52 שבועות/ בקי מעוז

"תעצרו את החיים אני רוצה לרדת!"

שבוע 36 הגיע כבר ואיתו יום שלישי שלנו, רויצ'וק.הכל כך הרבה דברים קרו בשבוע האחרון וכל שבוע, מחכה ליום שלישי בקוצר רוח כדי לספר לך הכל.

זה הזוי לפעמים, שאני רושמת הכל, נכון? בשביל מה בעצם? אתה קורא? תקרא? לצערי לא, אבל, וזה אבל חשוב, אתה רואה הכל בטוח.

החיים כל כך מהירים מאמי שלי. תראה, אני כבר שבועיים בבית החדש. לפני כמה ימים עברתי ליד הבית הישן. הישן, אתה קולט? אני קוראת לו כבר הבית הישן. אוף. הסתכלתי למעלה אל המרפסת, הכל היה חשוך. המשכתי בשביל ונעצרתי ליד בית הספר והפינה שלך. לא יכולתי לעצור את הדמעות. אני מוצאת את עצמי דומעת המון וזה תמיד כשאני לבד.

עמדתי שם ארוכות ובחצר שיחק ילד עם כדור. הסתכלתי עליו, הוא עשה טריקים עם הכדור כמוך. היה שם לבד, כאילו סימנת לי דרכו 'אני איתך אמא'. הוא המשיך לשחק לבד ואני עומדת ובוהה בו, העיניים שקופות ומבריקות. הוא קלט אותי, המשיך לשחק. הסתובבתי והלכתי.

אני חושבת שאני משתגעת רויצ'וק, אני מאבדת את הדעת, חיים שלי.

יושבת במרפסת של הבית החדש. בחצר המקסימה, שבטוח היית מת עליה, בדיוק כמו שרצית.

בשבת סידרתי את החדר שלך מחדש, אם לפרק היה קשה מנשוא, אז להרכיב הכל מחדש היה פשוט כואב. סידרתי לאט לאט את הכל, עם המחשבה שעוברת בראש: "למה לסדר, כאילו שתחזור".

לא אכפת לי, אני רוצה את כל הדברים שלך לידי. לא מוכנה להיפרד מאף חפץ שלך, אני רכושנית, כן, כי אתה הילד שלי וכל דבר שלך, הוא שלי. כי חוץ מהדברים שלך אין לי כלום, מאמי. סבא אמר לי שאתן או אתרום את הדברים שלך וסירבתי בכל תוקף. אני ממש לא מוכנה. אני מעדיפה לתרום כסף לנזקקים, אך הדברים שלך, הם קודש עבורי.

שחזרתי הכל בדיוק כמו שהיה בבית הארור ההוא, הבית שלקח לי אותך, בית מקולל.

חיים שלי, יש לך כאן יחידת דיור משלך, רק תחזור בבקשה. בבקשה רויצ'וק, אמא ממש ממש עצובה.

תעצרו את החיים אני רוצה לרדת! הכל המשיך ובכזו מהירות!

הנה רויטל שלנו ילדה תינוקת והביאה שמחה למשפחה. אני זוכרת כמה אהבת אותה, כמה נהנית להגיע לבני הדודים שלך וכולם תמיד היו מפנקים אותך. יום לפני השלושים שלך, רויטל התקשרה לספר לי שהיא בהריון ושאלה מה עושים. מיד אמרתי לה שתביא את הילד, אסור בשום אופן לוותר על זה. סימן של חיים חדשים בעודנו כואבים את לכתך, מאמי. צר לי שלא הספקת כל כך הרבה דברים בחיים. קראנו לה גאיה והיא מהממת, הייתי בלידה שלה. ראיתי את רויטל מביאה חיים חדשים. הראש כבר בצבץ ומצאתי את עצמי דומעת, מאושרת עבורה. לאט לאט גאיה יצאה והייתי מאושרת, ישתבח שמו לעד, יצור מופלא הגיע לעולם. 

כמה מדהים להיות אישה! ורויצ'וק שלי, היא מהממת פשוט. תשמור עליה, מאמי שלי.

החיים חזקים מאיתנו נשמה שלי. הם ממשיכים ואני רוצה לעצור אותם. לא למהר כל כך. כאילו שהזמן הזה בורח בין האצבעות וכל מה שקורה ביניהן, בין הדקות והשניות מתפספס ואתה לא חווה אותו איתנו. כאילו סוג של, "רגע מה אתה היית עושה, חושב, אומר".. בין לבין הזמן הזה שבורח, אני משתדלת בכל דבר להזכיר אותך ולדבר אלייך.

החיים קצרים והם רצים במהירות, אין לי דרך לעצור כלום. האפשרות היחידה היא לחוות המון בשמך, בזמן הקצר הזה שיש לי כאן בעולם.

אני רוצה להספיק הכל רוי, יש לי רשימה. מבטיחה לך שאעשה הכל עבורך.

אמא חזקה מתמיד. לפעמים נשברת, אך עדיין עומדת.

אוהבת אותך ילד מופלא שלי. אוהבת אותך בכל נימי גופי.

#רויצוק_תמיד_איתי