מקומי – MEKOME חדשות חיפה והקריות
בחירות ואמונה
צילום: עצמי
43 שבועות כבר מאחורינו רויצ'וק,
היום יום שלישי, היום מתקיימות בחירות בישראל, מאמי. המילה בחירות עושה לכל אחד מאיתנו צמרמורת.
בחרת, חיים שלי? הייתכן שאחרי 43 שבועות, לאט לאט מתקבלת אצלי תמונה טיפה ברורה? האם בחרת לסכן את חייך?
מתי אנחנו בכלל בוחרים? כל יום! כל רגע! כל שניה בחיים!
כשגיליתי שאני בהריון לא מתוכנן (איתך), בחרתי. בחרתי להביא אותך לעולם. כל הסביבה הייתה נגד.
אלינורי הייתה בת 14, מאיצ'וק בת 3 וחזרתי איתן לארץ, אחרי שנתיים שחיינו בניו יורק. אז פרצה מלחמת לבנון השנייה וכל הקיץ העברנו תחת מתקפות טילים ובמקלטים. כשהכל נגמר נסעתי לניו יורק לבקר את אבא, שהיה גר שם, מאמי וחזרתי בהריון.
צילום: עצמי
כולם היו נגד. מדהים איך לסביבה תמיד יש מה להגיד על ההחלטות שלנו. מדהים איך לבחירות שלנו יש ברקע תמיד גוון של עוד אנשים.
להיות אסרטיבי וחזק ולעמוד על שלנו, זה לא פשוט, בייחוד כשזה נוגד את הנורמה החברתית. ומה תעשי? איך תגדלי שלושה לבד? בתוך תוכי ידעתי שיש לי בן, שסוף סוף הגיע הבן שחיכיתי. מאז ותמיד האמנתי ששום דבר לא מקרי.
מקריות זו הדרך של הבורא להישאר אנונימי – כך למדתי בקבלה, אך האמנתי תמיד גם בעצמי. המשכתי את ההריון. עשיתי בחירה. היה ברור לי שהבחירה הזו תביא איתה גם קשיים, הרי זה ידוע שאי אפשר להרוויח בלי להפסיד. אך משהו בפנים לא הניח לי והמשכתי במסע. אבא חזר לארץ והעברנו את ההריון יחד.
בשבילי ההריון הזה היה שונה. הייתי יפהפיה רויצ'וק. בזכותך מאמי שלי. הייתה לי בטן קטנה, לא עליתי הרבה במשקל. הייתי בת 34 פלוס והייתי יותר מוכנה לזה, בשלה.
עשיתי בחירה.
אומרים שילדים לא בוחרים להגיע לעולם, ואנחנו אגואיסטים כבני אדם, כשמחליטים להביא ילד לעולם. לא אכפת לי להיות אגואיסטית, כי ילדתי שלושה פרחים מדהימים, שישמור עליהם הבורא, כך אמרתי כל השנים.
והבוקר כל המדינה בוחרת שוב, רויצ'וק.
בחירות בין דבר אחד לשני. תהליך של קבלת החלטה, להיות מוכן שאולי ארוויח ואולי אפסיד.
צילום: עצמי
אך ילד שלי, מה עבר לך בראש כפרה עלייך? איך הבחירה שלך נעשתה, מאמי? מה השפיע על ההחלטה שלך, מה רצית להרוויח מזה רוי? איך לא חשבת על ההפסדים?
אתה יודע נשמה שלי, כשאני מלמדת קורסים במכללה, יוצא ששיעור אחד לפחות עוסק בקבלת החלטות, עוד שיעור על מצויינות ועוד על אסרטיביות. אני מדברת על זה המון, מאמי. תהליך עמוק של בחירה לקבלת החלטה עובר דרך מנעד שלם של רגשות, כל החלטה שלנו עוברת דרך הרגש.
