"תמיד אהבתי לצלם, אבל לא חשבתי שאהיה צלם"

הצלם יניר סלע כבר מזמן חצה את גבולות הפריפריה ובשנתיים האחרונות הפך לאוטוריטה בתחום הפקות קליפים ועבד עם טובי הזמרים. בראיון ראשון הוא מספר על הדרך שעשה, ללא כל לימודים מקצועיים. על החיבור עם מי שהיה שותפו העסקי שנים רבות יוסי ביטון ועל האמונה שאחזה בו וחיברה אותו אפילו יותר לעולם האומנות והיצירה

יניר סלע (43) נחשב כבר שנים רבות לאחד השמות הבולטים בעולם הצילום. אחרי שמיצב את עצמו כאחד מצלמי האופנה המבוקשים והאירועים הטובים בצפון, בשנה וחצי האחרונות הוא הפך למעצמה של הפקות קליפים לאומנים רבים ביניהם, עדן חסון, איתי לוי, פאר טסי, פבלו רוזנברג, סטפן, דודו אהרון, מריה דומרק והיד עוד נטויה.

הפעם הראשונה שסלע החליט לקנות מצלמה הייתה בתיכון. "אני זוכר שכנער, בזמן שכולם יצאו לבלות בימי שישי, אני הייתי נשאר בבית, יושב ומצייר דיוקנאות במשך שעות", הוא מספר. "הייתי ממש טוב בזה, אבל לקח לי זמן להבין את זה. לא הייתי מהמצחיקים, או מהבולטים בחבר'ה וכל הזמן חיפשתי את הייחודיות שלי".

שם בעצם נזרעו זרעי היצירה שהצמיחו את פרדס הכישרון שלו. "דרך הציור הבנתי שהכל מתבסס על אור וצל ובשביל להבין יותר את המשחק הזה, הלכתי וקניתי מצלמה, במטרה לצלם אנשים כדי שאוכל לצייר יותר טוב את הדיוקנאות שלהם".

כנער בתיכון, סלע הכי התחבר לשיעורי פסיכולוגיה וסוציולוגיה. "הייתי יושב ומנסה ללמוד, אבל יותר עניין אותי לראות איך אנשים מסביבי מגיבים למה שנאמר בכיתה. הבעות פנים, הגבות, העיניים, השפתיים מאוד עניינו אותי ובגלל זה רציתי לתעד את זה. עד היום יוצא לי מדי פעם לפגוש חברים מבית הספר, שמספרים לי שהם שמרו ציורים שציירתי".

אחרי הצבא הוא נרשם ללימודי מחשבים ותוך כדי, לקח קורס בצילום להנאתו האישית, מתוך האהבה לתחביב שליווה אותו לכל אורך השנים. "הייתי היחיד בכיתה שלא רצה לעסוק בזה כמקצוע באותה נקודת זמן. בסוף קרה, שכל מי שלמד איתי לא עובד בזה ואני כן". הוא מוסיף בחיוך. "כל החיים אהבתי לצלם ולצייר אבל לא חשבתי שאהיה צלם. בהתחלה אבא שלי, שבמקצועו הוא טכנאי של מנועים תעשייתיים גדולים מאוד, היה בעד הכיוון הזה ואפילו רצה לבנות לי מצלמת רחף, בשביל לפתח אותי ברמה המקצועית, אבל אז בסוף שבוע בכנרת עם אמא שלי, הוא פגש איזה צלם שהפחיד אותו ואמר לו 'תגיד לבן שלך שלא יכנס לתחום הצילום, כי זה תחום קשה והרבה אנשים נופלים בו'. השיחה ההיא גרמה להורים שלי לחשוש ולנסות להוריד אותי מהעניין, אבל אני האמנתי בעצמי ולא וויתרתי".

החששות של ההורים מהפן הכלכלי במקצוע לצד האמונה הפנימית של סלע היו המניע המוטיביציוני מהסוג הטוב ביותר. "היו הרבה שנים שהרגשתי שהם לא שלמים עם המסלול שבחרתי ללכת בו והרבה בגלל החוסר יציבות הכלכלי בתחום. לא פעם זה הפריע לי, אבל מצד שני, זה גם מה שגרם לי לרצות ולהתפתח כל הזמן, כי היה חשוב לי להוכיח להם שהם טועים ושזה עסק טוב. אני שמח שהצלחתי לעשות את זה בסופו של דבר".

