"ליאור זקוק ללב באופן בהול"

לפני כשלושה חודשים אובחנה אצל ליאור צידון בן השנה וחודשיים מחלת לב סופנית, שרק תרומת לב יכולה להצילו. כיום הוא הראשון ברשימת ההשתלה, אך אמו רוצה להעלות מודעות לנושא ההשתלות

עד חודש אוגוסט האחרון, ליאור יצחק צידון בן השנה וחודשיים מקרית אתא, היה תינוק גדיל וחייכן. כל הבדיקות שעברה אמו נטלי במהלך ההריון היו תקינות, ההתפתחות הייתה רגילה וגם כשנולד, היה ילד רגיל ובריא ככל הילדים.

"כשהיה בן 11 חודשים, באוגוסט האחרון הוא החל לחרחר והלכתי איתו לרופאים. אחרי שבדקו אמרו לי שמדובר בדלקת ריאות ושלחו אותי לבית החולים. נסענו למיון ברמב"ם, וגם שם עשו בדיקות ואמרו לי שזו בסך הכל דלקת ריאות ואם אני רוצה ללכת הביתה, אנחנו יכולים, בתנאי שלמחרת אלך לרופא משפחה", סיפרה היום אמו נטלי. "למחרת הלכתי לרופא משפחה, שהציל לי את הילד. הוא ראה את הצילום ואמר שהלב לא בסדר, שהוא מוגדל. מיד נסענו שוב לבית החולים רמב"ם והתווכחתי איתם, כי הם לא הבינו למה אני שוב באה אחרי ששחררו אותנו, אבל בסוף עשו לו בדיקת אולטרסאונד ובתוך שעתיים הרופא אבחן מחלת לב נדירה מאוד, הדבר היחידי שיגרום למחלה הסופנית להפוך למחלה קשה, זו השתלה".

המחלה בה אובחן ליאור היא קרדיומופתיה רסטריקטיב, מחלה די נדירה אצל תינוקות ולא נפוצה גם אצל המבוגרים. מיד כשאובחן עבר ליאור אינספור בדיקות והיה מורדם ומונשים כחודש וחצי בבית החולים רמב"ם. "בשלב מסוים הבנו שאי אפשר לטפל בליאור ברמב"ם, כי אין את כל המכשור המתאים ובעצה עם הרב פירר, החלטנו להעביר אותו לבית החולים שניידר ומאז אנחנו שם".

לנטלי שני ילדים נוספים, בגילאי 4-6 שנמצאים עם בעלה בקרית אתא, בעוד היא מבלה את רוב ימיה לצד בנה בבית החולים שניידר, אבל היא מקבלת את הקושי בחיוך. "ידענו שהמחלה מאוד מהירה, ובגלל זה ליאור זקוק ללב באופן בהול והוא הראשון ברשימת ההשתלות, אבל עכשיו האקו לב החמיר ואנחנו צריכים להעלות יותר את המודעות. אנחנו בחוסר אונים, הרי אין לי איך לעזור, לכן החלטתי להעלות את המודעות, שלאנשים יהיה חרוט בראש שליאור מחכה ללב".

לדבריה, ליאור הוא פעוט ככל הפעוטות בגילו, הוא מתקשר ומשחק למרות שהרופאים לא חשבו שיחזור לתפקד רגיל. "בחודש שהוא היה מורדם ומונשם, הרופאים לא נתנו לו תקווה לחיות וזה שהיום הוא מתנהל רגיל, זה הנס הכי גדול שיכול היה לקרות".

בחודשים שהיא שוהה ליד בנה בבית החולים, היא נחשפה לאינספור מקרים של תינוקות שנפטרו והחליטה לצאת למאבק תודעתי. "מעולם לא שפטתי אף אחד אחד, אני רק רוצה לב לליאור. איכשהו. בארה"ב כל מי שנולד, הוא תורם, אלא אם כן מסרב מתישהו במהלך החיים. פה זה הפוך, קודם לא וזה לא בגלל הדת, להיפך, הדתיים אומרים שזו מצווה להציל נפש בישראל ואין רב שהיה נגד, כולם בעד. אני מאמינה שהכל כתוב לנו מלמעלה, ולכן הפסקתי לבכות, הגעתי למסקנה שמגיע לילד שלי לב הכי טוב והכי חזק וכדי שזה יקרה אני צריכה להעלות מודעות ולכן אני רוצה לעשות רעש".