מקומי – MEKOME חדשות חיפה והקריות
צילום: דורון גולן
התבגרות
תתבגרי! מתי תתבגרי כבר?
מה זה אומר להתבגר? מה גורם לנו להתבגר? איזה שינויים האדם עובר בדרך? מתי נדע שהתבגרנו? המושג הזה שכולם מדברים עליו תמיד – להיות הבוגר האחראי, ומי קבע שהבוגר הוא האחראי, אני מכירה הרבה מבוגרים שלא אחראיים בכלל.
אני חושבת שהתבגרות קשורה לשני מישורים, המישור הפיזיולוגי מה שנקרא הטבע. השינוי החיצוני שלנו יוצר את התחושה שהתבגרנו, הזדקנו. המראה חשוב לנו ונסתכל לא מעט במראה, בחיפוש אחר קמטים וסימני התבגרות כאלה ואחרים. העולם מלא בעזרים כאלה ואחרים שיעזרו לנו להישאר כביכול צעירים. קרם כזה או טיפול כזה, המרדף אחרי העור הצעיר המתוח והיפה.
זה קטע, כי כשהיינו ילדים רצינו מאוד לגדול מהר, חיכינו לרגע הזה שנהיה בוגרים. אני חושבת שנכון לגדול היה בעיקר כי רצינו לעשות מה שבא לנו, מה שהמבוגרים לא מרשים. לי היה ברור – הילדה שהייתי רצתה להתבגר כדי להחליט בעצמה על עצמה. כדי להפסיק לשאול על כל דבר אם מותר או אסור, להיות עצמאית. במבט לאחור ברור לי ונראה לי שגם לכם, שכולנו היינו רוצים לחזור לילדות, ואפילו רק לתקופה מאוד קצרה במהלך החיים. רוב חיינו אנחנו מבוגרים, הילדות היא תקופה קצרה אך המשפיעה ביותר על הבוגרים שנהפוך להיות.
המישור השני בתהליך התבגרות הוא מישור שאין לו קשר לגיל, מישור ההתנסויות. זהו מישור בו אנו מתבגרים כתוצאה מניסיון חיים. זה יכול לקרות בגיל צעיר מאוד ואין לו קשר בכלל למישור הפיזיולוגי.
לעיתים, החיים מזמנים לנו תקופות שמכריחות אותנו להיות אסופים, מדויקים והחלטיים, להיות בוגרים. רוב חיי התנסיתי בלא מעט דברים, מצבים שהצריכו ממני להיות "הבוגרת". לא תמיד אהבתי את זה, לפעמים לא הייתה לי ברירה והייתי חייבת להיות הבוגר האחראי. לעיתים זה הצריך ממני קור, לעיתים זה הצריך ממני לקבל החלטות בצמתים של החיים, ולדעת שלכל כיוון שאפנה יהיה מחיר ואין ברירה, אני חייבת לקבל החלטה והתוצאה תגיע בעקבותיה.
היום אני יכולה להגיד ששינויים הם אלו שיוצרים בגרות באדם, ולא רק שינויים פיזיים. (סתם שתדעו, ילדים שונאים שמזכירים להם כל הזמן שהם עדיין ילדים, שהם קטנים. הם אוהבים לשמוע שהם בוגרים כבר). שינויים בחיים יוצרים בנו את האדם האחר הזה כל פעם מחדש.
להגיד לכם כמה התבגרתי בשנה האחרונה?
צילום: יקיר ברבי
לא יודעת, מצאתי את עצמי עם רצון עז לחיבוק של אמא בכל פעם מחדש. מצאתי את עצמי אובדת עצות ולא יודעת מה להחליט או לאן ללכת. מצבי רוח משתנים קיצונית, שבין לבין יוצרים תחושה של ילדותיות או בגרות. החלטות של מבוגרים שהייתי צריכה לקבל ועדיין מתעסקת בזה ביום יום. הפחד לטעות, שאולי זה לא נכון, לא בסדר, ומי קובע איך ומה, למה ומתי?
אחרי כל מה שעברתי, חוויתי, שמעתי וראיתי, התבגרות בעיני היום היא היכולת לקבל החלטה מתוך הפקת לקחים. כן התבגרתי, אני כבר לא ילדה. התבגרתי לתוך חיים חדשים, לא פשוטים בכלל וזה לגמרי גרם לי להיות יותר שקולה. (לא תמיד מצליח אך לרוב כן). זה גרם לי להיות יותר בשקט ופחות ברעש.
אם פעם כפיתי על עצמי או על אחרים, היום אני משחררת ולא מתערבת בשום מצב ודרך פעולה של אחרים. ואת עצמי? לא כופה עלי בשביל לרצות אחרים, סיימתי עם ריצוי מזמן.
