"אפשר לטפל בכל בעיה"

למרות ששירית זמיר גדלה במשפחה אלימה וסבלה ממצוקות שונות, היא תמיד חלמה להקים משפחה חמה ואוהבת. כשהפכה לאמא החליטה ללמוד את הקשיים של ילדיה ויחד איתם טיפלה גם בעצמה. בהמשך למדה הדרכת הורים והיום היא עוזרת למשפחות אחרות

שירית זמיר (39) מקרית ביאליק תמיד חלמה להקים משפחה אוהבת ותומכת. דווקא הקשיים שחוותה בילדותה, הביאו אותה לרצות ילדים ולשאוף למשפחה חמה. מתוך רצון ליצור את המשפחה האידיאלית, צמחה עם ילדיה וחקרה את קשייהם, אפילו למדה הדרכת הורים ומשחק ככלי טיפולי ולמדה לעזור לעצמה ולאחרים.

זמיר גדלה בשכונת שפרינצק בחיפה, להורים צעירים ואח בכור, בבית שידע אלימות. אמא סבלה מאלימות, אבל הפכה את ילדיה לשק החבטות שלה והם ספגו אלימות מילולית ופיזית. "גרנו בבית קטן, שלא היה בו יותר מדי, משום בחינה. אימא הייתה משאירה אותנו עם סבתא פנינה השכנה ויוצאת לעבוד במשק בית, אבא שלי עזב את הבית לפני שנולדתי וכשהיה מגיע הביתה, לעיתים רחוקות, הביקור שלו כלל אלימות כלפי אימא שלי", מספרת זמיר.

לדבריה, המזל האיר לה פנים, מספר פעמים בחייה, כשהראשון בהם הוא השכנות לסבתא פנינה ומשפחתה. סבתא פנינה לא הייתה קרובת משפחה, אבל הייתה שכנה שדאגה להם. זמיר ראתה בילדיה את המודל המשפחתי הראוי. "בכל קיץ, או חופשה הייתי נוסעת לביקור אצל עופר, הבן של סבתא פנינה, ודליה אישתו במעלה אפרים. הייתי מסתכלת עליהם ועם המודעות הגבוהה שהייתה לי, שזה מזל נוסף שהיה לי, הבנתי שזה המודל שאני רוצה שיהיה לי בחיים, בטח לא היחסים שראיתי וחוויתי בבית שלי".

כתלמידה בתיכון במגמת פסיכולוגיה וסוציולוגיה, כשהמורה הייתה מציגה בפני הכיתה תיאוריות על אלימות בתוך המשפחה, הבינה זמיר שאין סיכוי שאלימות תהיה חלק מסיפור החיים שלה, כאישה בוגרת. לדבריה, כשהיה מתעורר ויכוח בכיתה, המורה הייתה אומרת בהתרסה: "לרוב במשפחות שחוו אלימות, הילדים יתנהגו כבוגרים אלימים, חוץ מאשר אצל שירית".

"בגיל 15 עשיתי קעקוע של עובר על המותן, כשבהתחלה חשבתי לעשות אותו על הבטן שלי, אבל אז החלטתי שעדיף לי שלא, כי חשבתי על זה, שכשאהיה בהיריון, הבטן תימתח ואז הקעקוע ייהרס. מחשבה של ילדה בת 15, את קולטת?".

כל ילד זקוק למשהו אחר

כשהייתה בת 28 חשבה שמצאה את אהבת חייה, כבר היה תאריך לחתונה, אבל כחודשיים לפני המועד, גילתה שבן הזוג בוגד בה והחליטה לבטל את החתונה. לצדה עמד אז אסי, חבר לעבודה שתמך במשבר שעבר. אחרי חצי שנה הם התחתנו. "ידעתי שמבחינתי, חתונה זה לכל החיים, גירושים זה רק במקרה של אלימות או בגידה. אנחנו יכולים לריב, אבל כל ערב יסתיים בנשיקה וכל בוקר יתחיל בנשיקה, לא הולכים לישון כועסים ולא יוצאים מהבית בכעס, על הכל יכולים לדבר".

