"מה שאני לוקח על עצמי, אני מצליח"

אחרי ארבעה עשורים הצליחה מכבי נווה שאנן בכדורגל לעשות היסטוריה ולעלות לליגה ב'. הרבה מההצלחה של הקבוצה קשורה למנהל המקצועי דורון בן דור, שכמעט ועבר למשרה בשכר בסכנין, אך לאחר שהספונסרים נטשו, החליט ללכת עם הלב ולהישאר

המנהל המקצועי של קבוצת מכבי נווה שאנן בכדורגל, דורון בן דור, לא מבין איך יכול להיות, שאחרי 40 שנים, הקבוצה עלתה לליגה ב' וזה עדיין לא גורם לאנשי העסקים, תושבי שכונת נווה שאנן, לפתוח את הכיס ולתרום לספורט הקהילתי.

בן דור (54) נולד בכלל בנהריה וגדל במשפחה חמה, בה ערך המשפחה היה תלוי לנגד עיניהם. המשפחתיות שהביא עמו מהבית והנשמה הגדולה הן אולי הסיבות לכך שהפך למנהלה המוצלח מכבי נווה שאנן.

"הייתי ילד שמאוד אהב כדורגל, שיחקתי בשכונה והתאהבתי", הוא מספר. "ניסיתי לשחק, אבל זה לא הלך, אם הייתי יכול לשחק, הייתי מגן ימני, אבל כשחקן, שיחקתי שבע דקות ונפצעתי. כבר בגיל 15 הייתי בהנהלה של הפועל נהריה, מאז התחיל החיידק של הכדורגל. בהמשך לקחתי את מכבי נהריה ועלינו ליגה בתוך שנה. כשאתה בהנהלה ורואה איך מנהלים את העסק, ועדות משמעת, הייתי נמצא איתם כל הזמן והתחלתי לשאוב את זה לעצמי, זה לא רק לדעת לנהל זה גם להיות חד".

בן דור למד במגמת טכנאי מכונות, אבל התעסק יותר בכדורגל. בצבא, שירת בבסיס הטכני של חיל האוויר, אז גם כיהן כשופט כדורגל. שלוש שנים שפט משחקים, הפך להיות קוון בליגה הלאומית, אבל אז כבר כתב כעיתונאי, הבין שיש ניגוד עניינים ועזב.

בגיל 26 התחתן עם אוסנת והשניים עברו להתגורר בחיפה. "זה היה לא פשוט מבחינתי, כי עזבתי עיר שהייתי הכי דומיננטי בה בספורט, ארגנתי ליגות קט רגל של מאות אנשים, עד היום זוכרים לי את זה, נשמתי ואכלתי כדורגל. באתי לחיפה ולא היה לי כלום. עבדתי באחוזת ילדים ומה שהיה חשוב לי אז, זה לקבל משכנתא, עניין אותי איך לבנות את יסודות הבית. לא פשוט היה לעבוד שם, ילדים שבאים מבתים קשים, הייתי בא הביתה ובוכה בלילות על מה שאני צריך לספוג. אבל התחלתי מאפס, לא התביישתי. עבדתי כמאבטח בבית ספר, כשכל הזמן העיתונות הייתה במקביל, עד שאופירה אסייג באה ומשכה אותי משם".

בן דור עבד בתקשורת המקומית, עד שאסייג משכה אותו לאתר הספורט ONE בו הוא עובד ב-15 השנים האחרונות. "עבדתי במפעל כשאופירה אמרה לי 'בוא' ונדלקתי. החלטתי עם עצמי ואמרתי שאני לא יכול לעבוד גם במפעל, גם בעיתון וגם באתר, עזבתי את המפעל והתחלתי להיות נטו עיתונאי".

הוא מיצב את עצמו כעיתונאי ספורט ובמקביל בנה את ביתו, יצר את משפחתו, ולאורך כל הדרך האהבה לכדורגל קיננה בו. "כל הזמן החיידק של הכדורגל היה חבוי בי, עד שהילדים גדלו. באתי למכבי נווה שאנן, רציתי להביא מישהו שירכוש את הקבוצה, אבל החלטתי לעבוד הבעלים ולעלות ליגה. אחרי שעלינו, שאלתי מה הדרך. הצלחתנו לעשות עונה אדירה, הכל בין שאר העבודות שלי. במכבי נווה שאנן ראיתי את הצניעות, כשסיקרתי אותם הבנתי, שמדובר באנשים שקטים, ראיתי פוטנציאל ואז הג'וק נכנס. להגיד ארבעה חודשים לפני פתיחת הליגנ, שעלינו ליגה בטוח, זה לא סתם, זה על סמך אמונה שאתה מעלה את קבוצה ליגה. מכאן התכוונו קדימה, עשינו עלייה יפה וזה היה מבחינתי כמו מכבי נהריה, שתי קבוצות מאה אחוז".