ואני שואלת את עצמי – מה רצית להרגיש, חיים שלי, גיבור? מקובל? שווה? גבר? אמיץ? מה? מה לעזאזל??
עשית בחירה גורלית ביותר, לקחת איתך את כולנו לתוך הבחירה הזו. מחירים כבדים של הבחירה שלך, גם עבורך וגם עבורנו.
רק אם אני שנייה עוצרת וחושבת, אז לכל החלטה יש מניע מאחוריה. החלטה אקטיבית בה אני מחליטה לעשות ולוקחת סיכון, שיש בו תמיד גם סיכוי. החלטה פסיבית, בה מישהו אחר החליט עבורי ואני נקלעת לסיטואציה.
רוי, ילד של אמא, אהוב ליבי הנצחי. 43 שבועות שאני נמצאת בתוך החלטה פסיבית והחלטה אקטיבית. זה נכפה עלי, רוי.
נותרתי ללא אפשרות לבחור, בחרת עבורי, עבורנו, עבורך. ואולי גם אתה היית בהחלטה פסיבית, או אולי אקטיבית?
אין ספור שאלות, אין ספור תהיות, רגעים שלמים של חוסר אונים. לקחת איתך ברגע את החיים. בחרת עבורנו איך לחיות את שאר החיים.
לכל מעשה יש השפעה. קצרת טווח וארוכת טווח.
אומרים מעשה במחשבה תחילה, אז אומרים. ואולי המחשבה שלך הייתה טובה. אני בטוחה במאת האחוזים שלא רצית את זה, בטוחה שלא רצית להכאיב לי, לנו. אין לי ספק שהשניות האחרונות, היו שניות של שוק והלם והמשפט "שיט, מה אני אגיד לאמא", בטוח עבר לך בראש.
אז הלכת מבלי להגיד לי כלום. והלוואי והייתי נשאר עוד, גם אם פצוע או לא שלם, לא הייתי אומרת כלום. רק מחבקת ומרגיעה, אמא כאן לצידך ואני לא כועסת, נתגבר יחד.
אך לא, הבחירה שלך הייתה מסוכנת מאוד, רוי.
בחירות. ילדים לא חושבים הרבה מסתבר, הם מקבלים החלטה רגעית, על פי הרגש שהם רוצים לחוות ולא חושבים פעמיים. לא עשיתי מספיק כדי ללמד אותך רוי, ואולי אפילו שגיתי בדרך בה לימדתי אותך לקבל החלטות. ויכול להיות שעשיתי הכל, אך הרגש גבר עלייך וההחלטה הייתה פסיבית, מתוך לחץ חברתי שחווית.
היום, כשאתם הולכים לבחור, תחשבו על הדרך, תחשבו גם איך לימדתם את הדור הצעיר לבחור, לקבל החלטות, לקבוע מה טוב ומה רע.
נכון שאני היום במקום אחר, בדיעבד הרבה דברים הייתי עושה אחרת, אך זה רק בדיעבד.
כשהכל שגרתי ורגיל, אנחנו לא חושבים על אם ואם ואם. אנחנו לא מכניסים ליום יום שלנו מספיק ערכים, מספיק אחריות, מספיק מנהיגות. זה כאילו לחיות בחסדי הגורל והמזל.
אני לא רוצה לחיות את חיי תחת החלטות פאסיביות, רק אקטיביות. באימון קוראים לזה: אומר-מתכוון-עושה. אחד הכלים הכי משמעותיים שעזרו לי לעמוד חזרה על הרגליים.
בחרת רויצ'וק, הלוואי ולא, אך בחרת מאמי שלי. הלוואי ואוכל לעבור מבית ספר אחד לשני, מעיר לעיר ולהראות לילדים ולהורים איך נראה הורה, שאיבד ילד שקיבל החלטה תחת לחץ חברתי. ולא, שבשום אופן שלא ירחמו עלי, אלא פשוט שיתעוררו ויתחילו לבחור אחרת!
