צילום: אלדד צלמים
אז מה היה לנו בסוף השבוע האחרון? תקלה מתגלגלת שברור שטרם הסתיימה, כי כעת מחפשים את מהלך הצינור כדי לנסות למצוא את החור הדולף.
פריצת גז דליק מצנרת ישנה, שנבנתה בערך בשנת 1984, לפני 35 שנים. גששי גז שהם בני אדם ומערכת שלמה של פקחים, מנהלים, פקידים, כיבוי אש, משטרה ומי לא, שמנסים.
דור כימקלים, המפעל המסוכן, ממוקם ליד חוף הים והוא מתעסק בייצור כימיקלים מסוכנים, מככב שנים אצל המשרד להגנת הסביבה, עיריית חיפה ואצל התושבים, שבכלל לא יודעים שהוא כזה.
שנים שמתגלות בו חריגות בניה, פליטות חומרים מסוכנים מעבר לגדר, בקשות מוזרות ובעיקר חוסר פיקוח על הנעשה בתוכו.
מי שמשלם על כל הפשלות הם התושבים שנחשפים לזיהומים, שחלקם מסרטנים (פורמאלדהיד, בנזן ועוד) וכל זאת, בנוסף לבעיות הידועות והמפורסמות על בתי הזיקוק לנפט, בז"ן.
אז הצומת הראשית (הום סנטר בקרית חיים ) נסגרה, וקטעים מהקריות היו בעוצר כללי חלקי, שלא לדבר על העסקים הקטנים בסביבת העוצר, שבעליהן עמדו או ישבו ושתו קפה בפתח עסקיהם ומי לא בא – הקונים.
הלו, אתם שם, יש איזה טלפון? עם מי אפשר לדבר, עיריית חיפה? מה בדיוק עושים כשיש תקלה כזו?
נכון, זה גז, זה מסריח, זה דליק, אבל חיים פה אנשים, נשים וטף.
אוף, השקט הזה נורא כואב, צריך איזה אופטלגין, כואב לי נורא הראש.
די! צריך לעשות סוף לעניין. אנחנו חיים על זמן שאול, ניסים בסוף נעלמים. הזהרנו, אמרנו והתלוננו ועכשיו
אין יותר לטאטא מתחת לשטיח. כל הדרעק הזה חייב לצאת מכאן. תנו לחיות לחיות וגם בני האדם.
הכותב הוא תושב קרית חיים, חבר מועצת העיר חיפה – הירוקים של חיפה