בן דור קיבל הצעות, בין השאר, יואב כץ הציע לו סכום יפה כדי לעבוד במועדון הפועל חיפה, אבל הוא החליט לוותר. "לא מזמן הייתה לי פגישה עם סכנין וריתק אותי לעבוד שם, כי אני חושב שהייתי יכול לעזור להם, אבל לא הגענו להבנות והדבר ירד מהפרק. בשביל ללכת למהלך כזה, הייתי צריך לוותר על העבודה שלי. זה פיתה אותי, אמרתי לעצמי שתוך שנה אהיה בליגת העל, אבל אז הבנתי שכדי להצליח בליגה לאומית אהיה חייב לעזוב את העבודה בתקשורת והכי כאב לי לעזוב את נווה שאנן. אחרי שראיתי שהספונסר של נווה שאנן עזב, החלטתי שאני לא עוזב. בחודשיים האחרונים עזבו שלושה בעלי תפקידים, שהיו מאוד משמעותיים, אבל אמרתי שאני נשאר. אנחנו במלחמת הישרדות עכשיו. אני מאוכזב שמקום כמו נווה שאנן, עם 80 אלף תושבים וקבוצה שעלתה ליגה אחרי 40 שנה, הייתי מצפה מאנשי עסקים שיבואו לתרום. זה נכון שיש הרבה קבוצות בחיפה אבל עדיין 80 אלף אנשים, בואו תתרמו".

לדבריו, לעלות ליגה זה תהליך מורכב מאוד, עוברים משברים בדרך, אבל בנווה שאנן, האנשים הקלו על התהליכים הלא פשוטים. "בנווה שאנן יש אנשים מדהימים, הבאנו תותחים ועכשיו אנחנו הולכים אל הבלתי נודע. אני לא יודע לאן לכוון, אם להישאר בליגה, או לנסות להגיע לפלייאוף ומשם לליגה א'. התקציב דל, אני רואה קבוצות שמשקיעות מיליוני שקלים ולא יודע מאיפה להביא את הכסף. הבחירות משפיעות על בעלי העסקים והם חוששים להשקיע, זה יוצר לנו קושי אדיר, לכן אני מחפש שחקנים פנויים או צעירים. רציתי להשאיר את השלד הקיים של השחקנים, אבל אני לא יכול. מצד אחד, הקבוצה הבוגרת נמצאת בקשיים כלכליים, אני מודה, מצד שני אנחנו בונים את המועדון, כי אי אפשר בלי דור עתיד והדבר הנכון הוא לינוק שחקנים מהנערים. יש לנו היום שמונה קבוצות נוער, ביהס לכדורגל שאנחנו פותחים בימים אלה, יש לנו שמונה מאמנים וזה דבר אדיר. נווה שאנן זה הדבר הבא בכדורגל החיפאי. אנחנו רוצים להיות מקום שלישי בעיר ונעשה את זה בסופו של דבר. אני מעריך שתוך ארבע חמש שנים נהיה הקבוצה השלישית בגודלה בחיפה".

בן דור מנהל את הקבוצה ללא שכר, בהתנדבות ולדבריו, אחת היכולות הטובות שלו היא היכולת להביא את הקבוצה לרמת מוכנות הכי גבוהה שיש. "זה לחיות ולנשום את הקבוצה 24 שעות, לזהות מי בא לך בהכנה לא טובה לאימון, איזה שחקן עושה שביתה איטלקית, גורם למאמן שיאמין בך, שמה שאתה אומר לו, זה הדבר הכי נכון לעשות. המאמן חי אצלי כמו מלך, הוא צריך רק לעבוד טוב ולהכין אותם למשחק. מנהל מקצועי טוב צריך לדעת להבחין בשחקנים, אסור לטעות, ועד היום היו לי אפס טעויות בשחקני רכש. אני דואג שכל הזמן יהיה שקט בחדר הלבשה, לכבות שריפות. האיש שלוחש למאמן הוא האיש הכי דומיננטי בקבוצה, אם מאמן או מנכ"ל יודעים לקבל את הלחישות הנכונות הם מרוויחים וזה חסר בכדורגל".

כחלק ממי שהוא, בן דור מגבש את שחקני הקבוצה באמצעות פעילויות שונות בעלות ערך מוסף. הוא לקח את השחקנים לרב מאמו, לקבל ברכה, בפורים הביא חב"דניקים כדי לעשות שמח, מארגן ערבי גיבוש ודואג לבנות נשמה לקבוצה.

"השנה אתן להם הכל כדי לשרוד בליגה ב' ואם נצליח, השמים הם הגבול. הכוח שלי מגיע מאהבה לכדורגל, טבוע בך בפנים כי אם לא, אי אפשר להתעסק בזה. חייב לתת מילה טובה לאשתי, כי היא יודעת שאני אוהב את זה ונותנת לי. אני אוהב להתעסק בזה, כי יש פה המון נתינה, אני עושה את זה חינם, אבל לקחתי על עצמי פרויקט ואסיים אותו. את העיתונות אעזוב רק כדי להיות מנהל מקצועי בליגת העל, כי זה הדבר היחידי שיהיה לי שווה לעזוב את העיתונות בשבילו. אני לא זוכר מעולם משהו שרציתי ולא הצלחתי. מה שאני לוקח על עצמי, אני מצליח".