מקומי – MEKOME חדשות חיפה והקריות
פרח המדבר
צילום: עצמי
בסומליה קראו לה וואריס דירי, פירוש השם הוא פרח המדבר. השבוע הזדמן לי לצפות בסרט על חייה.
כיצד הפכה וואריס דירי מבת למשפחת רועי צאן נוודים, לאחת הדוגמניות המבוקשות בעולם. ליוויתי אותה במסע התלאות שעברה, מהבריחה שלה מהשבט, דרך המדבר הצחיח עד מוגדישו ואל לונדון, מרכז העולם.
נצמדתי אל המסך, מרותקת אל אישיותה ועקשנותה לחיות.
לחיות בדרך שלה, כנגד כל הסיכויים וכנגד החינוך והמסורת הקשה שנולדה לתוכה. וואריס דירי היא אישה יפה, דמות ראויה להערצה ולוחמת אמיתית.
אבל אני לא רוצה לספר עליה, עליה כתבו רבות והיא עצמה הוציאה ארבעה ספרים אוטוביוגרפיים. אני רוצה לדבר על מה שחוותה ועל החיבור שלי לזה.
היו רגעים שריגשו אותי מאוד, אבל הרגע ששבר אותי והשאיר בי חותם כאב של ממש בגופי, היה הרגע בו היא נלקחה על ידי אמה, באחר צהרים מיוחד, יחפה ופראית, אל סלע שטוח בהרים היבשים במדבר. שם, אישה מבוגרת, שניכר עליה כי היא אמונה על המלאכה, מלה אותה, עושה לה ברית. במילים אחרות ,כורתת לה את האיבר הנשי שלה, הדגדגן.
על פי האמונה שלהם, זה אמור לסרס אותה, למנוע ממנה מחשבות על תאוות מיניות, עד שבעלה פותח עם סכין את התפרים.
לא קל היה עבורי להיחשף אל המראות והקולות שבקעו מהטלוויזיה, הצרחות של הילדה וכתמי הדם על הסלע טלטלו אותי, והתמונות לא נעלמו מראשי גם בלילה ארוך של בכי.
הנושא העסיק אותי כמה ימים, חשבתי על הילדות האלו, שעדיין חוות את הטראומה הנוראית הזאת. מה קורה להן אחר כך? איך הן מפסיקות באחת להיות ילדות והופכות למומיות, או בובות בלי רגש, כבויות מבפנים.
איזו מערכת יחסים יש להן עם אמא שלהן, מה הן חשות כלפיה, האישה שאמורה להגן עליהן. איך הן מתחילות את נעוריהן ואת פריחתן הנשית, האם הן מבינות מה הן עוברות, האם בכל שלב בחיים הן חוזרות לאותו רגע טראומטי?
לצערי, אני מכירה נשים בגילי, שבגלל כבוד המשפחה עברו חוויות אלימות בגיל ילדות והחותם נשאר בהן עד היום, כשהן כבר סבתות לנכדים ונינים.
אני מוחה את הדמעות ומתפללת בליבי שהכאב הזה ייפסק והלוואי שוואריס דירי הצליחה במאבקה לחשוף את הפשע הזה ולהשפיע על העולם לשנות את ההרגל הנורא.
שפרח המדבר ימשיך לפרוח ולא יהפוך לקוץ.
