מי רוצה לקחת אחריות? / אדוה מלמד לוי

עוד שנה חלפה, והנה הגיעה "התקופה הזו".
ואיך שהיא הגיעה, כמו בכל שנה, בול בזמן, כמה דקות לפני פתיחת שנת הלימודים.
"התקופה הזו", שלפתע מתפרץ אצלי רגש של קנאה, בבתים הנורמליים האלה, שכל ההתעסקות שלהם סביב הנושא, מסתכמת בקניות לכבוד שנת הלימודים הבאה, שטומנת בחובה התרגשות, שהנה עולים לכיתה הבאה בתור.
רגש של קנאה, שהוא פועל יוצא של אכזבה ממערכת החינוך, שלא לומר ממשלת ישראל, על שהיא גורמת לנו לעמוד, שוב, כמו בכל שנה אל מול שוקת שבורה ומאלצת אותנו לצאת ולדרוש את זכותנו הבסיסית, להגן על ילדינו.
שוב, כבר אמרתי?
תקציר הפרקים הקודמים: אחרי כמה שנים בהם מפעיל משרד החינוך סייעות לטובת ילדים אלרגיים, הוא מחליט לקצץ אותם ונותן מענה בצורת טיהור מוסדות החינוך מהאלרגנים. בנט, שר החינוך דאז, מבין (אחרי שמסבירים לו בהפגנות כמובן, בדרך אחרת לא מבינים פה כלום), שהרעיון אולי נחמד, אבל ייקח זמן עד שיהיה ישים, ולכן מטילים את האחריות על המורים שמתבקשים לעבור הדרכה לשימוש במזרק אפיפן, למקרה הצורך. עד כה, מניח את הדעת, העיקר שיהיה מענה.
רק שלפני כמה חודשים נזכרים בהסתדרות המורים לקרוא תיגר על ההחלטה וקוראים למורים לסרב לקבל הדרכה על אפיפן, שהרי אם יסכימו לקבל אותה, כך אומרים להם, האחריות תהא על ראשם.
ומי רוצה לקחת אחריות פה בארץ?
ובקיצור, משרד החינוך מעביר את האחריות  למורים, ההסתדרות אוסרת על המורים לקבל את האחריות והילדים האלרגיים נופלים בין הכיסאות ונשארים ללא מענה.

ובמילים פשוטות, אם ילד בריא ייחנק פתאום, נגיד מחרצן של פרי, הצוות החינוכי ייתן לו מענה מיידי, אותו הוא מחויב ללמוד בקורס עזרה ראשונה. אבל אם ילד אלרגי ייחשף לאלרגן, המורה לא ייתן לו את העזרה הראשונה המתבקשת (במקרה שלו, מזרק אפיפן), כי מדובר באחריות.
עכשיו תגידו לי אתם, כי באמת מעל בינתי להבין, מה ההבדל בין חייו של אותו הילד, ששאף לריאותיו חרצן לבין הילד האלרגי? 
מה ההבדל בינו לבין ליבי שלי, שעולה לכיתה ג׳3 ומה-1.9, כבר לא מגיע לו מענה?
ותסבירו לי בבקשה, איך אני אמורה לשלוח את הבן שלי לבית הספר ולהיות רגועה?
סייעות רפואיות נועדו כרגע רק עד כיתה ב׳, שהרי הגיוני בסך הכל שהילד שלי יידע שבעוגייה שהגישו לו בהפסקה, יש טחינה, ואז גם הגיוני שיידע להזריק לעצמו אפיפן. הוא כבר בן שמונה. 
פור פאק סייק, הילד בן שמונה!
ותגידו, ילד בן 12 או 15 נגיד, יידע להזריק בזמן שהוא בדיוק משתנק?

ליבי שלי עולה לכיתה ג׳3 ואני בלחץ. 
לא ממולדת, ספר שמות או לוח הכפל.
אני בלחץ על החיים שלו.
אני בלחץ שאם יקרה משהו, לא יהיה מי שיציל את האהוב הפרטי שלי, ועוד 50 אלף אהובים אחרים במערכת החינוך.

אל תהיו חכמים לבכות ולצעוק איתי בדיעבד, 
בבקשה מכם, 
תצעקו היום,
אדוה, אמא של ליבי

בעקבות