהתחלתי לשלב שיחות ביחד עם טיפולי המגע, פתאום ראיתי קפיצות גדולות מאוד אצל המטופלים שלי והתחלתי להבין את הכוח שיש מעצם השיחה עצמה".

אחרי עשור של טיפול בקליניקה הפרטית שלה, מאוד קשה למצוא תור פנוי אצלה, במיוחד לאחר שפתחה את הסדנא "החיים שאני רוצה לעצמי", המשלבת בתוכה את ניסיון החיים האישי שלה.

"הייתי ילדה עם הפרעות אכילה, ילדה שתמיד מרצה, ילדה מתפשרת", היא מגלה. "היו סביבי המון אנשים ומערכות יחסים שלא היו נכונות לי, אבל יחד עם ארגז הכלים הגדול שצברתי לאורך השנים, הכולל בתוכו את שלל הדרכים והשיטות, הצלחתי להתגבר על הפחדים והאמונות המגבילות בחיי".

השתיים לא באות לחדש משהו לעולם. הררי ספרים, מאמרים ומחקרים כבר נכתבו והראו מעל כל צל של ספק, שלנשים יש צורך עז לשתף, לפרוק ולחלוק את אירועי היום יום.

השתיים הכירו בפייסבוק ולפני מספר חודשים שיתפה מזרחי פוסט, בו היא מספרת על גירושיה לאחר 22 שנות זוגיות. הפוסט שלה הכה גלים ברשת והיא קיבלה מעל 3200 תגובות מנשים. "אוטומטית פתחתי קבוצה סגורה של כל אותן נשים שהגיבו לי, כדי שכולן יוכלו לשתף ולחלוק את התחושות שלהן מחוויות אישיות".

גם שושנה קראה את אותו פוסט, ומתוך תחושת הזדהות עמוקה וקול פנימי חזק, חזר  הקשר החברי בין השתיים לחיים ואף התהדק, אך הפעם, כבר לא היה קשר של מטפלת – מטופלת.

"היו המון רגעי שיחה מאוד עמוקים", אומרת מזרחי. "המון תובנות והארות, רגעי בכי לצד תחושת הקלה, על כך שיש מולי מישהי שמבינה אותי ושקל לי לדבר איתה. רגע אחד מאוד משמעותי היה, כשהבנתי תוך כדי דיבור, שאני לא מרגישה שאני נפרדת מבעלי, אלא נפרדת ממי שאני הייתי לידו".

שושנה מוסיפה: "פתאום הבנו, כמה חבל שאין עוד נשים ששומעות את השיחות בינינו. אני באמת חושבת שנשים היו יכולות ללמוד מהשיחות שלנו הרבה ולהפיק בעצמן תובנות לגבי החיים הפרטיים שלהן".

זה היה השלב בו נפל לשתיים האסימון. "הסתכלנו אחת לשנייה בעיניים וידענו שאנחנו צריכות לשלב ידיים", אומרת מזרחי, "יום למחרת מתקשרת אלי זהבה ואומרת לי שהיא התעוררת עם השם 'חברותא' ומיד ידעתי שזה זה".

שושנה: "השם הזה הגיע אלי מתקשור גבוה. אני מאמינה שבכולנו יש את יכולות התקשור לבורא וזה חלק ממה שאנחנו רוצות לתת לנשים. אנחנו שואפות לנקות במפגשים ב'חברותא' כמה שיותר חסמים אישיים, אמונות מגבילות, תפישות שגויות של נשים, כלפי עצמן, על מנת שהן יצליחו לשמוע את הקול הפנימי שלהן בעצמן".

מעל הכל הן שואפות להקים קהילה אקטיביסטית שתעזור אחת לשנייה. המפגשים יתקיימו אחת לשבועיים, בביתה הפרטי של שושנה. "יש פה מסר שחשוב לנו להעביר הלאה. תחושת החמימות הביתית, הביטחון והנוחות", אומרת שושנה ומזרחי מוסיפה: "המטרה היא להחזיר עטרה ליושנה. כמו שבעבר בני אדם חיו בשבטים, או בקומונות, גם פה תיווצר קהילת נשים שתתמוך אחת בשנייה במידת הצורך. בימי השבטיות בעבר, אם אישה הייתה יולדת ומסיבה כלשהי לא היה לה חלב, או שהיא לא יכלה להניק, הנשים בקהילה הניקו את התינוק בשבילה. לערבות הזאת אנחנו שואפות לחזור ונשים שלא ייקחו חלק פעיל ברמת המעשים בקהילה, לא יוכלו להישאר בה".

לדברי שושנה, צריך להפריד את הקול הפנימי שלנו משאר רעשי הרקע, שהרבה פעמים גורמים לנו להתבלבל. זו הסיבה שהמפגשים ב'חברותא' יכללו סדנאות ומפגשים בנושאים שונים.

"שתינו מנחות קבוצות מוסמכות מטפלות אישיות, זוגיות ומשפחתיות למודות ניסיון אישי, שחוו על בשרן משברים וצמיחה מתוכם. את השיעורים שלנו אנחנו רוצות לשתף עם נשים אחרות, על מנת שכל אחת תלמד ותצמח מזה בהתאם, למקום ולשלב בו היא נמצאת בחיים האישיים שלה".

החזון שלהן הוא צבא של נשים שעוזרות ותומכות אחת לשנייה. "אנחנו רוצות להביא בשורה חדשה ולבנות בית פנימי לנשים, שיכיל בתוכו את כל מה שהן צריכות".