מהר מאוד נולד בנם הבכור אופיר (10) ושנה וארבעה חודשים לאחר מכן נולדה אריאל (9), אחרי ארבע שנים נוספות נולד אביב (5).  "ידעתי שאני לא שולחת אותם למסגרת, עד שהם יכולים לדבר ולומר לי שפגעו בהם", היא אומרת. "התפתחתי יחד איתם, סבלתי מחרדות שונות ובעזרת טיפול סי בי טי, גיליתי דברים שקרו לי בתור תינוקת, שבכלל לא הייתי מודעת אליהם. הבנתי שאפשר לטפל בכל בעיה והחלטתי שכל קושי שיהיה לי עם הילדים, אלמד אותו עד הסוף. כשהתגלו לקויות למידה אצל אופיר, החלטתי ללמוד הדרכת הורים, כי היה לי חשוב להבין איך לגשת אליו ולקבל בעצמי את זה, שהילד שלי לא מושלם. רציתי להבין מה הדרך הנכונה עבורו ועבורי".
זמיר למדה הדרכת הורים בהתמחות לגיל הרך ובהתמחות ל- ADHD ולמדה גם משחק ככלי טיפולי. בקרוב תחל ללמוד גם פענוח ציורי ילדים והדרכת הורים יצירתית. "דרך המשחק אפשר ללמד ילדים סבלנות, זה כלי אבחון שמאפשר לי לראות עולם שלם של הילדים", היא אומרת.

למרות האלימות שחוותה בבית ילדותה, היא מצליחה לנהל את ביתה ללא צעקות, בצורה מכבדת ונעימה, חשוב לה להשרות אווירה טובה ולהוות מודל לחיקוי, הן לילדיה והן למשפחות, אותן היא מדריכה. "דרך הדרכת ההורים למדתי להימנע מהשוואות בין ילדיי, להבין שכל ילד זקוק למשהו אחר. זה משהו שאני מצליחה לאבחן גם במשפחות שאני מלווה, למדתי את הבסיס לאינטליגנציה הרגשית ואני יודעת היום למצוא לכל הורה, את הדרך הטבעית והנכונה לו, בלי להפוך את עולמו כדי להצליח לחנך את ילדיו באופן שהכי מתאים לו".

יחסיה עם הוריה עלו על דרך המלך בשנים האחרונות. "כשהייתי בת 11, אבא שלי עשה תיקון ביחסים איתי, זוגיות שהוא היה בה, הפכה אותו למישהו אחר, הוא הפסיק לפגוע באימא שלי, לקח אחריות מבחינה כלכלית והורית, עלינו הילדים ומאז הקשר שלנו מצוין. היום הוא גר ביחידת דיור ליד הבית שלי".

עם אמה התיקון הגיע רק לפני כמה שנים. לדבריה, בגיל 18 האלימות כלפיה פסקה בעקבות עימות עם אמה, אך היה לה קשה לסלוח. "הייתה תקופה שלא יכולתי לסלוח לה, היא לא לקחה אחריות על האלימות שחוויתי ממנה. לפני כמה שנים צילמו אותנו לסרט דוקומנטרי 'ילדי הגירושים', שם התעמתי איתה על הדברים שהיא עשתה לי כילדה. מול המצלמות היא לא התעלמה מהתחושות שלי, או זלזלה ברגשות שלי, כמו שתמיד הייתה אומרת: 'לא הרבצתי לך, מה את מבלבלת את המוח', או 'לא הרבצתי לך מספיק אם את מדברת ככה'. הבנתי שהיא בעצמה לא פתרה את העניין אצלה, אולי מתוך מקום של בושה. היום אני מבינה את הקושי שלה, עם השנים היא טיפלה בעצמה והעצימה את עצמה, היום היא סופר אימא וסופר סבתא, תומכת ועוזרת בכל עניין".

כבר שלוש שנים שזמיר מתנדבת פעילה במקלט לנשים מוכות בחיפה, מארגנת פעילויות שונות לנשים ולילדיהן, מקיימת סדנאות בצק סוכר לילדים, יום טיפוח לנשים ועוד. כשהן יוצאות מהמקלט, היא עוזרת בתרומות לריהוט הבית וכל דבר הנחוץ לנשים וילדיהן. "עכשיו בקיץ, אני דואגת לפעילות לילדים וגם לנשים, כדי לתת להן הרגשה שהן שוות", היא אומרת.