מקומי – MEKOME חדשות חיפה והקריות
זה היה יום שישי, הגעתי ליום הולדת שהתקיימה במסיבת צהריים בבר בו אני עובדת. ידעתי מראש, שהאנשים שיחגגו במסיבה הזו הם מהברנז'ה המוכרת באזור, כאלה שיודעים לחגוג ויש אפשרות שהמסיבה תצא משליטה.
סידרנו את הבר וחיכינו לבוא האנשים, שהחלו לטפטף אל המקום. בשלוש וחצי בצהרים נכנס בעל יום ההולדת וכל חבריו עטו עליו בברכות. הבר היה עמוס, כולם רצו לתפוס ראש לפני שהשבת נכנסת וכל המרבה הרי הוא משובח.
אחרי שעתיים של לחץ על הבר, הבחנתי בהמולה מסוימת שיש על רחבת הריקודים. מבט חודר יותר גילה לי, שחתן החגיגה, שחגג יום הולדת 40 מוקף בחברים שדוחפים לו סמים, מכל הבא ליד.
יותר מכולם אני מבינה את הצורך להתמסטל ולאבד שליטה, אבל החגיגה שקרתה לנגד עיניי נראתה לי קצת יותר מדי. כשהסתכלתי במבט יותר רחב על הבר, ראיתי את כל חבריו של החוגג עפים כאילו אין מחר.
הלחץ ליד הבר נרגע והחלטתי להיכנס לשירותים, לשטוף את פניי. כשנכנסתי אל החדרון הקטן שהוביל אל שני תאים צרים, הופתעתי לגלות כמה אנשים המתינו להיכנס.
שטפתי את ידיי והסתובבתי, להמתין לתורי באחד מהתאים. לפתע נפתחה הדלת וגיליתי את פניו של חתן יום ההולדת, אותו הכרתי שנים רבות. לא הספקתי לקלוט מה קורה והוא הושיט את היד, הכניס אותי אל תוך התא במהירות וסגר את הדלת לקול מחאות הממתינים.
בתוך התא הצר, הרגשתי את הבל נשימותיו, בזמן שהוא מעך קוקאין כדי לסדר לשורה. "תעשי איתי פס", הוא אמר ודחף אל פניי את השורה המסודרת. רכנתי מעליו ובאבחה אחת נעלמה האבקה הלבנה בתוך נחיריי. הוא רכן כדי להסניף בעצמו ולפני שהספקתי להבין מה קורה, הוא נצמד אל גופי ותפס את מותניי בחוזקה, התקרב במהירות אל שפתיי ונדבק אליהן, כאילו הייתי האישה היחידה בעולם, באותו הרגע.
אולי זה הקוקאין, אולי הצ'ייסרים ששתיתי עם החוגגים, אבל לא הצלחתי להביא את עצמי להתנתק ממנו. מה שנשאר מהשכל שלי התריע, שמדובר באין כניסה אדום וגדול מעל לראשו, הרי הוא גבר נשוי, אבא לילדים, אבל כרגע, הוא היה הגבר הזה שחשק בי כל כך. ואני, מתוך נואשות שמישהו ירצה אותי ככה, לא אכפת היה לי שהוא גבר של אישה אחרת, לא היה אכפת לי שהוא תחת השפעת קוקאין שגורמת לגברים לחרמנות בלתי מוסברת, רציתי שהוא המשיך.
והוא המשיך. ידיו ליטפו את כל גופי, הרגשתי שאין חלקת עור שהוא מפספס. הוא הכניס את ידו מתחת לחצאית שלי ולקול המחאה של הממתינים, החל לתור אחר חלקת האלוהים. ניסיתי למחות, אבל הוא בשלו. "זו יום ההולדת שלי ואת המתנה שלי", הוא לחש אל תוך צווארי.
המשפט הזה גרם לי להתאפס על עצמי. הבנתי שאני לא רוצה להיות מתנה של אף אחד. דחפתי אותו מעליי, יישרתי את החצאית הקצרה ויצאתי מהתא ומהשירותים. בדרך אל הבר, נתקלתי באשתו, שהעניקה לי את החיוך הכי גדול שהיה לה. חייכתי אליה בחזרה וחזרתי אל מאחורי הבר, תוך שאני רואה אותו יוצא מהשירותים ומביט בי באכזבה. "חייך חמוד", חשבתי לעצמי, "ליום הולדת 40 קיבלת במתנה את ה'לא' הראשון שלך".
