"לא עוד אחת מתוך אלף"

יעל זואשנין כבר מזמן הפכה למעצבת בגדי הים שנותנת את הטון. בריאיון חושפני היא מספרת על קשיי המקצוע, מעבירה ביקורת על הקלות הבלתי נסבלת של האינסטגרם ומדברת על המטרה שלה: לגרום לנשים להרגיש יותר טוב עם עצמן

"אני מרגישה שבשנה האחרונה אני בפיק שלי", פתחה מעצבת בגדי הים יעל זואשנין את דבריה. "אני מצליחה לייצר את הדגמים הכי טובים שהיו לי. הגעתי לגזרות הכי טובות סוף סוף. אני מבינה מה הצרכים והרצונות של כל אחת ואחת שנכנסת אלי וכל דגם שאני מעצבת יוצא בול. אין שינויים בדרך, אין תלונות".

זואשנין, בעלת המותג ZOSHA שכבר מזמן פרס כנפיים אל מעבר הרי הכרמל, לקח 12 שנים להגיע למקום בו היא גאה בעצמה ובעבודה שלה. מוזר ככל שיהיה, לשבת מול נשים מצליחות, שהגיעו למקום שבו הן נמצאות בזכות ולא בחסד, עדיין מרגש אותי כל פעם מחדש. על אחת כמה וכמה שמדובר בכישרון שזכיתי להכיר באופן אישי, כבר מגיל 16 בימי אורט ביאליק העליזים. "זה מה שניסיון של 12 שנה בתחום עושה", היא אומרת. "ושלא תביני, הדרך לא הייתה פשוטה ועשיתי המון טעויות".

זואשנין שייכת לזן האנשים שנחבאים אל הכלים. היא אף פעם לא חיפשה או אהבה להיות תחת אור הזרקורקים. כדי לארגן תמונה שלה לכתבה הזאת הייתי צריכה לרדוף אחריה שבוע שלם ולתזכר אותה, בממוצע כל שעתיים, כי בשונה מהעולם בו אנו חיים, בימים בהן כל אחת מעלה סטורי של עצמה, בממוצע מדי ארבע דקות, זואשנין לא אוהבת להצטלם. באופן כללי יש לה ביקורת נוקבת על כל הניו מדיה שמקיפה אותנו מכל עבר ומהר מאוד אני מבינה שבדיוק הדברים האלה, הם חלק גדול מאבק הקסמים שהופך אותה לסיפור הצלחה בתחומה.

הכל החל כשזואשנין חיה במקסיקו לתקופה מסוימת. "הגעתי לשם מהארץ עם בגד ים של פלפל, משהו עם פרחים, לא ממש ברור מה בדיוק היה העיצוב שלו, אבל בקיצור זוועה. במקסיקו מן הסתם, ראיתי עולם בכל מה שקשור לבגדי ים ולבגדי חוף, רשתות שלא ראינו ולא שמענו עליהם בארץ".

מסתבר שהשהייה במקסיקו היוותה עבורה את הקרקע הפורייה ליצירה, עוד לפני שבכלל הייתה מודעת לכך. "חזרתי לארץ במשקל הכי נמוך שהייתי בו אי פעם, 46 קילוגרמים. זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שהצלחתי לשחרר את התדמית של ה'שמנה' מהראש שלי ובאמת הרגשתי 'כוסית' באותם ימים. אחרי איזה חצי שנה בארץ, רציתי לקנות בגד ים, עברתי בין כל הרשתות שהיו אז ופשוט עברתי טראומה. למה? כי אני טוניסאית ומבחינת מבנה הגוף שלי, אני צרה במותניים אבל יש לי אגן רחב מאוד ושום בגד ים לא ישב עלי טוב. החלק התחתון אף פעם לא תאם לעליון וזה תסכל אותי ממש. לא הבנתי למה או איך אני שוב מוצאת את עצמי עם תחושות שליליות בנוגע לעצמי ולגוף שלי", היא אומרת ובקולה עדיין אפשר לשמוע את הכעס המהול בכאב כאילו כל זה קרה רק אתמול. "עוד דבר שהפריע לי אז מאוד והיום אני מבינה את החשיבות העליונה שלו כמעצבת, היה שרבים ממעצבי בגדי הים משתמשים בגומי זול, שחותך את הבשר ומוציא צדדים,. ואין דבר שיותר מעצבן ומבאס מצדדים".