זה גרם לי להסתכל על האנשים סביבי בזווית ראיה אחרת. הרי מה ההבדל בין ילדותיות לבגרות? בעיני יש שני הבדלים: דחיית סיפוקים וניהול הרגש. זו דעתו ואתם לא חייבים להסכים איתי וזה בסדר. אנחנו יכולים לחיות יחד בשלום גם אם אנחנו לא מסכימים.
זה גרם לי להבין שרוב האנשים לא באמת מתבגרים, רק הטבע עושה את שלו והם נראים מבוגרים למרות שלא התבגרו נפשית. קחו לדוגמא אדם שאומרים לו משהו והוא ישר מתפוצץ. הרי במקום ליפול על הריצפה ולצרוח "אני רוצה במבה, ביסלי, גלידה, או צעצוע", שזה ילדותי ורק ילדים עושים, הוא יתפרץ, יצעק וישבור כלים ולא משחקים. יהדוף, יצעק, יתנתק וכל זה כי נגעו לו בכפתור הרגיש הזה שם בפנים, שם הילד שבו מזיל דמעות, אבל הבוגר שבו לא יראה את זה, אלא יצעק וישתולל. זה אדם שלא יתבגר ועדיין ילד מבפנים.
זה גרם לי להבין שאנשים שלא מקבלים מה שהם רוצים, או שלוקחים להם משהו, יש להם נטייה להיות אגרסיביים וכפייתיים. ילד יעשה אותו הדבר, רק שהוא יבכה "לקחו לי", ואנחנו המבוגרים נעשה אותו הדבר, רק שזה יראה אחרת. "לקחו לי, שתו לי, אמרו לי", בחיים הבוגרים אלו האנשים שתמיד מתלוננים שלא טוב להם, שלא מסופקים מכלום ותמיד מישהו רוצה ברעתם.
זה גרם לי להכיר את הצד המפוחד באדם. ילד מפוחד יגיד שהוא פוחד וגם ירוץ ישר לאמא ואבא או אדם מבוגר שישמור עליו. מה עושה אדם בוגר שמפחד? לרוב הוא לא יודה שהוא פוחד, אך יברח, לא יתמודד. לרוב יטאטא מתחת לשטיח ויחפש משהו שיוכל לכסות על הפחד ולהעביר את המחשבות. (התמכרויות נוצרות בדרך כלל מהפחד להתמודד ומבריחה. לא משנה איזו התמכרות, גם למתוק, לסיגריות, לאלכוהול, לכל דבר).
ואיפה אני בתוך כל מה שכתבתי? לפעמים אני בוגרת, לפעמים אני ילדה, לפעמים מפחדת ולפעמים אמיצה. לפעמים אני ממש חזקה ולפעמים חלשה. לפעמים מתמודדת ולפעמים אין לי ברירה. זה בסדר להיות ילדה, נראה לי שכל עוד אני אומרת "אמא ואבא" (שיהיו בריאים עד 120), ארגיש לגמרי ילדה.
לא רציתי להתבגר כל כך מהר, חייתי חיים שדרשו ממני החלטות לא פשוטות, לפעמים אפילו גורליות של ממש, אבל זה גרם לי להיות יותר חדה וחזקה, כן, גם חזקה. בעיקר זה לימד אותי להתמודד עם עצמי מול הבעיה, לא לברוח ממנה.
התבגרות בעיני זה התמודדות, לפתור בעיה, להבין אותה ולנסות בכל דרך לפתור. כן, את השנה הזו שחוויתי לא ניתן לפתור, ברור לי. זו עובדה מוגמרת שצריך ללמוד לחיות איתה ולהתמודד.
התבגרתי מלא בשנה האחרונה ואם אשים אצבע במה הכי התבגרתי, נראה לי שזה יהיה שחרור של אנשים ממני, בלי לפחד. רבים עזבו וניתקו קשר, אבל הבגרות בתהליך הזה היא ההבנה שזה בכלל לא קשור אלי, זה התהליך שלהם.
כשאני ניתקתי מגע, זו הייתה הבחירה שלי וזה גם בסדר, כי אני מבינה את הצורך שלי, את הרצון שלי ולא כילדה קטנה, אלא כאדם בוגר שלמד להכיר את עצמו בצורה הכי עמוקה שיש בשנה האחרונה.
התבגרות היא בעיקר ללמוד להכיר את עצמנו בפנים, להכיר את הכפתורים של האגו, של הכאב, הפחד, השמחה והאהבה. כפתורים חשובים, שההיכרות איתם תהפוך אותנו לאנשים נאמנים לעצמנו, בלי פילטרים ומסיכות, ובעיקר בלי הצורך להוכיח לכל העולם – אני בוגר ואני מחליט על עצמי!
תודה על הקריאה, נתראה בשבוע הבא.
#רויצוק_תמיד_איתי
#החיים_נמשכים
