"הים לא מרחם על אף אחד"

עופר ברנר התאהב בים בגיל 12, קטף הישגים והיום הוא מאמן את הדור הבא. לדבריו, קשה להתפרנס היום מהאימון, כי לאחר הבחירות הופסקו התקציבים למועדון, אך דבר לא ירחיק אותו מאהבתו הגדולה. חולה ים

עופר ברנר מחיפה רק בן 25, אבל מאחוריו כבר 13 שנים של ותק בעולם השיט התחרותי.  בפסח שנת 2006 הגיע ברנר לחוף השקט בחיפה, לא לפני שבת דודתו, שלקחה חלק בקייטנה שפעל במקום הפעילה את כושר השכנוע המקסימלי שלה. ברנר התאהב מיד. "תראה, תמיד אהבתי את הים, אבל הפעם זה היה משהו אחר", הוא נזכר, "האקשן, ההתמודדות בים לילד בכיתה ה', זה משהו לא מוכר, חדש ומאתגר. אהבתי את האדרנלין, את המלחמה ברוח, זה משהו שלא חוויתי אפילו קצת קודם וחששתי, אבל זה מה שמשך אותי".

את תחילת דרכו בשייט התחרותי התחיל בסירת "אופטימיסט", מדגם "משרד החינוך" ולאחר שנתיים עבר לדגם "אופטימיסט בינלאומי". המעבר כולל בתוכו שכלול של מספר דברים, בין השאר גיל, אופי, תוצאות, הישגים ועוד. "לפעמים מתאמנים ולא עוברים להתאמן על סירות מתקדמות יותר, מכיוון שצעירים מדי ולא מוכנים לדגם שהאימונים בו נוקשים יותר", אומר ברנר.

את סיום דרכו התחרותית הוא עשה על דגם 420, עם שותפו הראל ידיד, שהיום מאמן לצדו במועדון "שייט חיפה" שפועל בחוף השקט. מתוך שלל תחרויות בהם השתתף, הוא מציין בגאווה את אליפות העולם לבוגרים שהתקיימה בחיפה ואליפות אירופה לנוער באיטליה 2012, אליה הגיע בידיעה שזו תהיה תחרות הפרישה שלו כשייט תחרותי, כי הרצון להתגייס לשירות קרבי ולשרת את המדינה גבר על כל שאיפה אחרת. "מאז ומתמיד ידעתי שאשרת בתור לוחם", הוא אומר, "החלום היה יחידת מיתר בתותחנים, אליה ניתן להתקבל אחרי גיבוש יחידות מיוחדות".

קצת לפני שהתגייס, בכיתה יב' כבר פתח בקריירת האימון, בה הוא עוסק גם היום, לצד הלימודים האקדמאים  התחילה בכיתה י"ב ומשם ממשיכה עד היום תוך כדי הלימודים האקדמיים, כסטודנט השנה הראשונה במגמת תקשורת במכללת עמק יזרעאל.

ברנר היום מאמן בקבוצת גלישה בגילאים 8-12 ולדבריו, הוא נהנה מכל רגע ולומד בכל רגע, הן מעצם האימון והן מהמתאמנים. הוא מאמין שדרך הספורט הוא מצליח להעביר לחניכים שלו את הערכים שהוא רוצה להפיץ לכולם. "הספורט הזה מעניק לילדים הרבה אחריות, בסופו של דבר כל ילד נמצא על גלשן לבד ומתמודד בעצמו מול התנאים המאתגרים של הים, גם בקיץ וגם בחורף. הילדים מגיעים ישר מבית הספר אל הים, מרכיבים ציוד ומוכנים לצאת גם בימים של גלים ורוחות, זה לא דבר של מה בכך. כשאתה נכנס למים, בין אם זה אימון או לא, אתה נכשל בדברים מסוימים ומצליח בדברים אחרים, ואם תהיה מרוכז בכישלונות ולא במה שקורה באותו רגע בים, אתה יכול למצוא את עצמך במצבים ממש לא נעימים. הים לא מרחם על אף אחד, הילדים לומדים את כל הדרכים להתמודד עם הים ולא לוותר, לא לים ולא לעצמם".

החלום להקדיש את כל כולו לאימון מתנגש במציאות הישראלית, כי למרות האהבה הגדולה למקצוע ולידם, קשה להתפרנס מהעבודה הזו. "מאמן בישראל לא מרוויח מספיק בשביל לפרנס משפחה, לכן מאמנים רבים בארץ הם סטודנטים. מצבה של חיפה בעייתי יותר , כי בתקופה יונה יהב, מועדון השייט זכה לתקציבים מעיריית חיפה, אך מאז כניסתה של ראש העיר החדשה עינת קליש, הברז נסגר והדבר משפיע בצורה ניכרת על  תקציב המועדון".

בינתיים הוא ממתין לצאת להפלגות עם רישיון הסקיפר שהוציא ומתכונן לקראת לימודי השנה השנייה, במגמת ניהול תוכן והוא רואה את עצמו משתלב בעולם התקשורת, כרגע לא החליט עדיין באיזה כיוון. "אני מניח שעם התקדמות התואר והידע אמצא את הכיוון המדויק, אליו אלך, אך הרגע לו אני מייחל הוא לגלוש בעתיד עם ילדי, שהים והגלישה תמיד יהיו חלק מרכזי בחיים שלי".