קפה, מאפה ושיר

בועז ברשי שילב שתיים מהאהבות הגדולות בחייו לתוך מיזם של ספרי שירים בבתי קפה. תקוותו הגדולה היא להוציא את המיזם אל מחוץ לגבולות חיפה ובינתיים, הוא לא מפסיק לכתוב שירים

החיבור של בועז ברשי (50) לעיר חיפה, נעוץ כבר בימיה הראשונים של העיר, סבא של אבא שלו היה מבוני העיר. הוא עצמו גדל בחיפה כל חייו והוא מאוד מחובר אליה, מה שגרם לו לקחת את האהבה השנייה שלו בחיים, כתיבת שירים ולשלב ביניהן, עד כדי יצירת פלטפורמה לצריכת ספרות, בבית הקפה השכונתי שלכם.

 "סבא שלי עזר לציונות ויצר את חיפה כמו שהיא התחילה וכפי שהיא היום", מסביר ברשי את השורשים העמוקים שלו בעיר חיפה, "הוא בנה בנווה שאנן ומרכז "זיו", הוא על שם סבא של אבא שלי. גדלתי בחיפה כל חיי ואני מאוד מחובר לעיר ומה שקורה בה, אני אוהב לטייל בה ולהיות חלק ממה שקורה בעיר".

אהבתו העזה לעיר הביאה אותו להקים מיזם חדש של שירה מקומית וקפה, דרכו הוא מפיץ את ספרו, שיצא לאור בהוצאה עצמית, "כותב ומוחק". במקצועו הוא מטפל בהבעה ויצירה, מטפל באנשים על ידי כתיבה וסיפור. "אני עוזר לאנשים לכתוב שירים וסיפורים, והרבה שנים שאני כותב שירים ומפרסם אותם בפייסבוק", אומר ברשי, "בשנה האחרונה, בעזרת אנשים מוכשרים מהמשפחה שלי, הספר יצא לאור. אמא שלי אספה את כל השירים מהפייסבוק והחליטה לקראת יום הולדתי להוציאם לאור כמתנה בספר. היא פנתה לחברת משפחה, עורכת ספרותית שהסכימה פרו בונו, לעשות את העריכה, היא מיקדה והפכה כל שיר מהפייסבוק לשיר אמיתי. אני כותב כמעט כל יום ובסך הכל נכנסו לספר כמאה שירים".
בספר הוכנסו גם הציורים של אביו, ואחותו, מעצבת גרפית במקצועה, עיצבה כל עמוד בספר באופן שונה. "גילי, אחותי עיבדה את הציורים של אבא שלי כך שכל דף בספר מעוצב באופן שונה, חלק צבעוניים, רק עם קו, או בשחור לבן, לפי החשיבה העיצובית שלה היא קבעה את עיצוב הספר. היה חיבור טוב ליצירה משפחתית משותפת".

השם לספר "כותב ומוחק", נבחר מתוך החוויה האישית של ברשי בחיים וחוויית הכתיבה עצמה, "גם בתהליך האישי של החיים, כל הזמן נמצאים בתהליך של כתיבה ומחיקה של אירועי החיים, וגם הכתיבה היא כך".
לברשי מאוד חשוב ששירה ואומנות יהיו נגישים לכולם, הוא שואף להוציא אותם מתוך הפטרוניות של המוזיאונים וההוצאות לאור, אל הרחוב, בתי הקפה, שכל אדם יוכל ליצור ולצרוך אומנות ושירה. זו עוד סיבה שהחליט להוציא את הספר בהוצאה עצמית. "כשניגשים להוצאה לאור, הם מחליטים אם השיר או ספר שאדם כתב יתפרסמו, מכניסים את הכותב לתוך תבנית של כתיבה וגם את האדם שצורך את האומנות. את זה אני רוצה לשנות, אומנות היא משהו שצריך להיות נגיש לאנשים".
מתוך זה הגיע לו הרעיון, להפיץ את ספרו בבתי קפה בעיר חיפה, אליה הוא מאוד מחובר. "אנשים מבלים בבתי קפה עשרים או שלושים פעמים בשנה, לעומת בילוי במוזיאון של פעם בשנה, אולי. אני שואף שבבתי הקפה השכונתיים, אליהם אנשים מגיעים, יוכלו לקרוא שירה, כמו שיש את הפרויקט של השאלת ספרים בבתי קפה בארץ. בתי הקפה הפכו להיות מרחב שאנשים מגיעים אליו ברמה יומיומית".
הוא החליט לפנות למיכאל שורט, בבעלותו מספר בתי קפה בחיפה. "החזון של מיכאל להקים בתי קפה שכונתיים הממוקמים בתוך שכונה, כמו בית הקפה 'שתיים סוכר' בקדימה, ו'המכולת' בנווה שאנן, בתי קפה קטנים וייחודיים, שמושכים אנשים ונותנים להם ערך מוסף של שירות, כמו 'המכבסה' בהדר, שנותן בנוסף לקפה טוב ומאפים מצוינים גם שירותי מכבסה. אם אנשים יכולים לצרוך גם אומנות על הדרך, אז זה מצב שגם בית העסק זוכה בו, גם היוצר וגם האדם שהגיע לבית הקפה, כי נוצרת סינרגיה בין האדם המקומי שיוצר, לבין האנשים המקומיים שצורכים את היצירות. זה יכול להיות שירה, או פסלים שאדם יוצר וכל אומנות שיוצאת למרחב הציבורי ולא נשארת במקומות הגבוהים של חנויות הספרים ומוזיאונים".
מתוך זה שואף ברשי שהמיזם יתרחב גם מחוץ למטרופולין חיפה ויגיע לערים אחרות. "רגעים שקרו במציאות ואני נותן להם דרך הכתיבה לצאת החוצה, בזמן ששתיתי את הקפה, סיימתי לכתוב את השיר. השירה היא במילים פשוטות, שכל אדם יכול לקרוא ולהבין את המסר שהמשורר רצה להגיד, ומתוך זה הקורא יכול לקבל את ההבנה על חייו. אם השירה תהיה בבית הקפה, גם המשוררים יוכלו להרוויח וגם האנשים שיגיעו לבתי הקפה, שייהנו מהקפה וגם מאומנות, מתוך שיתוף והדדיות ולא רק מתוך אקט של מסחריות, כולם יצאו נשכרים".