סלע נולד וגדל במגדל העמק, בה הוא ואשתו אופליה חיים עד היום. ב-15 השנים שהם ביחד, מגדלים השניים שלושה ילדים ושני עסקים מצליחים לתפארת. לסלע יש היום חברת הפקות שנקראת "היילו" ולזוגתו סוכנות דוגמנות בשם "סי אייג'נסי", שקיבלה בירושה ממנו ומיוסי ביטון. "הסיבה שבחרתי לקרוא לחברה 'היילו', היא בגלל שאני מרגיש שהאנשים שמקיפים אותי הם סוג של הילה וכל אחד נותן ותורם את הכי טוב שקיים בתוכו".

בתחילת דרכו התמקד סלע בעיקר בצילומי אופנה וביוטי, אבל מהר מאוד, תמונות שלו החלו להתנוסס על שערי מקומונים באזור עמק יזרעאל, מה שלימים הוביל לשיתוף פעולה פורה ומניב בינו ובין יוסי ביטון. "באותה התקופה עבדתי עם רוברטו וצילמתי המון בוקים. לאט לאט התחלתי להתערבב בתעשייה ובשלב מסוים קישרו ביני לבין יוסי, שעד היום הוא חבר טוב. היה בינינו קליק גדול, שנוצר מתוך הבנה שלכל אחד מאיתנו יש משהו שחסר לשני, והחיבור באמת מאוד הצליח".

בנוסף, החל סלע גם לצלם אירועים, למרות החשש שלו מהסטיגמה השלילית הרווחת שהייתה אז על ענף צילום זה ביחס לצלמי אופנה. "לצילום אירועים נכנסתי רק אחרי שאני ואופליה התחתנו. ראיתי את החומרים שיצאו מצילומי אירועים ורציתי להכניס את כל מה שלמדתי מעולם האופנה גם לשם. אם זה ברמת הפוטושופ, פילטרים ועריכות".

לצד צילום האירועים המשיך סלע גם לעשות הפקות אופנה עם ביטון והשילוב בין שני הענפים, הובילו אותו להיות הצלם הישראלי הראשון שערוץ האופנה דאז, שידר כמה קליפים מהפקות אופנה גדולות שעשה. מה שיצר באז גדול סביבו ופתח את הדלת לצלמים ובימאים ישראלים נוספים לתוך הערוץ.

ביחד עם הבאז בתקשורת שהגיע בעקבות החשיפה של סלע כצלם, העסקים גדלו ויחד איתם הגיעו גם שינויים בפן האישי ועסקי. הילדים נולדו והצטרפו למשוואה, ביטון החזיר את הפוקוס לעסק שלו וסלע החליט שהוא יוצא לדרך עצמאית ואת סוכנות הדוגמנות ששניהם הקימו יחד, לקחה תחת חסותה אשתו אופליה. השינויים הרבים גם פתחו את הדלת עבור אחותו הקטנה נופית, שהצטרפה כמנהלת של חברת ההפקות והאחראית על כל התיאומים והפן האדמיניסטרטיבי.

אין בית ספר שמלמד אותך להיות במאי

סלע מודה ומתוודה שלאורך השנים פספס לא מעט הצעות עבודה בגלל הבחירה שלו ושל אשתו להישאר בצפון. "היום רוב ההפקות שלי הן לא בסטודיו אלא בלוקיישנים שונים בארץ, ועם כביש 6 אני מגיע בקלות לכל מקום, כך שהמרחק פחות משחק תפקיד, אבל לא פעם קיבלתי תשובות ממגזינים שונים, שהם לא יכולים לעבוד איתי כי הסטודיו שלי בצפון ולא במרכז. זה לא הפריע לי. העדפתי לגור בבית עם חנייה למטה ולא בבית בגודל של קופסת גפרורים".

בשלב זה בחייו סלע לא מגביל את עצמו יותר לשום תפקיד ספציפי. הוא המפיק הראשי בחברה, אבל הוא לא עובד לבד. "היום יש לי צוות שלם של אנשים שאני עובד איתם ואני יודע להתאים לכל פרויקט את הבמאי, הצלם והעורך הכי מתאימים. יש לי צוות מגובש שאני אוהב ומעריך מאוד ואנחנו רק גדלים עם הזמן. כל פעם אני מוצא עוד אנשים חדשים לעבוד איתם וזה משמח אותי מאוד, כי אני מאמין שמערך שלם של אנשי צוות מוכשרים ומקצועיים, זה ערך מאוד גבוה בעסקים, והבנתי שזה המפתח המרכזי להצלחה של כל פרויקט".

