שוב לא שקט / דניאל זוהר

הבנייה האיטית (תרתי משמע) של הפועל חיפה

נראה שכמעט וכבר הספקנו לשכוח, אבל את העונה האחרונה פתחה הפועל חיפה בסערה עם ניצחון 5-0 מרשים  מאוד, על מי שתתברר כאחת מהקבוצות הטובות באותה עונה, מכבי נתניה. התוצאה הזאת אכן הייתה מרשימה, אבל מבחינתי לפחות, הנתון הבולט ביותר מאותו משחק, לא היה לוח התוצאות, אלא דווקא מרחק הריצה הכולל של הקבוצות. את המשחק ההוא סיימה הפועל חיפה עם חמישה קילומטרים ריצה יותר מאשר מכבי נתניה.

זה למעשה, היה המשך ישיר לעונה שלפני כן, עונה בה הפועל חיפה הקפידה, כמעט בכל משחק, לרוץ יותר מיריבתה, ללחוץ ולנוע ללא הרף, באמצעות שחקנים כמו אלון תורג'מן, ראדו גינסארי ועדן בן בסט. האמת שלא מדובר בהמצאה של הפועל חיפה. כיום, זהו הנשק המרכזי של רוב הקבוצות, אשר המשחק שלהן לא נשען על החזקת הכדור, ובליגה הישראלית, למעט מכבי תל אביב והפועל באר שבע, רוב הקבוצות מתקשות להחזיק בכדור לאורך זמן ובטח שלא בצורה אפקטיבית. לכן, רבות הקבוצות שהבינו שדווקא עדיף להן לוותר על השליטה בכדור, שממילא אינה מהווה ערובה להצלחה (למעט בקבוצות גדולות ומתורגלות). אלא שאם אתה מוותר על הכדור, בהגדרה, אתה חייב לרוץ יותר מהיריבה כדי להשאיר לעצמך סיכוי לנצח.

בדיוק את זה, עשתה הפועל חיפה נהדר לאורך כל עונת 2017/18 ובתחילת העונה האחרונה. בהמשך, לצערנו, המציאות השתנתה. כמה סמלי אם כך, שבמשחק סיום העונה הסדירה, שקבע שהקבוצה לא תשחק השנה בפלייאוף העליון, רצה הקבוצה חמישה קילומטרים פחות מהפועל רעננה. וזה, אולי, סיפור העונה של הפועל חיפה שאיבדה במהרה את התכונה המרכזית שהובילה אותה להצלחה החד פעמית.

לקראת העונה החדשה, היינו מצפים שהסטטיסטיקות הללו, הגלויות לכל אחד בשיטוט פשוט באינטרנט, יובילו את בניית הקבוצה. אלא שעד כה נראה שזה לא כך. ברשת כבר צפו טענות רבות על איטיות הבנייה העונה ועל כך שנבנית קבוצה מבוגרת  מאוד. זה נכון כמובן, סגל הפועל חיפה מכיל שחקנים רבים מדי מעל גיל 30 וכאלה אשר אפילו נמצאים בשנות ה-30 המאוחרות, אבל הגיל הוא לא הנתון המדאיג היחידי. כיוון שנראה, שגם כאשר מצורפים סוף סוף שחקנים  (ואפילו צעירים יחסית), יכולות התנועה, הריצה והמהירות שלהם, לא נלקחות מספיק בחשבון.

כך למשל, כבר בתחילת חלון ההעברות, צורף לקבוצה הבלם בן והבה. יכול להיות שמדובר בבלם מוכשר מאוד. עם זאת, מבחינה סטטיסטית ניתן לראות, כי בעונה האחרונה, הוא כיסה הרבה פחות שטחים מאשר ניסו קפילוטו ואפילו פחות מגבריאל תמאש, שעם כל האהבה אליו, ידוע כי אינו רץ ללא הפסקה במגרש.

לעומת זאת, ולפחות לפי הדיווחים, עומדת הקבוצה לאבד שניים מהרצים המצטיינים שלה בשנתיים האחרונות- רסמוס סויסטד ובעיקר ראדו גינסארי שפשוט לא מפסיק לרוץ. במקומם הגיע, ממש לאחרונה, רכש טרי שנראה על פניו מבטיח, קוויון טאפוקו, אבל מבט קצר בסטטיסטיקה מלמד שביחס לתפקידו כקשר מרכזי, גם הוא רץ מעט מאוד, בטח ביחס לראדו גינסארי. נראה אם כן, שאם עוד במהלך העונה שעברה הפכה הקבוצה לאיטית וכבדה יותר, המגמה הזו רק מחמירה הקיץ.

הנשק המרכז כיום של הקבוצות הקטנות בארץ ובחו"ל הוא לרוץ הרבה ולרוץ מהר. כשאתה רוב המשחק בלי הכדור, זוהי כמעט הדרך היחידה להישאר במשחק, מבחינה הגנתית ולנסות לעקוץ מבחינה התקפית. הפועל חיפה, גם אם לא תמיד נעים לנו האוהדים לשמוע זאת, היא נכון להיום קבוצה קטנה, לפחות במובן הזה. היא לא בנויה להיות קבוצה שולטת ודומיננטית, והאמת היא שזה בסדר גמור. רוב הקבוצות בארץ (חוץ ממכבי תל אביב והפועל באר שבע) לא בנויות לכך. אפילו קבוצות כמו מכבי חיפה, מכבי נתניה ובית"ר ירושלים הבינו בשנים האחרונות, שהן יותר אפקטיביות כאשר הן מניחות לכדור וגורמות לקבוצה שמנגד לצאת קדימה ולהחזיק בכדור. הדרך להצליח במקרה כזה, הוא דווקא להשלים עם המצב ופשוט לבנות קבוצה בהתאם לתנאים הללו. ראו ערך ההצלחה המדהימה של יוסי אבוקסיס בבני יהודה ושל ניסו אביטן בהפועל חדרה, שתי קבוצות שהחזיקו בכדור אפילו פחות מהפועל חיפה בעונה האחרונה, ושתיהן הסתכלו על הפועל חיפה מלמעלה בסיומה. כל זאת בזכות מאמנים, שהבינו כי קישור שנע ללא הפסקה, והתקפה מהירה ולוחצת, שמכסה שטחים רבים, יעילים יותר מניסיונות סרק להחזקה בכדור.

לכן, אם אני הייתי היום הלוחש באוזנו של חיים סילבס, הייתי אומר לו שעם כל הכבוד לפרסומים השונים ולרצונות הקהל לראות שמות אטרקטיביים כמו מאור בוזגלו מגיעים לקבוצה, דווקא חשוב יותר למקד את המאמצים בחלון ההעברות הקרוב בשחקנים דוגמתו של ראדו גינסארי (ואולי אף להתאמץ להשאירו, אם זה אפשרי) ועדן בן בסט (מבלי להתווכח כרגע אם הוא ראוי לחזור, אחרי מה שעשה בעונה שעברה, ויכוח בלתי נגמר ברשתות בשבועות האחרונים). כאלה שרצים הרבה, לוחצים על הכדור ויכולים לייצר קבוצה דינאמית. רק קבוצה כזו יכולה להדביק פערים תקציביים מול קבוצות הצמרת ולהצליח להיות ההפתעה השנתית שנכנסת לפלייאוף העליון. כיוון שאני עדיין לא יכול ללחוש על אוזנו של סילבס, אקווה שאולי הוא יקרא את הטור.