לתפור סיפור הצלחה

היא גדלה לאמא תופרת אבל אף פעם לא ממש התחברה, רק כשבגרה לקחה קורס תדמיתנות, הבינה שהאהבה לתפירה זורמת לה בדם. לפני כמה שנים השיקה אנסטסיה לייטמן, יחד עם אמה את סטודיו "בית למעצב" – בית ספר למקצועות האופנה בחיפה, וביחד הן מעבירות את הידע לדור הבא

אנסטסיה לייטמן (35) מחיפה גדלה בבית בו אמא תמיד תפרה, אבל מעולם לא רצתה להתעסק בזה. קורס מקרי שלקחה בשנקר שינה לחלוטין את מסלול חייה והכניס אותה לעולם התדמיתנות והתפירה. אחרי שצברה ניסיון בסלונים לשמלות כלה וערב, הבינה שתדמיתנות היא מקצוע הולך ונעלם והחליטה להשיק בית ספר.

"אמא שלי תמיד תפרה בבית, גדלתי במתפרה, אבל אף פעם לא רציתי להתעסק בזה", מספרת אנסטסיה השבוע, "כל הזמן אמרתי לעצמי שיש לי את אמא, אז אני לא צריכה לתפור בעצמי. אחרי הצבא, כשחשבתי על לימודים, אמא הביאה לי עלון לקורס תדמיתנות בשנקר. חשבתי שמדובר בסטיילינג, כי לא הכרתי את המושג "תדמיתנות" ואמרתי שאעשה את זה בשביל עצמי. גיליתי ש"תדמיתנות" זה בניית גיזרה. בקורס הלך לי ממש טוב, ומשם זה התגלגל למקצוע".

אנסטסיה סיימה את הקורס, במהלכו ילדה פעמיים ותוך כדי גם עשתה סטאז' במתפרה. "עבדתי בתפירת בגדי מעצבות, וכל דגם נתפר בכמויות גדולות יחסית, זה נקרא קונפקציה. אחר כך התחלתי לעשות עבודות של גזרה ברמה יותר גבוהה. בהמשך התחלתי לעבוד עם מעצבים: הם היו מגיעים אלי עם סקיצות של דגמים, תכננתי בשבילם את הגיזרה ומשם הדגם המשיך לתפירה. עבדתי בכמה סלונים של שמלות ערב וכלות, בתור תדמיתנית ולקח לי כמה שנים טובות כדי לצבור ניסיון כמו שצריך".

אחרי כמה שנים אנסטסיה הבינה שקיימת בעיה בתחום התדמיתנות. "הבנתי שמי שעובד בסלונים או עם מעצבים, אלו מבוגרות, פנסיונריות שהגיעו מרוסיה או מטורקיה, שם התפירה מפותחת. ראיתי שיש הרבה צעירות שלומדות תפירה אך לא ממשיכות לעבוד בתחום, וכוח העזר של המעצבים הולך ונעלם. אין מי שיגדל את הדור הבא".

אנסטסיה, נשואה פלוס שלושה ילדים, התגוררה אז במרכז, אבל מיהרה אל אמה אירנה וביקשה ממנה לשתף איתה פעולה. פתחנו את סטודיו "בית למעצב" בחיפה. אמא הגיעה מצפת, שם הייתה לה מתפרה, ובמקביל היא נתנה שיעורים פרטיים בתפירה. היה לה בסיס של חומר לקורסים וניסיון עשיר בהדרכה, וגם הרבה רעיונות משלה איך אפשר ללמד תפירה על הצד הטוב ביותר.

