52 שבועות / בקי מעוז

שבוע 32 – תהליכי שינוי בחיים

רויצ'וק שלי, יום ההולדת עבר והגעתי לעוד יום שלישי מיוסר. הימים עוברים ואין מרפא לעצב שלי, מאמי. לפעמים אני חושבת על מה היה קורה אם לא הייתי נהרג, אלא רק נחבל או נפצע או כל דבר אחר חוץ ממוות. איך היינו אז? אני חווה שינויים יומיים ברמה אינטנסיבית מאוד, ילד שלי. כל רגע משהו משתנה, אנשים עוברים בחיים שינויים בכל פעם. יש שני מסלולים. זה מצחיק לקרוא לזה מסלול רויצ'וק, אך מה לעשות , זה לגמרי כזה. מסלול אחד מבחירה וכל המשתמע מזה למסלול אחד בכפייה וכל מה שזה מביא איתו. קשה לי מאוד, השינוי הזה נכפה עלי וכל מה שבא בעקבותיו, נכפה עלי גם.

יש פעולות שאני בוחרת בהם ויש פעולות של אין ברירה. תמיד אמרת לי: "אמא, לא נורא נסתדר". היה נדמה שלכל דבר יש לך פתרון, שום בעיה לא הייתה קשה לך. היית פריק של שליטה, רצית לדעת בכל רגע מה קורה איך קורה ומה עלייך לעשות כדי שזה יקרה. במקרה הזה איבדנו שליטה שנינו רוי, אתה על חייך ואני על חיי. השינוי הזה, שאני לומדת להתרגל אליו, גורם לי לפעמים לעשות דברים שלא חשבתי שאעשה. אם פעם דפקתי חשבון לכל דבר, היום זה ממש לא מעניין. כל מה שקשור אלייך אני עושה בעל כורחי. שינויים בחיים באים ללמד אותנו על עצמנו המון. כאדם שעוסק בהתפתחות אישית כבר 7 שנים השינוי הזה לגמרי הופך את האדם. שינוי כזה מאיים עלי בכל פעם מחדש. איום שאולי ישכחו אותך, איום שאולי שוב יקרה משהו, איום שלא אתגבר על האובדן שלך ואחיה חיים מרים עד שאמות. אין שום פרס כאן. כשנכנסים לתהליך שינוי, לפעמים אנו עוברים אותו כי בסוף התהליך יש פרס כלשהו, אבל כאן אין פרס רויצ'וק, איבדתי אותך לעד, נשמה שלי.

לפעמים שינויים באים בעקבות אדם כלשהו, שעורר בנו השראה או היווה עבורנו דוגמה אישית. אין כאן שום דבר כזה רויצ'וק, השינויים בחיים החדשים שלי הגיעו בכפייה. לצערי הרב נכפה עלי להיות באבל. נכפה עלי מאמי שלי ועכשיו אני לומדת לחיות עם זה. לחיות עם החוסר שלך ולמלא את זה איכשהו בפעולות שישאירו אותך תמיד חי. קיים. 

שינויים מגיעים בשני מסלולים, בחירה או כפייה. היום במבט לאחור, כשמאחורי כבר כמעט שמונה חודשים של תופת, אני יכולה להגיד שרויצ'וק שלי איתי תמיד. וכן, זה נכפה עלי וזה כבד מאוד, מאתגר מאוד, מכעיס לפעמים. ולצד זה, מה אני עושה עם השינוי שנכפה עלי, הוא הבחירה שלי בלבד!
רויצ'וק שלי, לימדת אותי המון בחודשים האלו. בטח עוד אכתוב על זה הרבה. השינוי הכי גדול שלי כרגע הוא ללמוד לחיות בלי איבר אחד בגוף – הלב שלי. הוא הלך איתך, חיים של אמא.
אם הייתי יכולה לשנות משהו, הייתי עושה את זה, אך המוות הוא דבר סופי שבלתי ניתן לשינוי. בתוך כל הדבר הזה יש אותנו שנשארים בחיים ומה אנחנו עושים עם עצמנו. בעוד כמה ימים אעשה בחירה משלי. המצב כפה עלי, אך את השינוי בחרתי בעצמי.
לומדת לחיות מתוך בחירה במצב של כפייה.
אמא אוהבת אותך לנצח ילד שלי!#רויצוק_תמיד_איתי#אומרים_לא_ללחץ_חברתי