יחד עם זאת, הימים בהם היה סלע לבד היו ממש לא מזמן, "ההפקה שהכי זכורה לי זה הקליפ הראשון שצילמתי לשיר 'שמישהו יעצור אותי' של עדן חסון. היינו רק אני ועוד צלם אחד, התקציב היה זעום ולא ממש ידעתי לקראת מה אני הולך. הקליפ היה קשור לאילת והגענו עד לים המלח בשביל לצלם שלטים שכתוב עליהם 'אילת'. זה היה לפני שלקחתי על עצמי את תפקיד המפיק ובגלל זה אני הייתי אחראי רק על הצילום. בסוף עדן כמעט גנז את הקליפ בגלל שהוא לא אהב את העריכה, אבל לא ויתרתי בקלות. חיברתי אותו לעורך מאשקלון, הקליפ יצא ובסוף הגיע ל- 36 מיליון צפיות".

השנה וחצי האחרונות היו  מאוד משמעותיות בהתפתחות המקצועית של סלע, אך הניסיון מגיע משנים של ניסיון. "אני כל הזמן לומד ומתפתח מחדש, זה לא רק בשנתיים האחרונות. אין בית ספר שמלמד אותך להיות במאי או מפיק של קליפים וגם אם יש, כנראה פספסתי אותם. כל מה שאני יודע, למדתי רק מניסיון שצברתי עם הזמן. תמיד רציתי לעשות קליפים ולהיכנס לעולם הזה, אבל לקח לי זמן להגיע לפה. דרך אגב, חלק גדול מהבימאים והצלמים הטובים ביותר שאני מכיר ועובד איתם, לא למדו את זה. לאורך השנים צילמתי את האומנים בכל מיני הפקות אופנה, או לקאברים למגזינים ותמיד היה דיבור על הנושא. לשמחתי, עכשיו זה קורה".

סלע נקרא בז'רגון המקצועי – אוטודידקט. הוא למד לצייר לבד, לצלם לבד, לביים, לערוך, להפיק ולנהל הכל לבד. אומנם הוא גדל בבית חילוני, בלי זיקה מיוחדת או מובהקת לדת, אבל בשנים האחרונות הוא רוקד טנגו עם עולם הקבלה והיהדות. מתוך הסקרנות הטבעית הקיימת בו, הוא החל לעיין בספרי קודש ולהבין חלק מסודות היקום, שהרבה אנשי דת מספרים עליהם.

"בקבלה כל הזמן מדברים על 'סוד', 'כלי' וכל מיני מילים נוספות כאלה, שמאוד רציתי וניסיתי להבין לאורך השנים, אבל לא ממש הצלחתי. באופן כללי יש לי עניין עם אותיות ומילים של השפה העברית. זה התחיל, כשהבנתי שהמילה 'סבל' נמצאת בתוך המילה 'סבלנות'. שם הבנתי, שכשאין לך סבלנות למשהו אתה תסבול ואז הבנתי, שאני יכול לאמן את עצמי לא לסבול, על ידי זה שאפתח אצלי את הסבלנות, וזה באמת עבד. מתוך ההבנה הזו, הבנתי שהמשמעות של סוד, זה בעצם להיות יסודי, ואמרתי לעצמי שאם סוד זה יסודי, אז זה בטח כתוב בספר בראשית. התחלתי לקרוא את ספר בראשית וככה בעצם התחברתי לאמונה, דרך השפה".

 מבחינת סלע החיבור לאותיות ולאמונה רק מרימות אותו גבוה יותר גם ברמה העסקית. "השאיפה הכי גדולה שלי היום היא להגיע למצב שהאמונה תדבר מתוכי. אני רוצה להיות מחובר לכל דבר שאני עושה מבפנים, כי מבחינתי אמונה זו אומנות. שמתי לב בשנים האחרונות, שאומנות מתנהגת בדיוק כמו אמונה, ברגע שאתה מאמין, פתאום כולם גם מאמינים בך וזה גלגל שמניע את עצמו".