לא נראה לי שיש אישה אחת בעולם שלא תסכים איתה בעניין הזה, אך בשונה מרובנו, היא החליטה לקחת את זה למקום של עשייה, במקום סתם להתלונן. "היה לי רקע, כי אמא שלי תמיד תפרה. תמיד היו בדים בבית וחוטים לטאטא מהרצפה, תמיד ראיתי גלילים וגזרות מול העיניים. באותה תקופה התחלתי לעבוד בעולם הביטוח ובמקביל, עשיתי כמה בגדי ים על הדרך, לא משהו עם הרבה מחשבה, על לאן זה יכול להתפתח. פתאום התחילו להגיע אלי המון טלפונים מבנות, מכל מיני מקומות בארץ שלא היה לי מושג איך הן הגיעו אלי בכלל. לא זוכרת את הנקודה המדויקת אבל בשלב מסוים, כבר היה לי ברור שאני צריכה לקבל החלטה אם להמשיך בעבודה שאני לא סובלת, או לקחת סיכון וללכת על הכיוון הזה".

זואשנין מעצבת בגדי ים בעיצוב אישי כבר 12 שנים, הרבה לפני כניסת עולם האינסטגרם לחיינו, אותו עולם שפתח את האפשרות ליזמות רבות למכור בגדי ים באותה התדירות, שפטריות צצות אחרי הגשם. כולם כבר יודעים שככה נטע אלחימסטר הפכה להיות מי שהיא והיום גם נטלי דדון שותפה בליין של בגדי ים, רק שבשונה מהן, זואשנין מעצבת כל דגם על פי מידותיה, צרכיה ורצונותיה של הלוקחה מולה.
"היום כבר יש לי הידע והיכולת להתאים את הגזרה הנכונה למבנה הגוף ולסגנון של האישה תוך דקות ספורות, זה החלק הקל. הבעיה היא שיש לי 90 טון בד בערך. בחנויות בדים אני כמו ילד בחנות ממתקים, זה קטסטרופה. כשמישהי מגיעה אלי, אני לוקחת בחשבון את מבנה הגוף שלה ואני תמיד מדברת איתן בגובה העיניים.  בנות שיש להן חזה גדול, למשל, לעולם לא אבחר להן נקודות, כי זה פשוט לא מחמיא. או אם למישהי יש בטן והיא רוצה פסים, אז החיתוך של הפסים יהיה באלכסונים שונים, אבל אף פעם לא רק לאורך או לרוחב. בנוסף, אני מסתכלת גם על ההדפס של הבד, ביחס לצבע העור כמובן וגם מחטבים הם עניין בפני עצמו".

מאוד מעניין אותי לדעת, איך אחרי 12 שנים, זואשנין עדיין מוצאת מקורות השראה לעיצוב דגמים חדשים, בכל פעם מחדש. "ההשראה מגיעה מכל מקום ומכל דבר", היא אומרת. "לפעמים אפילו מהירקות שאני חותכת לבן שלי לארוחת ערב. אני כן יכולה לומר, שבשונה מתקופת ההיריון שלי, בשנה וחצי האחרונות הרבה פעמים אני ממש מרגישה את היצירתיות כמו סוג של אאוריקה מעל הראש. אני מדברת איתך על רמת עיצובים, שחלק מהפעמים אני בהלם מעצמי שעצבתי דברים כאלה בכלל".

אני יושבת מולה ונהנית לראות את הצניעות והענווה לצד הביטחון העצמי שנבנה בדם יזע ודמעות לאורך שנים ארוכות. "שלא תחשבי שזה רק עניין של עיצוב. אני כל חורף יושבת ועושה סטטיסטיקות, מה קונים יותר, איזה גזרות יותר מחמיאות לסגנונות שונים של מבני גוף שונים. איזה סוגי אגן יש לנשים הישראליות, סוגי חזה, ממש עשיתי מחקרים שלמים על גוף האישה הישראלית".

ואיך כל הידע הזה בא לידי בפועל?

"יש הרבה מקומות שמוכרים בגדי ים ב- 700 שקלים ויותר. אצלי המחירים נעים בממוצע סביב ה- 500 שקלים ואני, באופן אישי, בן אדם מאוד חסכן" היא מחייכת במבוכה קלה כמו מתנצלת. "אני מתייחסת לכל הוצאה כזו בחיים הפרטיים שלי בכובד ראש ולכן אני מאמינה, שאם מישהי החליטה להוציא סכום כזה על בגד ים, מגיע לה להרגיש הכי מיוחדת שיש ולא עוד אחת מתוך אלף. וזה בדיוק מה שהיא מקבלת כשהיא מגיעה אלי".

את רואה את עצמך ממשיכה לתת את אותו השירות גם עוד חמש שנים מהיום?

"אני רוצה לפתוח עוד כמה חנויות ולחזק את השיווק און ליין, אבל כל זה מבלי לפגוע או לגרוע באיכות השירות שאני נותנת ללקוחות שלי לאורך השנים. גם היום, כל אישה שקובעת איתי מקבלת שעה שלמה, במהלכה אני רק איתה. אני לומדת אותה, מבינה מי היא פחות או יותר, מה היא אוהבת, מה היא לא אוהבת ובזכות זה אני גם מצליחה לעצב לכל אחת את הדגם המושלם ביותר עבורה".

