להדליק את האור

אחרי שכבשה את תל אביב, ניגנה במסיבות הקהילה הגאה, ניהלה אירועים וייסדה מותג משלה, עדי רז חוזרת לקריות. בריאיון חושפני היא מספרת על היציאה מהארון, על סצינת הקהילה ועל החושך שעדיין קיים בישראל

לפני שש שנים עזבה עדי רז (34) את הקריות, לטובת תל אביב. היא נולדה בקרית ביאליק והייתה חלק בלתי נפרד מחיי הלילה. היא עבדה בבר המיתולוגי "אסקובר", כברמנית והרגישה שבתוך חיי הלילה הכל פתוח יותר לשיחה.

בגיל 22 נפל לה האסימון, היא הבינה שהיא אוהבת נשים, והיציאה מהארון לא איחרה להגיע. "זה משהו שידעתי מגיל צעיר, תמיד התרגשתי מבנות. כשהייתי ילדה, הייתי סוג של טום בוי, משחקת כדורגל והיו לי רק חברים בנים, פלא שיצאתי נשית. אני חושבת שלא קיבלתי את זה, או לא ידעתי להגיד לעצמי שאני נמשכת לנשים, הייתי צריכה להשלים עם זה, אבל ברגע שהבנתי את זה, זה הרגיש לי כל כך נכון, שלא הסתרתי את זה לרגע".

עד לאותו רגע, ניהלה רז מערכת יחסים עם גבר, אפילו עברה לגור איתו בלאס וגאס, משם, אגב, היא חזרה רווקה. "הרגע שהבנתי קרה בדיוק אחרי שחזרתי לארץ מווגאס, שם כמעט התחתנתי עם חבר שהיה לי במשך שנה, עוד בארץ. נפרדנו בווגאס בגלל סיבות אחרות, אבל כל המהלך היה לי יותר קל. ראיתי את הסדרה 'ישנן בנות' ואז הרגשתי שזה צריך לקרות. שזה זה".

לאחיות שלה סיפרה קודם, היא ידעה שזה לא יהיה קשה במיוחד, אבל עם אמה הייתה צריכה לעבור משוכה. "לאמא שלי היה קצת קשה, כי רגע אחד הייתי אמורה להתחתן עם גבר ושנה אחר כך הודעתי לה שאני יוצאת עם בחורה. נתתי לה את כל הספייס שלה, לעכל את מה שלי לקח לעכל 20 שנים. כל היציאה שלי מהארון, זה משהו שאני מעריכה מאוד, המשפחה שלי עשתה לי את זה קל, הם קיבלו אותי כמו שאני. נתקלתי בחברות שהסיפור המשפחתי שלהם שונה, אותי לא העיפו מהבית ולא שפטו אותי בגלל הנטייה המינית שלי, אבל כשכל זה יצא החוצה, הרגשתי שאני צריכה אוויר והחלטתי לעבור לתל אביב. הייתי צריכה את החופש של תל אביב כדי לדעת שאני לא מעניינת אף אחד".

במשך שש שנים גרה בתל אביב, חוותה את החופש, לו ייחלה כל כך וגילתה את עצמה. "בתל אביב ניגנתי במסיבות וליינים של הקהילה. תל אביב אפשרה לי להוציא את עצמי החוצה כמו שאני, החופש שם מאפשר. לפני שנתיים הקמתי את מימה בטון דיזיין, עיצוב בבטון. הבנתי שאני רוצה ליצור עם הידיים ובטון הוא חומר סקסי בעיניי, לקחת משהו כל כך חזק ומחוספס ויחד עם זאת עדין ולהפוך אותו למוצר מוגמר עדין ויפה, זה בעיניי השילוב המושלם".

רק לאחרונה הבשלתי לזוגיות

אחרי שש שנים בהן נהנתה מהחופש ולמדה להכיר את עצמה, החליטה, למרבה הפלא, לחזור לאחרונה לקריות. אולי זו הכמיהה להתמסד וליצור משפחה, אולי זו הבגרות. "חייתי את תל אביב בווליום מאוד גבוה ובשנה האחרונה עברתי תהליך מאוד עוצמתי, סוג של לייף צ'יינג'ינג, תהליך של דיוק. גיליתי את עצמי מחדש אחרי עשר שנים שהייתי מנותקת והבנתי, שאני חייבת לנקות הרבה מהרעש שיש בעיר הזו. מערכות יחסים היו, אבל מאוד פלואידיות ברמת המבנה שלהם, מערכות יחסים שמאפשרות הרבה חופש. הבנתי שאפשר לאהוב בכל מיני צורות, חקרתי את עצמי ואת הגבולות שלי בתוך מערכות יחסים ורק לאחרונה הבשלתי לזוגיות. היום אני יכולה לומר שבא לי זוגיות ומשפחה. זו אחת הסיבות שהחלטתי לחזור הביתה, לקריות".

אחרי השיעורים שלמדה בשנים האחרונות והפעילות שלה בקהילה, היא חוזרת לקריות, בהן הקהילה קטנה יותר. "היום אני יכולה לומר שיש פתיחות הרבה יותר גדולה בנושא הקהילה, גם כאן והיום אני לא מרגישה פה חריגה. ישנה אמירה מאוד מוכרת בקהילה ובמאבק לשוויון זכויות, שאנחנו כאן ובכל  מקום".
אמנם היא מרגישה היום את החופש להיות מי שהיא, גם בקריות, אבל לדבריה יש עוד הרבה על מה להילחם. "הקול שלנו צריך להישמע, זה מפחיד לראות כמה בורות וחשיכה יש דווקא מכיוון המדינה. ההדתה הזו, שר החינוך הוא אדם שמבצע טיפולי המרה. לא הייתי רוצה שהילדים שלי ילמדו במערכת כזו. אהבה היא אהבה, פחות שיח של שנאה וחושך, צריך להדליק את האור".