מקומי – MEKOME חדשות חיפה והקריות
מעניין שחברה שאלה את זה דווקא עכשיו, אחרי האירוויזיון, כשאני כל כך שלם עם זה, למה החלפתי את שם משפחתי מברקוביץ' לבר-אל.
אז ככה, כבר מגיל 15 הרגשתי לא בנוח עם שם המשפחה הגלותי וידעתי שמתישהו אעברת אותו. בגיל 23 שלחתי טור לעיתון הד הקריות, שפורסם בעמוד הראשון. היה אז ביקור של נציג האו"ם טרייה לארסן, שהעביר ביקורת על מדיניות הממשלה הישראלית. התגובה הפבלובית הישראלית הייתה שכולם אנטישמים ואני כתבתי משהו על זה, שרק כמה שנים קודם דנה אנטרנשיונל זכתה באירוויזיון. אז, העולם לא היה אנטישמי ופתאום כן. חשבתי שזו תגובה ישראלית טיפוסית ילדותית, שלא יודעת להתמודד עם ביקורת לגיטימית. אז כתבתי ושלחתי וזה התפרסם בעמוד הראשון והחלטתי, שאם יש סיכוי שאני מתחיל פה איזו קריירה בכתיבה, אז אני לא רוצה להשתמש בברקוביץ' יותר. ידעתי שאני רוצה לשמור את ה'בר' וחיפשתי, אולי ברק, ברקאי, ברקן, ברביקיו. פתאום בא לי הרעיון של בר-אל, ככה עם מקף. בדקתי בספר הטלפונים של חיפה ראיתי שיש כמה כאלה, אבל לא הרבה וזה התאים לי. קפצתי למשרד הפנים ושיניתי. הם מחתימים אותך שאתה לא יכול לשנות את השם במשך שבע שנים.
במהלך השנים היו לי כל מיני מחשבות על השם הזה, היום אני מאוד שלם אתו. "בר" זה משהו פראי, חופשי. "אל" זה משהו אמוני וזו גם מילה של דרך או יעד. לאחרונה אני ממש מבין וממש מתחבר. כשאתה חופשי ומרשה לעצמך ולא מפחד, אז קורים ניסים, יש איזה כוח שמחזיר אותך לדרך, ששומר עליך שלא תתרחק מדי, שלא תיפול חזק מדי ומבטיח לך שהכל בסדר.