זה נשמע כאילו את חצי מעצבת בגדי ים וחצי פסיכולוגית.

"את לא מבינה בכלל כמה. אם יש משהו אחד שלמדתי לאורך השנים על המין הנשי זה שלא משנה מה הרקע של האישה, מה מצב חשבון הבנק שלה, מה הגובה שלה, המשקל שלה או צבע העיניים שלה, כמעט לכולן יש בעיה עם הגוף שלהן בלשון המעטה".

ואיך את מתמודדת עם ההלקאה הבלתי פוסקת של נשים כלפי הגוף של עצמן?

"בשונה מהימים שחזרתי ממקסיקו במשקל 46 אבל עם אגן בהיקף 100 סנטימטרים, היום יש שינוי בעולם בכל הנוגע לגוף האישה וצריך להודות בעיקר לקים קרדשיאן, מיקי מינאז' ושאר המפורסמות עם מבנה הגוף הזה, שהצליחו לשבור את השטאנץ' הלא הגיוני של נשים ארוכות ורזות. הסטטיסטיקה שלי מראה שמעטות הנשים שהן 90-60-90. לרוב הנשים יש או אגן, בטן או חזה גדול ועוד שלל בעיות שרובן מגיעות אחרי הלידות. אבל בכל הנוגע לנשים במידות גדולות שם עדיין יש בעיה רצינית מאוד".

למה?

"דבר ראשון כי הרבה יותר קל לעצב לנשים רזות ובשונה מנשים רזות, נשים במידות גדולות, שונות לחלוטין אחת מהשנייה בשומן שלהן וזה מצריך מהמעצבים חשיבה הרבה יותר מעמיקה והתייחסות אישית, על מנת למצוא את הגזרות שהכי יחמיאו לכל אחת מהן על פי הצרכים האישיים שלה, וזה עניין שדורש המון אנרגיות והמון זמן. הסיבה השנייה היא כמובן בגלל כל המדיה השקרית שאנחנו חיים בתוכה".

אני שומעת ביקורת?

"בדיוק כמו שהדתיים אומרים עלינו, החילוניים, שאנחנו חיים חיי שקר, אז זה מה שאני חושבת על המדיה. הכל זה פילטרים, פוטושופ, הצגות, משחקים והגזמות. הלייקים, העוקבים והתגובות, בחלק גדול מהפעמים זה בוטים ותוכנות כאלה ואחרות. הבעיה היא שבשונה מקהל שמגיע לראות הצגה בתאטרון שבאחת המערכות הדמות הראשית הורגת דמות אחרת וכולם מבינים שזה לא באמת, אלא  רק ה-צ-ג-ה, בעולם האינסטגרם, הגבול הזה הטשטש לחלוטין. אנשים לא מבינים שהם בתוך המטריקס, הם לא רואים את התמונה המלאה וזה חורה לי".

את ממש כועסת..

"נכון. כי זה כבר משפיע על התת מודע. אנשים לא תמיד יודעים לעשות את ההפרדה בין הפייק לבין המציאות. וכשנכנסות אלי בחורות שבעיניי הן מושלמות, ואני בכוונה לא מדברת על נשים שמנות, אלא על נשים סקסיות שמלאות במקומות הנכונים ולא מפסיקות לקטר, זה כואב לי. באופן כללי, כמעט כל אישה שמגיעה אלי ומודדת בגד ים, הדבר הראשון שאני שומעת זה תלונות על הגוף שלה. הבנתי כבר מזמן, שמה שהן רואות במראה זה לא מה שאני רואה, ואני חושבת שזה בעיקר בגלל שכולנו חיים את חיי השקר באינסטגרם, שם כולם רזים, מבלים על יאכטות וכל היום שותים שמפניה".

מאיפה את מוצאת את הכוחות לכל התסכולים והתלונות הבלתי פוסקות של כל הנשים?

"כל לקוחה שלי תגיד, שכשהיא יוצאת ממני היא יוצאת בהרגשה טובה לגבי עצמה. בעצם העובדה שאני מכירה את המקום שלהן ואני מדברת איתן בכנות ובגובה העיניים, אני ממש מצליחה לשנות לנשים את התפיסה שלהן לגבי עצמן וזאת המטרה המרכזית שלי, לגרום לנשים להרגיש טוב לגבי עצמן".

לסיכום, מה את יכולה לומר לעצמך היום שלפני כמה שנים לא יכולת?

"אני מודה לעצמי על שכן החלטתי לעשות את הצעד, כי באופן כללי אני לא בן אדם אמיץ. בקטע של כסף אני מאוד זהירה וייתכן מאוד שאם הייתי נשארת בעולם הביטוחים, הייתי עושה הרבה יותר כסף עד עכשיו, אבל היום אני מוכרת מוצר שאני שלמה איתו, שהוא חלק בלתי נפרד ממי שאני ואני גאה בו".