"משמחה גדולה לטרגדיה הגדולה ביותר"

בבית משפחת סררו בקרית אתא מסרבים להאמין שבתם כרמית, שנהרגה בשבת האחרונה בהתנגשות באוטובוס, כבר לא תיכנס בדלת הבית עם חיוך מלא אור

בני משפחתה של כרמית סררו (30) חיכו לה במושב גורן, לשם הייתה אמורה להגיע בשבת האחרונה, כדי לחגוג את הברית של האחיין החדש שנולד. בדרך, התנגשה באוטובוס בצומת אבליים לכיוון טמרה. כוחות מד"א שהגיעו למקום, נאלצו לקבוע את מותה של   סררו שנפגעה בפגיעה רב מערכתית.

בני המשפחה המתינו לה, אך חשבו שהיא מתעכבת מאחר והגיעה מאזור המרכז. גם כשלא ענתה בטלפון, לא תיארו לעצמם שהרע מכל קרה ורק בשעות אחר הצהרים הגיעה הבשורה המרה.

אל בית הוריה בקרית אתא הגיעו השבוע מנחמים רבים, כדי להביע את צערם על מותה בטרם עת של   סררו. בין האבלים יושבת דודתה, אביבה שמיר, לה היו יחסים קרובים מאוד עם אחייניתה.

לדבריה, בבוקר התאונה, שלחה הודעה לסררו, בו שאלה אם היא רוצה לנסוע איתה, אך ההודעה הזו כבר לא קיבלה מענה, סררו כבר לא הייתה בין החיים.

"בברית, כל הזמן הסתכלתי אל הדלת, אולי היא תיכנס", סיפרה שמיר. "שמחנו ואכלנו, אבא שלה התקשר אליה והיא לא ענתה, ואז היה תפוס. כמה שעות אחרי כבר קיבלנו את הבשורה הקשה, מאיגרא רמא, לבירא עמיקתא הכי גדול שיכול להיות. משמחה גדולה לטרגדיה הגדולה ביותר".

אל בית הוריה מגיעות גם חברותיה הרבות של סררו אינן מאמינות שחברתן הטובה איננה. החברות, מתקופות שונות בחייה, מהטיול לדרום אמריקה, מלימודי העיצוב בשנקר ומהעבודה. עם כניסתן אל הבית, הן מזהות מיד את שמיר מסיפוריה של סררו.  "הקשר ביניהן היה קשר מיוחד", הן אומרות ושמיר מאשרת: "בשבילי היא הייתה ילדה שלי, היו לנו שיחות של שתי נשים בוגרות. היינו אוזן קשבת אחת לשנייה, מגיל צעיר הייתי נוכחת בחייה של כרמית. 30 שנה שהיא חיה, אנשים חיים שלמים לא חיים. היו לה הרבה חברות טובות, היא הייתה מצחיקה, חייכנית, ערכית, חכמה, היא השתבחה עם הזמן, היא חייה טוב בחיים הקצרים שלה, הייתה מאוד אהובה במעגלים השונים שהייתה מוקפת בהם, בכל מקום היו לה חברים".
גם חברותיה מספרות על בחורה מלאת שמחת חיים, שהסתכלה תמיד על חצי הכוס המלאה. "החיים שלה היו שלמים, על כל דבר היא הייתה אומרת הכל לטובה, גם כשקרו לה דברים פחות טובים", אמרה אחת מהן.
לדבריה חברותיה, ביום שישי לפני שנהרגה, החליטה סררו ללמוד צורפות. "היא קנתה את כל החרוזים ואפילו הבטיחה להכין לנו שרשראות, מעניין אם היא הספיקה, היא תמיד אהבה להתחדש, ללמוד ולהתפתח, הייתה אדם מיוחד".