אנסטסיה ואמה עברו להתגורר בחיפה ופתחו את סטודיו "בית למעצב", בהתחלה בדירת מגורים כשהסטודיו בסלון, ואחרי שנה עברו למקום נפרד בנוה שאנן. לפני כשנה וחצי עברו לעיר התחתית, למתחם גדול אף יותר. "היום יש לנו מתחם הכולל שתי כיתות מאובזרות ומרווחות, יש לנו חלל נפרד עם בדים ומוצרי סדקית למכירה, כי הרבה מהתלמידות לא מספיקות לקנות או לא מרגישות נוח לקנות בחנויות. אנחנו מביאות לסטודיו ציוד עבודה מקצועי ומגוון בדים, קדי להקל על התלמידות ולחסוך להן ריצה לחנויות."

כשהשיקו את סטודיו "בית למעצב" אנסטסיה ואירנה לא היו ממש בטוחות מה ילך טוב יותר, לכן פתחו קורסים לתפירה, חוגים לילדות ולקחו גם הזמנות לתפירה פרטית. "לא ציפינו שזה מה שיקרה אבל הקורסים הלכו הכי טוב. יותר מזה, כשפתחנו, לא היה מישהו באזור שעבד במתכונת שלנו, של כיתה קטנה עם כמה תלמידות, אנחנו היינו היחידות, אבל אחרי שנתיים שלוש התחילו לצוץ מורות פרטיות שעובדות באותו פורמט ואחר כך קמה מכללה ועוד המון מקומות. הייתי קצת בהלם, כי הבנתי שיש יותר ביקוש ממה שאני רואה".

כל הקורסים בסטודיו מתקיימים במתכונת נוחה של פעם בשבוע, מה שמאפשר לתלמידות לשלב לימודי תפירה עם עבודה.

"מי שבא רציני ללימודים יצא עם תוצאות והתחיל לעבוד, יש לנו בוגרים שפתחו סלונים והתחילו לעבוד ולהתפרנס מתפירה. מי שבא ללמוד כאן, מחפש את התפירה האישית. אני אומרת את זה לתלמידים מראש, כי אם רוצים ללמוד שיטות של תעשייה, אפשר ללמוד בכל מקום אחר, אצלנו זה אישי. מי שרוצה לעבוד בתחום שמלות כלה וערב חייבת לתפור לפי מידות אישיות, כי השמלה חייבת "לשבת בול" על הלקוחה. כאן הגענו לתוצאות מדהימות עם הבנות שלנו, לעבודה מקצועית ממש. חשוב לי ללמד בצורה הכי מקצועית, בין אם זה קורס לתחביב או למקצוע בעתיד. יש הרבה בנות שבאות בשביל הכיף, לקורס קצר, וכל אחת יוצאת עם בגדים שתפרה לעצמה. מי שרוצה ללמוד למקצוע – ממשיכה לקורסים מתקדמים בסטודיו, ובסוף הלימודים מוכנה לפתוח עסק משלה".

עוד חלום גדול של אנסטסיה מתגבש לתכנית: היא שואפת להתקדם לקורס לעיצוב אופנה, בסופו הבוגרות יקבלו תעודת מעצב אופנה. "זה תהליך שייקח זמן, אך אני מאוד רוצה ללמד בסטודיו את כל המכלול של מקצועות האופנה, ולא רק תפירה ותדמיתנות".

ואם הסנדלר הולך יחף – התופרת לא תלך ללא בגדים. אנסטסיה דווקא תופרת לעצמה כמעט הכל. "אני מעדיפה לתפור לעצמי מאשר לחפש בחנויות בגדים, אז חוץ מג'ינסים, אני תופרת הכל. הרבה פעמים שואלים אותי אם מה שאני לובשת אני תפרתי, ואני אומרת שכן, תפרתי הכל חוץ מגרביים. יש גם קורס להלבשה תחתונה ובגדי ים, שאותו אני מנחה, אז גם בגדי ים אני תופרת לעצמי. לבנות שלי יש אותי ואת אירנה – סבתא שלהן, והן באות ומבקשות שנתפור להן. הן יודעות מה הן רוצות. לתפור פחות מדליק אותן, יש להן את החיים שלהן, גם אני הייתי ככה בגילן".