52 שבועות

שבוע 51 אזכרה

אתמול הייתה האזכרה שלך רוי, תבין, זו הסיבה שאני כותבת את הטור היום. הקשר ההדוק עם אמא שלך בחודשים האחרונים גרם לי לרצות להיות באזכרה שלך, להיות שם בשבילה, להיות קצת יותר קרובה אליך.

הגעתי אל בית העלמין בצור שלום, חלקת קרית ים וראיתי התקבצות של עשרות אנשים. את אמא שלך לא ראיתי, אבל ראיתי את אחיותיך ואי אפשר לטעות בדמיון לה.

כשהיא הגיעה לבסוף, יצאו אליה בני המשפחה לחיבוק חם והיא ביקשה שקודם כולם יכנסו אל הקבר, והיא תבוא אחרי כולם.

הלכנו בהליכה איטית לכיוון הבית שלך בשנה האחרונה, הרבה אנשים הגיעו. ראיתי ילדות, כנראה חברות שלך ללימודים שלא הפסיקו למרר בבכי. אמא שלך נכנסה בסוף, כשהרב החל את טקס האזכרה ועצרה בדרך לחבק אנשים, כאילו מתעכבת בכוונה, כאילו מסרבת להאמין שכבר עברה שנה.

הבכי שלה קרע לי את הלב, רוי, היא כרעה אליך, אולי מלמלה אליך דברים, לא שמעתי, הייתי רחוקה מדי. אחרי שהרב סיים את חלקו וסבא שלך קרא עליך קדיש, שזה בלבד צמרר אותי לחלוטין, אמא שלך לקחה את המקרופון והחלה לדבר.

היא נלחמה בבכי בגבורה כדי להגיד את מה שהיה לה להגיד, את מה שהצטבר בה בשנה האחרונה. היא התחילה בקריאה של המכתב שכתבת לה ביום האם האחרון.

"את האמא הכי טובה בעולם, מלכת העולם בשבילי, אוהב אותך הכי הרבה בעולם", הקריאה ואמרה, שילד שכותב כאלה דברים הוא ילד שהיה מוקף באהבה ובחום. היא הרימה את ידה הימנית והראתה לנוכחים שקעקעה את המכתב, בכתב היד שלך, על זרועה הימנית, ואמרה, שבכל פעם שקצת תשקע, היא תביט ביד ימין ותיזכר באהבה העצומה שלך.

"אומרים שהחיים נמשכים, אבל הם לא", היא אמרה, "כשמת לך ילד, החיים מתחילים מחדש", אמרה והשמיעה את השיר "לבחור נכון" של אמיר דדון, שהמילים שלו ננעצו בתוך העור ואין עין אחת שנשארה יבשה.

רויצ'וק, אף אחד לא הלך מבלי להיפרד ממך או מאמא שלך. היא הניחה ליד הקבר שלך סלסלה עם אבני נוי צבעוניות שיוצבו על הקבר שלך במקום אבנים רגילות, ולצדה סלסלה עם נרות, עליהם הוטבעה תמונה שלך.

תור ארוך של מנחמים השתרך להגיע אליה, כל אחד בתורו, לקח אבן, הניח על השיש הלבן, כדי שיהיה לך צבעוני והמשיך לחבק את אמא שלך. גם אני עמדתי בתור וכשהגעתי אליה, חיבקתי אותה חזק, כאילו ניסיתי לקחת ממנה קצת מהכאב.

בית עלמין זה תמיד עצוב, רוי, אבל בטח כשמדובר בילד שעדיין לא התחיל לחיות את החיים שלו. ואתה? אתה הפכת להיות ילד של כולנו, אמא שלך דאגה לזה, שכולם יכירו אותך וישמעו על הסיפור שלך, היא הנציחה אותך לעד בלבנו.

נוח על משכבך בשלום ילד יקר, אנחנו פה לזכור אותך,

#רויצוק_תמיד_איתי